ענת רונן פרל - תמיכה, ליווי והדרכה בהריון, לידה, הנקה והורות ראשונית
| תחושות הורים לאחר לידת ילד שני |
| איך להתכונן למפגש עם יועצת הנקה ? |
| קישורים |
| נגמר לי החלב |
| עיצות לאימהות בתחילת דרכן |
| מתי להתכונן להנקה? |
| למה דולה? |
עמוד הבית קצת עלי המלצות תמונותפורום| תחושות הורים לאחר לידת ילד שני |
הריון שני. למודת ניסיון מהלידה שעברתי כבר התכוננתי אחרת ללידה הזאת. מנסה לתקן את פיספוסי הראשונה. את כל ספרי ההריון והטיפול בתינוק כבר קראתי. אפילו הכנתי את הילדה הגדולה לאח החדש שצפוי להגיע, התכוננתי לכל מגוון הרגשות שעלול להציף אותה. האם אני מוכנה יותר ללידה הזאת מאשר הייתי לקודמת? במובנים הטכניים – כנראה שכן. לסערה הריגשית כנראה שלא. הרבה מדברים וכותבים על הקנאה של הילד הראשון בתשומת הלב שמקבל התינוק החדש ומסבירים איך להקל עליו את השינוי. מה לעשות לפני כדי להכין אותו ללידה כיצד לנהוג אחרי. מעט מאוד מידע קיים על התהליך הנפשי, רגשי שחווים הורים אחרי לידת הילד השני בספרים על הורות. לקראת לידה שניה המון הורים מוטרדים שלא תהיה בהם אותה עוצמת אהבה לילד החדש כפי שגילו בעצמם כלפי ילדם הראשון. האם יש בתוכם מספיק אהבה כדי לתת לילד נוסף או שמה תפחת אהבתם לראשון בשביל לפנות מקום לתינוק החדש? ומה אם לא יאהבו כלל את הילד החדש? לחלק מההורים קשה להתאהב ישר בתינוק החדש והזר כשמולו עומד הילד שהם מכירים ואוהבים מזה זמן מה. לחלק אחר קשה להמשיך לאהוב בטוטאליות שהיתה את הילד הגדול כשמולו עומד התינוק הקטן והחדש. השינוי הגדול בלידת ילד שני משפיע על מערכת משפחתית ששואפת לאיזון. לאחר לידת הילד הראשון למדה המשפחה מחדש את מערך הכוחות והצליחה להגיע לאיזון המתאים לה, כעת עלולה המשפחה להיקלע למשבר כאשר המערכת שוב מתערערת. המשפחה צריכה ללמוד לקבל את הילד החדש מבלי לפגוע בקשרים שניבנו לפני הגעתו. במידה והקשר יעיב על הקשרים שנוצרו לפני הוא יגרום לתחושות אשמה כלפי המושא שזנחנו. כאשר ישנו שינוי במערכת המשפחתית והאיזון מופר הורים שונים מגיבים בצורות שונות. משיחות עם הורים לאחר לידה שניה וקריאה בפורומים על הורות עולות מגוון תחושות סביב השינוי שחל במשפחה והשבר שמגיע איתו. תחושה אחת שתוארה היא אהבה גדולה של האם לתינוק החדש ובמקביל כעס/"פחות אהבה" לילד הראשון:
תיקון של חווית עבר מהילד הראשון.
שחזור של חווית עבר מהילד הראשון. § יכול להיות שההתחלה עם הילד הראשון היתה נהדרת והאם מעוניינת לשחזר תקופה זו. האם לא לוקחת בחשבון את הטמפרמנט השונה של הילד החדש ולא מוכנה לשוני בקבלת ילד אחר! § גידול הילד הבכור שהתווסף למשוואה, לא תמיד נלקח בחשבון בפנטזיה של תקופה התחלתית זו ואם נלקח בחשבון, לרוב תילקח בחשבון התנהגות נוחה של הילד ולא קושי שעלול לעלות בו עקב השינוי.
הבדל בקבלה/ אהבה בין ההורים אל אחד הילדים § אהבה שוויונית לתפיסתה של האם לשני ילדיה מול העדפה בולטת של בן הזוג לילד הראשון – הוא דבר שמעורר בד"כ תיסכול גדול של האם מול בן הזוג. האם שנשאה את התינוק ברחמה במשך כתשעה חודשים, מרגישה שהיא מכירה ואוהבת אותו וקשה לה לקבל את תחושת בן הזוג. בן הזוג במקרה זה מרגיש שיש מולו ילד אחד שהוא מכיר ואוהב ותינוק שהוא אינו מכיר ולכן הוא מעדיף לבלות זמן עם הילד המוכר. האם, לעיתים תנסה ליצור זמנים משותפים לבן הזוג עם התינוק החדש כדי לחבר ביניהם. לעיתים תנסה להשלים את החוסר שנוצר לתינוק , בעיניה, ע"י מתן יתר תשומת לב שלה לתינוק על חשבון אחיו הגדול. תחושה נוספת מתארת רגשות אשמה סביב ההרגשה כי התינוק החדש מפריע לקשר הראשוני שנוצר עם הילד הבכור.
אמהות מצפות מעצמן לאהבה שווה כלפי ילדיהן. אבל כל ילד הוא שונה, כל ילד הוא עולם בפני עצמו. ילד אחד יזכיר לאמא משהו מעצמה וע"י כך יגרום לה להרגיש מחוברת אליו יותר. לעומת זאת, לעיתים דווקא זה יהיה מה שירחיק אותה ממנו. תינוק אחד יהיה כל כך דומה לאחיו הגדול ולכן יעורר את אהבתה ואחר לא יהיה דומה לאיש ממשפחתה ויווצר אצלה קושי בהתחברות אליו. דר' חיים גינות כתב בספרו "בין הורים לילדים": "אין אנו אוהבים את כל ילדינו באותו אופן, ואין אנו צריכים להעמיד פנים כאילו ההיפך הוא הנכון. אנו אוהבים כל ילד בדרך יחידה ומיוחדת לו, ואין אנו צריכים להתאמץ כל כך להסתיר זאת." אם נכין את האמא שזה אך הגיוני שהיא תחוש אהבה גדולה יותר לאחד מילדיה בתקופה זו, שזה אפילו צפוי, נוכל לעזור לה לנקות את רגשות האשם המלווים תחושות אלו. צריך להזכיר לאמהות שלוקח כשנה להתאושש מלידה, גם מלידה שניה. השנה הזאת, יכולה להיות מאוד קשה, אבל בד"כ כשהשנה נגמרת מתחילה הקלה. האישה מרגישה שהיא מתחילה לחזור לעצמה, הכוחות שלה מתחילים לחזור אליה ואיתם הסבלנות והיכולת להכיל את עצמה ומשפחתה. כל ילד צריך מאיתנו דברים אחרים, אם זה בגלל גילו או בגלל אישיותו. לעיתים הגדול צריך המון עזרה ותשומת לב והקטן ישן ורגוע. לעיתים הקטן מתקשה להסתגל לעולם וצריך המון תשומת לב מאימו, במקרים כאלו, לרוב, ילמד הגדול להעסיק את עצמו בזמנים שהאם עסוקה בטיפול בתינוק. יכול להקל על האם לנסות לשתפו בעשייה שלה עם התינוק. לבקש ממנו להביא לה טיטול, מגבון, מוצץ וכו'. היא יכולה להסביר לו שהיא מאוד רוצה עכשיו לשחק איתו או לספר לו סיפור אבל אחיו בוכה והיא לא יודעת למה ולכן היא צריכה לבדוק מה מציק לו. היא יכולה לשתף אותו בדברים שהיא משערת שיכולים להיות הסיבה לבכי. שיחה כזאת יכולה להקל הן על הילד, שבמקום להרגיש צופה מהצד מרגיש שותף לעשיית אימו, תורם לפתרון בעיה משפחתית והן על האם, שבצורה כזאת מוציאה את תסכולה והרגשתה מן הפנים אל החוץ. לעיתים שני הילדים מאוד צריכים אותה, במצבים כאלו רצוי מאוד להשיג עזרה. עזרה יכולה לבוא מתוך המשפחה, השכנים, החברים או בתשלום. לפעמים מספיק שיש עוד מבוגר בבית והמתח של הילדים יורד, נערה שתבוא לשחק עם הילד הגדול אחר הצהרים או סבא שיבוא לשבת לספר לו סיפור יכולים להקל מאוד על האמא. הדוגמאות הבאות לקוחות מתוך פורומי ההורות של תפוז ומאתר "באופן טיבעי". ניתן לראות את מגוון התחושות ואת הקושי הריגשי שהן יוצרות אצל ההורים: © הדאגה לפני: ואחרי שנגמר האתגר של התרחבות הפירנאום... : משהו שמטריד רבות במהלך ההריון כשאנו אמהות לילד אחד: איך אמצא מקום בלב לילד נוסף, כשאני מאוהבת כל כך בראשונ/ה והוא בראש מעייני? דיאנה_אידלמן? הנהדרת אמרה: לזה אל תדאגי. זהו תפקידו של התינוק למצוא את דרכו אל לבך - והאבולוציה כבר דאגה לכך שהם יידעו לעשות זאת, וביעילות רבה. שכנה שלי אמרה: כן, אני זוכרת כמה הייתי מוטרדת מזה, והנה ברגע שנולד הילד (השני) – נולד לי גם עוד לב. חברות נוספות אמרו: איכשהוא זה קורה. הלב מתרחב, ועם כל ילד נוסף הוא מתרחב עוד. ומה עם הטלטלה ההורמונלית המטורפת שלאחר הלידה? ואיך מוצאים את נקודת האיזון על הרצף ששני קצותיו בלתי רצויים – © תחושות של אחרי: ומה אם הלב לא התרחב? -------------------------------------------------------------------------------------------- אצלי החוויה הייתה שונה מהדברים שנרשמו כאן. אני התאהבתי בבתי הבכורה ביום שנולדה וההתאהבות נמשכת עד היום ובכוונה אני משתמשת במילה התאהבות כי יש ברגשות שלי כלפיה משהו כמעט אירוטי. גיליתי את החושניות באמצעותה, אני נושמת אותה ואת הריח שלה ללא הפסק מזה שלוש שנים. היה לי ברור שאין סיכוי שהילד השני יתפוס מקום כזה בליבי. כשנולד השני הוא אכן לא הצליח לגעת. לא התחברתי אליו. טיפלתי בו מצויין - הנקתי, חיבקתי, נישקתי - עשיתי את כל מה שצריך לעשות אך ללא רגש אמיתי. במשך חמישה חודשים הוא היה תינוק שקט ומתוק ואני טיפלתי בו אך טיפחתי את אחותו. ואז בגיל חמישה חודשים נמאס לו והוא החליט להפגין נוכחות. כאילו אמר, עד כאן! גם אני חי וקיים ואם לא שמים לב אוכיח זאת. והוא התחיל לבכות!! ולחלות!!! ואושפז בבית חולים - קטן כזה בתא חמצן עם זונדה - זה איפס אותי לגמרי. התחלתי בתהליך של הכרות מחודשת עם בני . היום הוא בן שנה ורבע ואני עדיין מרגישה שאנחנו בתהליכי הכרות. יש לי המון רגשי אשם על החודשים הראשונים של חייו. עשיתי את כל הטעויות האפשריות - כמו למשל לשאוב חלב בשלב מאוד מוקדם ולהשאיר אותו עם מטפלת כדי להיות לבד עם הבכורה (שהייתה רק בת שנתיים והרגשתי שהיא זקוקה לי יותר - או אולי אני הייתי זקוקה לה יותר?!) - אבל אני והוא לומדים עכשיו להכיר אחד את השני. אני לומדת את הריח שלו (השונה מאוד מזה של הבכורה) ואת המגע שלו ומתאהבת גם בו. דיאנה_אידלמן? הנזכרת למעלה אמרה לי: "אל תבהלי - כשנולד השני פוחתת תחושת האהבה לראשון" מודה שלא הרגשתי ככה בחודשים הראשונים. האם אני אוהבת אותם? לקח לי זמן ליישם עיצות שכבר הכרתי (וחבל שכך) הילד השני לוקח לראשון את אמא במקומה מגיעה אישה עייפה ופנויה הרבה פחות. אז צריך לנסות למזער את הקושי אבל אי אפשר למחוק אותו יש כל כך הרבה סוגיות חדשות של איזון בין הצרכים שלהם שזו התמודדות מאוד מעייפת. אתמול זוגי אמר, שהוא אוהב את הקטנה (נולדה לא מזמן) פחות מאשר את הגדול. אז נכון שהיא עדיין לא "עושה" הרבה, רק מחייכת והגדול כבר מדבר שוטף, מצחיק אותנו.... האם אתם אוהבים את כל ילדכם באופן שווה? לא יודעת ממה להתחיל, פשוט יודעת שאני מוכרחה כבר לדבר על זה או שאשתגע. יש לי שני ילדים - הבכור בן חודש לשלוש והקטן בן שנה וקצת. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה , זה בעצם מביא לאישור את המערבולות שזה מחולל בי, אבל אין בי אהבה כלפי הקטן. אני בוכה כשאני כותבת, וזה כביכול מראה ששכן, אבל אני יודעת שלא. יש לי כלפיו חיבה, קרבה, אני מטפלת בו, דואגת לכל צרכיו, מניקה, מחבקת, אבל יודעת שזה לא בדיוק אהבה. האהבה הזו, כמו שיש לי אל הבכור, הממלאת, העוצמתית, האינסופית, שמעיפה אותי לשמיים וחזרה כשאני מסתכלת בעיניו. איך שתמיד אהבתי, עד היום, להתבונן בתווי פניו כל פעם על חלק אחר פעם על האף, השפתיים, הקמט שבזווית הפה, אני אזהה את הפנים האלה גם במישוש. והקטן לא.אני מנסה לפעמים, אבל זה לא זה. |