לפני זמן קצר העלו בפני שתי נשים רציניות ומעמיקות את נושא הדולה גבר.

דעתן הייתה חד משמעית: " אנחנו נגד כניסת גברים לשטח זה".

חשוב לציין שאחת מהן היא יועצת פנג-שווי שמושגים כמו זרימה, הרמוניה,

התבוננות במהלך הטבעי, הכרה בו ולמידה ממנו, הם חלק בסיסי ומהותי בעבודתה.

השנייה עוסקת מזה שנים בשינוי חברתי, פיתוח דיאלוג בין קבוצות שונות,

קידום שלום והבנה מתוך שאיפה להתפתחות ולא לפתרונות המתחוללים במסגרת

המכנה המשותף הנמוך ביותר.

הן הביעו התנגדות לנוכחות גברית במקצוע הנשי עתיק היומין.

התנגדותן לא הייתה מטעמי נאמנות לתפיסה המסורתית. נימוקיהן היו נחרצים:

"אנחנו חיים בעולם שפועל בשליטה גברית. הקודים שלו, מרחב ההזדמנויות

ומהלכי הפעולה שלו נובעים מתוך עמדות והבנות גבריות, מכוונים לסיפוק צרכיהם

של גברים, אינם מזמנים קידום לנשים ואף מפלים אותן ביודעין. סוף סוף יש מקום

אחד שבו הזדמנויות העבודה והתפתחות כלכלית, העדיפות לנשים היא גורפת וחד

משמעית".

הדברים אכן מתארים את המציאות כפי שהיא.  

נשים הרות, יולדות, מאפשרות לבן זוגן להתמקד בפרנסה ולכן הן הזמינות לאינספור

צרכיהם של הילדים ושאר ענייני הבית שלא תמיד יכולים להתרחש רק אחרי שעות

העבודה המקובלות. הן אינן יכולות לספק למעביר רצף וקביעות בעבודה באותה

המידה כמו גברים.

תוך כדי השיחה צפו ועלו בי זיכרונות משיחות דומות בנושא מפגשים פמיניסטיים

שבהם נאסרה כניסת גברים.

יהיה נכון לומר שבמשך אלפי שנים התרבות האנושית, פעלה על פי תבנית המשפחה

הפטריארכאלית, זו אשר מקבלת את דמות הגבר-האב כדמות הסמכותית שעל פיה יישק

דבר. והדבר היה  כ ל  הדברים. אורחות חייהן של הנשים והילדות נקבעו בכוח או

בהסכמה ע"י הגברים. השליטים, האחים, הדודים, גברי השבט, הלוחמים, כוהני

הדת, הפילוסופים ומורי הדרך – כולם גברים.

זאת למעט תקופה קצרה אשר בה ,לפי עדויות ארכיאולוגיות, התרחשה תרבות מטריארכאלית

שאחד ממרכזיה היה באי כרתים. כמו כן קיים מידע אודות מנהגים שבטיים נקודתיים, 

באפריקה לדוגמה, שלנשים היה חופש מוחלט בבחירת בני זוגן ובאורחות חייהן.

תחום מקצועי אחד לא היה בתחומי השליטה הגברית והוא הריפוי ובמיוחד המיילדות.

לפני כחמש מאות שנה התחיל באירופה תהליך השתלטות גברית על מקצועות אלו.

מיילדות, מרפאות, 'ידעוניות', חכמות ומורות דרך שפעלו בקהילה באופן עצמאי, הועלו

על מוקד, זכותן לעבודה נשללה ונדרשה לאישורים מבעלי הסמכות הגבריים.

בשנות השישים של המאה העשרים התרחשה אחת המהפכות החשובות ביותר בהיסטוריה של

המין האנושי. נושאים כמו חופש, אהבה, זכויות אדם, ייחודיות הפרט והגשמה עצמית

עלו לתודעה והחלו לקבל מקומות גבוהים בסדר העדיפויות האישי והחברתי.

אחד הנושאים המשמעותיים ביותר היה שינוי מהותי במעמד האישה – בינה לבינה ולעולם

שמחוצה לה. גם היחס לגידול ילדים קיבל ערכים חדשים ותרם לעוד שינוי בתפיסה לגבי נשים

שרובן הקדישו חלק ניכר מחייהן לילדיהן וביתן.

חשוב לציין ששינוי בעל ערך מותנה קודם כל בשינוי העמדות הפנימיות של הנשים עצמן.

במהותו הוא אינו מכוון לשליטה על תחומי המחייה של הגברים אלא להעלאת תכנים נשיים

אל קדמת הבמה של חיינו.

כדי להבהיר את עמדתי יש צורך להמיר את ההבחנה מנשי/גברי לנקבי/זכרי.

מאפייני החלוקה יהיו:

זכרי – כוח, שליטה, מידור, תחרותיות, השגיות

נקבי – קבלה הרמוניה, התפתחות, תמיכה, ראיה הוליסטית

בהגדרת המאפיינים של שני הצדדים באופן זה, אין הקבלה לגברי/נשי.

בשיטוטי בעולם פגשתי גם גברים עדינים, תומכים ושואפים להרמוניה, וגם נשים

שתלטניות כוחניות שלא גילו כל אמפטיה לנשים סביבן. ובעצם בין בני האדם ניתן

למצוא אינסוף ואריאציות להופעת המרכיבים הנקביים והזכריים (אפיונים וכמויות)

בנפשותיהם ובאופיים.

המאבק אם כן יהיה כנגד דעות קדומות חוקים ונהלים לא ראויים.

המעשה הנשי הנדרש יהיה הנחייה לימוד והכוונה כדי להפרות תהליך צמיחה.

מלכתחילה נבעה הפטרוניות הגברית מפחד מה "ידע הנשי", במיוחד כשחבר אל החושניות

שמאז ומתמיד הכניעה את עוצמתם. האינטואיציה והקשר העמוק אל יצירת החיים ואל

משמעותם התקבלו בברכה רק מנשים מבוגרות אם בכלל.

שפת העימות והכוחנות מייצרת בסופו של דבר מעגל קסמים שלילי, ואם בפרנסה אנו עוסקים,

שפה זו מחזקת את הקפיטליזם שמהותו היא קידוש החומר על פני הרוח ובדרכו הוא מאבד

והורס את משאבי החיים הבסיסיים שלנו.

אפשר לוותר על המידור וההפרדות לטובת העוצמה הטמונה בידע הטמון בנשיות ובנקביות.

בנייה, פריון, התפתחות נטייה לאיזון והרמוניה ושימוש באינטואיציה אישית, שהיא שער

לתבונת היקום – הם המוליכים האמיתיים בשאיפתנו להשיג איזון מחודש לעולם, ולהצליח

ולהסיט אותו מהדהירה החומרית-כוחנית האובדנית שלו.

באופן אישי אני רואה כל התעניינות, תמיכה, ורצון לשיתוף פעולה מצד גברים, בתחומים נשיים

מובהקים כמשמחים ומקדמים.

בעולמנו שאכן מנוהל לפי אג'נדה גברית גורפת, גברים נושאי תפקידים בעלי אופי "נקבי",

ושאכן עושים עבודתם כראוי, הם אנשי בשורה.

בבחירתם ובנוכחותם הם מעבירים מסר שיש בו ערך מוסף מעצם היותם גברים.

רופא יהיר ואטום בחדר לידה ילמד שיעור רב ערך מדולה-גבר שיתמוך ביולדת,

וגם מיילדת עתירת ניסיון שמזמן ויתרה או שכחה שיכול להיות אחרת.