המעבר מזוג למשפחה

כשאנו מתבוננים בהתפתחות התא המשפחתי אנחנו מזהים שלושה מעברים עיקריים :

·         המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין.

·         המעבר להורות בו בני הזוג מצרפים לעצמם סטטוס חשוב ונכבד של הורות.

·         שלב בו הילדים גדלים ועוזבים את הבית.

"בראשית ברא האלוהים את השמים ואת הארץ: והארץ היתה תוהו ובוהו"

תוהו ובוהו מתרחש בכל בריאה ועל אחת כמה וכמה כאשר נברא ילד.
הולדת ילד למשפחה מביאה , שמחה וההתרגשות אבל מהווה גורם המשנה את האיזון שהיה קיים בין בני הזוג באשר לזמן שהוקדש לזוגיות ולעבודות הבית, הקשרים המשפחתיים והחברתיים, לוחות הזמנים וחלוקת התפקידים.

אין ספק, שבמעבר מזוגיות להורות, יש מרכיבים של סטרס אשר גורמים לתחושת לחץ ומתח.
השינוי הדרוש מכם, בני הזוג, אשר עד כה נמצאתם במערכת זוגית, הינו רב ודורש הסתגלות והערכות מחדש מצד שניכם. אם עד כה עמלתם על ביסוסו של הקשר הזוגי שלכם, עיצובו וייצובו, כעת אתם נדרשים להפנות אנרגיות רגשיות ופיזיות לטיפול ברך הנולד. אתם בעצם צרכים לפנות מקום במרחב הריגשי שלכם על מנת לקבל את התינוק החדש, דבר שעשוי לעיתים מלהשפיע על האיזון שכבר נוצר בינכם בטרם הפכתם להורים.

בעידן המודרני, בניגוד לעידן השבטי, אתם נדרשים כבר מהיום הראשון לדעת לטפל ולתמוך בתינוק שזה עתה נולד. במצב זה, שאינו טבעי, אתם חוזרים הביתה לאחר חווית הלידה (שגם זה נושא למאמר בפני עצמו) מותשים אך גם מאושרים ומיד מצפים מכם לדעת לטפל ולהבין את תינוקכם כאשר בעצם מעולם לא קיבלתם מידע שימושי ותאורטי בנושא ההורות.

אני רוצה להזמין אתכם לדמיין את המסע הקסום שאותו עשה תינוקכם 9 חודשים ברחם.
הוא מעולם לא חווה טמפרטורה שהיא מעל 37 מעלות ,הוא היה מוקף במים חמימים ונעימים אשר ליטפו את גופו, תינוקכם מעולם לא חווה רעב היות ומזונו הוגש לו 24/7 מתי שרק חפץ בו, ברחם התנודות הן נעימות ומרגיעות והוא תמיד היה מוכל ומוחזק מבלי להיות חשוף לרעשים, קולות ואורות ולפתע עם הלידה הכל משתנה לו בבת אחת ועל כל שינוי בתחושותיו הוא מגיב בבכי.

בחברות מסורתיות הבינו את חשיבות "משכב הלידה",-פסק הזמן הדרוש לאם לאחר לידה להסתגל למצב החדש, ואת חשיבות התמיכה שהיא זקוקה לה-כאשר האוכל, הכביסות, הניקיון, הקניות נעשים ע"י הקהילה המפרגנת וכך ההורים הטריים יכלו להתפנות ללמוד להכיר את השפה החדשה בה מדבר תינוקם, ולהכיר את הדרכים שירגיעו אתו.

לעומת זאת, בחברה המודרנית בבת אחת משתלט עלינו כוח המשיכה של ההורות: האכלה והחתלה, להחזיק על הידיים ולנסות להרדים, להתמודד עם הבכי של התינוק שלא תמיד מובן ולהתמודד עם קשיים פנים אישיים שלנו, עם הגוף שלא חזר לעצמו , עם תשומת הלב שרוצים לתת לבן הזוג ולקבל גם כן..

"הי, רגע, תנו לנשום... תעצרו רגע..." אנחנו רוצים לומר, ונבלעים לעוד התקפת גזים, לילה ללא שינה, יומיום תובעני.

אבל... רגע, איפה אנחנו בתוך כל הסיפור הזה? מה קורה לנו? זה מרגיש יותר כמו צוות משימה מאשר כמו שני אנשים שפעם היו זוג יונים חופשי וזורם? לאן נעלם הביחד? איפה הקירבה? התאווה? איך מתגברים על העייפות שכל כך מאיימת על השפיות שלנו? למה אני כועסת עליו כל הזמן? ולמה יש לו/ה כל הזמן פרצוף של חמוץ? למה אין בינינו הבנה? תקשורת? מה עושים?

אני רואה את הזוגיות כמערכת בעלת שיווי משקל שמופר עם בואו של התינוק החדש (וחשוב לציין כי האיזון מופר כל פעם מחדש עם הוספת ילד חדש למשפחה) . חשוב מאוד להבין כי כאשר התינוק מגיע לעולם, כל הקלפים נטרפים והאיזון משתנה, מכיוון שכאשר הוא מגיע, כל תשומת הלב של האם הטרייה מופנית אליו. אין ברירה. התינוק באמת תלוי במאה אחוז במי שמטפל בו. ואז נוצרת בבת אחת פגיעה ברמות הבסיסיות ביותר של החיים: אין שינה. אין זמן לאכול כמו שצריך. לפעמים גם אין זמן ללכת לשירותים מתי שצרכים. בוודאי שאין זמנים איכותיים לדיבור ולאהבה.
כל אחד מבני הזוג מרגיש שהעצמיות שלו נפגעת, בוודאי האב הטרי שלא קשור באופן סימביוטי לתינוק כמו האם.

הקשיים משותפים לכולם, ודרך ההתמודדות דורשת מהם סבלנות. אבל יש גם מספר דברים שאפשר לעשות כדי שהזוגיות תשרוד את השינוי שהביאה הלידה. עצותיי לכם הורים יקרים:

·         הקדישו תשומת לב רבה בשבועות הראשונים לתקשורת עם התינוק, כדי להבים מה הוא מנסה לומר לכם, אל תחפשו בספרים והימנעו מעצות רבות שיקיפו אתכם, הקשיבו לאינסטינקטים שלכם נסו להיעזר בדמות אחת משמעותית עבורכם שתוכלו להיעזר ולהתייעץ עמה.

·         כשירצו לעזור לכם או לקנות לכם דבר מה בקשו אוכל מבושל ומזין, עיסוי טוב, עזרה בקיפול הכביסות, אולי משהיא שתבוא פעמיים- שלוש בשבוע להיות עם התינוק ולתת לאם קצת זמן לעצמה. כולם יכולים לנחש מה התינוק רוצה/צריך אך קשה לנחש למה אתם זקוקים...

·         לדאוג לרשת תמיכה. צריך לדאוג לתמיכה רחבה ככל האפשר שתתפקד כמו מערכת השבטיות שהייתה נהוגה בעבר וחסרה במערכת המודרנית של ימינו. זו יכולה להיות חברה, סבתא או אפילו בייביסיטר. בנוסף, יש שירות של דולה פוסט פארטום שתפקידה הוא לעזור לאישה ולבן הזוג בשלבים הראשונים אחרי הלידה.

·         הירשמי למפגשים של אימהות ותינוקות שם יש לך אפשרות לפגוש נשים כמוך וניתנת לך האפשרות להשמיע ולהקשיב, לקבל כלים להתמודדות היומיומית עם האימהות החדשה והמרגשת, לראות שמה שהכי קשה לך- יש עוד מי שעוברות את זה ובאמת מבינות על מה את מדברת!  ובעיקר-  להרגיש חלק ממעגל גדול של אימהות שחוות את אותן תחושות שאת חווה.

·         בתחום הזוגיות - הקשיבו אחד לשני ושתפו זה את זה בתחושות וברגשות ואל תצפו שהצד השני ינחש ויבין את האילוצים של הצד האחר. אל  תאשימו אחד את השני.
קבעו זמן למפגש קבוע- לקבוע, אפילו באופן מלאכותי, מפגש של שניכם לבד ללא חברים והתינוק החדש.  בדרך כלל מפגש כזה לא קורה באופן ספונטני, כי עכשיו, במצב החדש, הספונטניות נגמרה. הספונטניות היחידה נקבעת לפי דרישות התינוק וצרכיו.
נסו להתגמש בחלוקת התפקידים: צריך לאמץ גמישות ולהיפרד מן הסטיגמה שיש דברים ש"אני לא עושה בבית".

·         והחשוב ביותר : תיהנו מתינוקכם  ודעו כי זה שלב שעובר.