כשאת בהריון את מחפשת באופן אינטואיטיבי את הנשים שסביבך, חברות, שכנות, אמא, אחות. את מתבוננת בשושלת הנשים שבאלבום התמונות הישן, שחור-לבן הופך לצבע חי, מקשרת בין הסבתא שאת זוכרת, מחבקת אותך, לבחורה היפה, עם הבטן העגולה, שבתמונה. היא אז-את היום. את נודדת לתקופות אחרות ולמקומות רחוקים, נשים בכל מקום ובכל זמן.

 

יתכן שהנשים שסביבך היום לא ילדו עדיין, שאימא שלך לא מעזה להתערב, או מרגישה שהכל היום כל-כך שונה מאיך שהיה אז.. ואת מבולבלת, מפחדת, מגששת למצוא רמזים...

 

קורס הכנה ללידה, ספרים, אינטרנט.. ולמרות הכל למשהו בפנים  קשה להרגע.. משהו חסר ויש צמא לנחמה..

 

נשים בזמן אחר ובמקומות רחוקים חיו תרבות מיילדותית מסוג אחר, "האישה החכמה" היתה המיילדת וסביבה נשים נוספות, אמא, אחות, שכנה, משרתת.. הידע הועבר מדור לדור, החוויה הנשית היתה משותפת, מיידית, לא היה צורך לחפש ולחקור.  אי אז בסוף ימי ביניים ובמהלך תקופת הרנסנס "האישה החכמה" הפכה למכשפה, מוקצה ונבערת, כוחה של הכנסיה עלה, ההשכלה היתה נגישה לגברים בלבד ומקור הידע של הנשים יוחס לכוחות אופל..

המאות מתחלפות, הנשים חוזרות לזכות ביחס שיוויוני, הרפואה מתקדמת, זרעים של חוכמה נשית שהתפזרו ברוח מתחילים לנבוט, מתחת לאורות ניאון של חדר לידה ובין אורות של נרות בחדר השינה, נשים תומכות בנשים ומחיות תרבות מיילדותית מסוג אחר...
 

את חוזרת לכאן, מרגישה עכשיו מחוזקת, מחוברת, לוקחת נשימה עמוקה, ונחה לך על המטאטא של המכשפה.