(פרטי הלידות המתוארות כאן שונו במקצת על מנת לשמור על פרטיותן של המטופלות)

 

כה הרבה וכה מעט נאמר ונכתב על הלידה. יש האומרות שהלידה הייתה עבורן ממש חוויה, אחרות אומרות שאינן מבינות איך אפשר לעשות זאת שוב, ויש המדברות על קשר של שתיקה: "איך אף אחת לא אמרה לי כמה זה קשה, כמה זה כואב באמת". למזלנו, הגוף שוכח חלק מהכאבים ומטראומת הלידה. אחרת לא היינו בוחרות להביא לעולם עוד ילדים. אבל לדעתי, הנפש לא שוכחת.

 

הלידה הראשונה שלי הייתה טראומטית מאוד , ואחריה נהגתי לומר: "כל מה שהיה יכול להסתבך, הסתבך". היו שואלים אותי: "ואיך הלידה הסתיימה?", הייתי מספרת שהיא הסתיימה בלידה רגילה, והתגובה הייתה: "אה, אז לא היה נורא". אבל כן, זה כן היה נורא. בגלל חוסר האונים שחשתי בלידה; בגלל הפחד והחרדה הנוראית שתקפו אותי כשהיה לי דימום מהגב בגלל האפידורל וניתקו לי אותו; מפני שהרופאים בחרו לעשות התייעצות רופאים מבהילה לידי; מפני שעברתי חיבור לאפידורל וניתוק ממנו ובסופו של דבר ילדתי בלעדיו; בגלל התפרים הנוראיים שליוו אותי חצי שנה; בגלל אובדן השליטה שחשתי בלידה; בגלל הדרך שבה החלה האימהות שלי – בתחושת תשישות פיזית ונפשית, ברצון עז לישון ובחוסר יכולת לעשות זאת. כל התחושות שליוו אותי בלידה, ליוו גם את תחילת תהליך האימהות שלי.

אחת מהמטופלות שלי סיפרה לי על הלידה שלה שנמשכה שעתיים. כל הסביבה דואגת להזכיר לה כל הזמן כמה מזל יש לה, וכמה הלידה שלה הייתה קלה. רק לאחר שני מפגשים בינינו היא התחברה לתחושות שלה עצמה מהלידה,  שבעצם – למרות שזו "נחשבת" לידה קלה – בשבילה היא הייתה קשה. כל חייה חשוב לה מאוד להיות בשליטה, והיא תכננה את הלידה לפרטי פרטים: איך תבצע תנוחות יוגה, איך תנשום כפי שהיא מאמינה, איך תלד בכריעה. ולפתע מצאה את עצמה מקשיבה לדברי המיילדת, שוכבת על המיטה, בלי לזוז, מרגישה שהשליטה נלקחת ממנה ושהיא עומדת למבחן האימהוּת: "כיצד תלדי? ומה דבר זה אומר עליה כאימא לעתיד. היא חשה רגשי אשם נוראיים מפני שהרגישה שהלידה הייתה לה קשה מאוד, אבל הסביבה שידרה לה: "הייתה לך לידה מצוינת". לאחר שהבנו יחד מה התרחש בלידה, היא חשה הקלה. היא קיבלה לגיטימציה להרגיש שהלידה הייתה קשה וטראומטית. היא הבינה שמאז הלידה היא עסוקה באופן שהאימהות שלה (כמו גם הלידה) נתפסת על-ידי הסביבה, וכי דבר זה מעורר אצלה רגשי אשם קשים, חרדות וצורך לשפר את האימהות שלה. היא הבינה איזה שינוי היא עוברת – עתה יש עוד מישהו ששולט בדברים. ובעיקר, היא התחזקה: היא התבוננה בלידה, הבינה מה קרה שם מבחינתה, ובנתה לעצמה את המקום שלה – של האישה והאימא שהיא, עם התחושות שבה, האנושיות שבה, הקשיים והכוחות.

מטופלת אחרת שלי, שגדלה ללא אם, סיפרה לי גם היא על הלידה שלה. הלידה פשוט לא התקדמה ולא התקדמה ולא התקדמה ולא התקדמה. זו לא שגיאת הגהה – כתבתי את המילים "לא התקדמה" שוב ושוב כי זו פשוט הייתה התחושה שלה. בסופו של דבר ניתנה לה הבחירה בין זירוז לבין ניתוח קיסרי, והיא בחרה בניתוח. היא תיארה את הניתוח כנוראי. היא הרגישה שעושים משהו לא בסדר. היא פחדה. היא הרגישה ששופטים אותה על הבחירה בניתוח קיסרי.

עיבדנו ביחד את חווית הלידה. המעבר לאימהות היה קשה מאוד עבור אותה אישה: כיצד תהיה אימא כשאין לה דימוי אימהי, והיא אינה זוכרת את אמה? האם להיות אימא פירושו לבחור במוות? היא הרגישה שהיא זקוקה לניתוח כי הלידה לא תתרחש עבורה באופן טבעי, כפי שהאימהות לא הייתה עבורה דבר רגיל וטבעי. דיברנו על הפחד, על השיפוטיות של החברה. דיברנו על הכוחות שלה לעשות את הבחירה הנכונה עבורה ועבור התינוק שלה. חזרנו על הסיפור שוב ושוב, ועם הזמן הרגישה את העוצמה שיש בה ובבחירות שלה, את הדברים המחזקים שהיא יכולה לקחת מהלידה, ויכולה וצריכה לקחת לאימהות שלה.

 

בלידה יש היבטים נפשיים רבים והיא מעלה שאלות: כמה אני מוכנה להיות אימא, מה זה להיות אימא עבורי, איך הייתה אמי שלי, איך אני מתמודדת עם כאב, עם שינויים, איך אני מתמודדת עם אובדן שליטה, עם חוסר אונים, כמה אני מסוגלת לסמוך על עצמי, על המיילדת, על בן זוגי, כמה הם באמת ראויים לאמון שלי, ועוד.

כל אלה עשויים להשפיע על מהלך הלידה, ולהיפך – מהלך הלידה עשוי להשפיע על כל אלה. הלידה היא תחילת האימהות, והאופן שחווה האישה את הלידה עשוי להשפיע על תחילת האימהות שלה ועל התחושות שלה לגבי האימהות החדשה.

הניסיון להבין ולנתח את הלידה יכול להתקיים ממש אחרי הלידה, כמה חודשים אחריה, לפני הלידה הבאה, או כאשר עולה רצון להיכנס להיריון נוסף. ובעצם – בכל שלב, כי הנפש לא שוכחת.

 

אני מזמינה אותך לעבֵּד את סיפור הלידה שלך: להבין מה הייתה הלידה בשבילך, מהן ההשלכות של אירוע זה על האימהות שלך, עלייך; לראות את עצמך – את מה שהיה קשה עבורך, את הכוחות שלך, ולצמוח – האדם שאת, האישה שאת, האימא שאת!

 

ולכל המודאגות מהלידה הראשונה והטראומטית שלי, אספר שאחרי עיבוד והבנה מעמיקה של מה שעבר עליי – הלידה השנייה הייתה לידה טבעית, פשוטה יותר, חוויה של הרבה כוחות, אבל כמובן – כואבת וכואבת, כמו שרק לידה יכולה להיות...