החודש העשירי

מאת: מיכל גרי, דולה פוסט-פארטום

אף אחד לא הכין אותי ל"זה".  זו הייתה המחשבה הראשונה שעברה במוחי לפני 4 שנים כאשר סגרתי מאחורי את דלת בית היולדות בשיבא. מיד הבנתי שהדלת נסגרה והתמיכה נגמרה, עכשיו אני לגמרי לבד, אבל לא הלבד הכל כך מוכר לי אלא לבד שהוא דווקא בזוג - אני ובתי הקטנה. נכון, היה לי בן זוג תומך ואוהב אבל הוא עבד מבוקר עד ליל בכוונה לפרנס את המשפחה הצעירה ולבנות את הקריירה שלו שעמדה בראשית דרכה.

מצאתי את עצמי מגדלת את התינוקת בעיר שפתאום הפכה לזרה לגמרי, רחוקה מבני משפחתי ומתמודדת עם רגעי אושר שמתחלפים במהירות מפחידה בתחושה של בלבול, פחד וכאוס. לא נפלתי לתהום המפחידה של דיכאון לאחר לידה אבל היו רגעים ארוכים של עצבות כתוצאה משינוי הורמונאלי, עייפות ושרשרת השינויים האישיים והזוגיים שהחלו ב"יום שאחרי".

הבת שלי היום היא ילדה נפלאה שחוגגת בימים אלה את יום הולדתה. מניסיוני האישי ומהתבוננות מעמיקה בקרובותיי הבנתי שהרגשות שהציפו אותי בתקופת משכב הלידה אינם שונים מאם אחת לרעותה ואף אינם תלויים במספר הילד במשפחה. לפחות אני לא סבלתי כאבים פיזיים שהם מנת חלקם של יולדות רבות כגון גודש בשדיים, תפרים ועוד ועוד.

עם הזמן למדתי שאין זו גזרה משמים. נכון, ההורמונים משתוללים, החיים משתנים באופן דרסטי והלילות ללא שינה מכבידים מאוד. אך אפשר להקל על היולדת ובן זוגה בימים הראשונים שלאחר הלידה, ימים המכונים "משכב לידה" ונמשכים לרוב בין ששה לשמונה שבועות. ימי "משכב הלידה" הם עולם ומלואו, כמה שנכביר במילים לא נוכל לתאר את השינויים הפיזיים והנפשיים שעוברים על כל אחד מבני המשפחה, החל בתינוק, דרך האב וכלה באם. ואם מדובר במשפחה שאין זו לה לידה ראשונה, הרי שבנקל ניתן לצרף את צאצאי המשפחה האחרים לנדנדת הרגשות.

לעתים נדמה שיש בחברה שלנו קשר של שתיקה סביב תקופת משכב הלידה. החברה של היום מתמקדת במצליחנים וכך גם בהורות. דווקא חברות השיווק של מוצרי התינוקות הן אלה שמעצבות את דימוי ההורים בחברה המערבית וכמובן שדימוי זה נראה בדיוק כמו בפרסומות: תינוק שמנמן, אדום לחיים ולעתים קרובות לבן גוף, המחייך באושר רב אל אמו האופנתית והרזה והיא מפנה אליו מבט אוהב ונפלא. אך מה לעשות, החיים זה לא פרסומת ולגדל ילדים אינו תמיד אושר צרוף, במיוחד לא בתקופת משכב הלידה. עלינו להתיר את קשר השתיקה סביב הימים הראשונים בהתהוותה של המשפחה ולומר בקול רם: זה אך טבעי שבימים אלה מרגישים רגשות שונים, שלא את כולם אפשר לקטלג לתחושת אושר.

ובכן מה עושים? הייתי רוצה לומר מתכוננים מראש עוד בתקופת ההריון לשינויים ומבינים שהם עלולים וקרוב לוודאי יגיעו. אך מניסיון, לא קל להסביר לזוג בהריון מה עומד להתרחש. לעיתים גם הורים בהריון שאינו ראשון, לא מוכנים לחשוב על מה שיקרה לאחר הלידה אלא מתרכזים בלידה עצמה ולא בתקופה שלאחריה.  קשר השתיקה שדיברנו עליו לעיל ממשיך גם כאן והורים טריים לא נוהגים להסגיר את הרגשתם בפני חבריהם, וכך מי שטרם חווה את החוויה המורכבת והמלחיצה, אינו מסוגל להבין את השינוי שעוד עתיד להתרחש. 

לכן, ימצאו ההורים את עצמם לאחר הלידה משוועים לעזרה. אך בקשת העזרה לעיתים מאוד קשה וזרה לנו. אנחנו שבגיל צעיר מאוד הפכנו לקרייריסטים ודאגנו לכל מחסורנו, פתאום רוצים עזרה ולפעמים לא יודעים איך לבקש אותה.  אך עלינו להבין כי בקשת עזרה בשלב כה חשוב בהתהוותה של המשפחה, מגיעה ממקום של עוצמה וכוח ולא ממקום של חולשה. ההפנמה הזו של מקור בקשת העזרה תסייע לזוג לבקש עזרה ותשפיע על יצירת קשר בריא בין ההורים לתינוקם, זאת לאור מחקרים שהוכיחו, שככל שהתמיכה שהיולדת מקבלת גדולה יותר, כך גדל הבטחון העצמי שלה בטיפול בתינוק, בסיכויי הצלחת ההנקה ובצמצום הסיכוי ללקות בדיכאון לאחר לידה.

רצוי שהעזרה תנתן ממי שיודע להעניק ולתת עזרה ושהוא מקובל על שני בני הזוג ושהם אוהבים להיות בחברתו. קרי, אם את לא יכולה לסבול את נכחותה של חמתך בבית, רצוי שלא תבקשי ממנה עזרה. חוץ מבני המשפחה אפשר לבקש עזרה בשכר ושלא בשכר. פרויקט התנדבותי מקסים הוא "אם לאם בקהילה" שמיושם בכמה רשויות ברחבי הארץ. במסגרת הפרויקט אמא ותיקה מאמצת אם אחרי לידה ותומכת בה, לפרטים נוספים ולמוקדי הפעילות ניתן לגלוש לאתר www.emlem.org.il.

עזרה בשכר היא עזרתה של דולה פוסט פארטום, המבקרת את ההורים בביתם לאחר הלידה ומלווה ומדריכה אותם בתקופת משכב הלידה. דולה לאחר לידה הינו מקצוע חלוצי בישראל ובמדינות העולם המערבי והוא תולדה של סגנון החיים בתרבות המערבית. בעבר, כשחיינו בחמולות, שימשה המשפחה המורחבת מעין קבוצת תמיכה ליולדת ולמשפחתה, ועטפה את המשפחה הצעירה בראשית דרכה. כיום, זוגות צעירים רבים אינם מתגוררים בסמיכות למשפחה המורחבת. יותר ויותר משפחות צעירות נאלצות להתמודד בגפן עם הקשיים שלאחר הלידה, וחוות תחושה של בדידות וכריעה תחת הנטל הפיזי והנפשי הכרוך בטיפול בתינוק בן יומו. לא בכדי, הביאו החיים המודרנים והשינויים החברתיים והמשפחתיים לשיעור גבוה של דיכאונות לאחר לידה בחברה המערבית.

עבור משפחות שמרגישות כי דרושה להם סביבה תומכת, ללא קשר למספר התינוק במשפחה, מציעה הדולה עזרה ברמה הנפשית והטיפולית ומשמשת כחברה, בת משפחה ותומכת מקצועית. עיקר תפקידה של הדולה הוא יעוץ והדרכה ותפקידה משתנה ממשפחה למשפחה בהתאם לסוגיות השונות שהמשפחה נתקלת בהן. חלק מההורים יזדקקו לעזרה ברמה הטיפולית בתינוק, או בארגון העניינים השוטפים של הבית. אחרים ימצאו בדולה אוזן קשבת, ויסתייעו בה ברמה הרגשית. כפי שאמרנו, תפקידה של הדולה איננו אחיד והוא משתנה בהתאם לצרכים. לכן ישנה חשיבות לקשר המתפתח בין הדולה למשפחה. על הקשר להיות בעל שקיפות מלאה ועל שני הצדדים לתאם ציפיות ביניהם, רצוי בפגישה מקדימה לפני הלידה. בכל מקרה, מטרתה של הדולה להדריך את בני המשפחה בטיפול בתינוק ובאם על מנת להפוך אותם ליחידה עצמאית היוצאת לדרך חדשה.

קורסי ההכשרה לדולות לאחר לידה מתמקדים במצב הנפשי והפיזיולוגי של היולדת והתינוק בתקופת משכב הלידה ולאחריה - הנקה, האכלה מבקבוק, דכדוך לאחר לידה, חיזוק רצפת האגן, מיניות, זוגיות ועוד. כל זאת על מנת שיוכלו לטפל במשפחה במקצועיות, כשלרשותן המידע העדכני ביותר. כשתגיע הדולה לביתכם היא תעזור בהכנת הבית לקראת בוא התינוק, תדריך את כל בני הבית בנוגע לטיפול באם ובתינוק, תעזור להורים ל"קרוא" טוב יותר את תינוקם, תוכל לזהות סימנים לדיכאון לאחר לידה ולהפנות את ההורים לאנשי מקצוע שאולי יזדקקו להם. הדולה היא זו שתוכל להוות משענת להורים בשבועות הראשונים בטיפול בתינוק, תסייע לבנות את בטחונם העצמי כהורים, תעצים את תחושת האמהות והנשיות של היולדת  ותסייע ליצירת אווירה רגועה בבית.

בנוסף לשרותי הדולה פוסט פארטום ישנן אחיות המטפלות ביולדות ובתינוקן כפי המוסבר בכתבתה של רותי קרני הורביץ, השיבה הביתה, http://www.leida.co.il/page.asp?id=20026.

עצה טובה ליולדת בימים אלה היא להתפנק גם אם רק לשעה קלה. בקשי מחברה או מקרובת משפחה או ממטפלת בשכר, שתשמור על התינוק ועשי משהו שאת אוהבת לעשות גם אם זה רק רביצה על שפת הים לשעה או כל דבר אחר שירענן לך את הראש. פתאום שתחזרי לתינוקך תרגישי כמה היית זקוקה לזה וכמה התגעגעת אליו ואיך המצברים התמלאו. באותו עניין, לעתים נצלי את רגעי השקט האלה לפגישה, אפילו חטופה עם בן זוגך לשיחה בבית קפה או לארוחת צהריים. בתקופה הכל כך מלחיצה הזו כדאי למצוא את הרגעים האלה שאתם יחד כזוג, בדיוק כמו לפני הלידה. הפגישות הללו חשובות מאוד לאב שלעיתים מרגיש כי בת זוגתו מקדישה עכשיו את חייה לרך הנולד ודוחקת אותו הצידה. בפגישות הללו תוכלו לדבר על הרגשות השונים ולשאוב אחד מהשני תמיכה ועזרה וכן לתאם עמדות כלפי סוגיות שונות שעולות על הפרק כמו: סוג העזרה שכדאי לבקש, איך להתמודד עם המשפחה המורחבת וכל עניין אחר שרלוונטי לתקופה הזו. בכלל, כל סוג של דיאלוג מפרה בין בני הזוג הכרחי בתקופה הזו. על בני הזוג להמשיך ולשוחח על דברים שמטרידים ומלחיצים, אך לא בצורה ביקורתית אלא באופן שמטרתו להניח את היסודות הנכונים למשפחה שזה עתה התהוותה או התרחבה, ולתת את הקרקע היציבה ביותר לרך הנולד.  עצה נוספת ליולדת היא לעמוד על דעתך ולומר את מה שאת חושבת גם אם לא נעים לך. אם את לא מעוניינת שיבקרו אותך פשוט תאמרי "היום זה לא מתאים לי אשמח לקבוע למועד אחר", עליך לדאוג לעצמך ולהמנע מלהיכנס למצבים שאת לא מעוניינת להמצא בהם.

לקראת סוף תקופת משכב הלידה האם מרגישה חזקה יותר, מכירה טוב יותר את תינוקה ורצוי להתחיל לחשוב על פעילות מחוץ לבית. הפעילות המתאימה ביותר בשלב זה היא זו הקשורה במפגש עם אמהות אחרות לתינוקות בני אותו גיל. כמובן שניתן לפנות למעגלי נשים לאחר לידה אך כל פעילות אחרת כמו התעמלות לאם או לתינוק, יכולה להוות כר נוח לאם להתחיל בהיכרויות חברתיות חדשות עם נשים ב"מצבה", ולמצוא תשובות לשאלות רבות שבוודאי נשאלות. כדאי לפנות לפעילויות כאלה בקרבת מקום המגורים כי אז אפשר להפגש עם החברות החדשות גם בשעות שלאחר הפעילות. כך יהיו לך חברות שתכלי להחליף איתם רשמים על צבע הקקי של תינוקך מבלי לראות את פרצופן המחויר של חברותייך הרווקות.

והכי חשוב לזכור שסבלנות היא מילת המפתח לתקופת משכב הלידה. לאט לאט, בנעם ובנחת נכיר אנו את תינוקנו והוא ילמד להכיר אותנו. בעיות שנראו ענקיות ובלתי פתירות יתמוססו ויעלמו ואנו נסתכל בפני המלאך של תינוקנו ונדע שזכינו במתנה הנפלאה מכולן - מתנת האמהות וההורות.

כתבה: מיכל גרי, דולה פוסט פארטום, מוסמכת "קשת בענן" - המכללה לרפואה משולבת

 טל' 050-7231229    03-7315213

www.tilta-doula.co.il       michal@tilta-doula.co.il