דנית צור אלמוג - דולה, מכינה ללידה, מורה ליוגה
| המלצות |
| גלריית תמונות |
| צור קשר |
עמוד הבית כרטיס הביקור שלי פרפרים בבטן פעילויות קרובותפורום|
הכנה ללידה - מהראש, מהבטן ומהלב פעמים רבות שמעתי נשים אומרות: "עשיתי קורס הכנה ללידה, זה לא עזר לי בכלל" או "שכחתי הכל בשנייה שהתחילו הצירים" וכשהתחלתי ללוות לידות, העסיקה אותי מאוד השאלה איך אפשר להכין נשים וזוגות ללידה, כך שכשיגיעו לרגע האמת, ירגישו שיש להם כלים שיעזרו להתמודד עם החוויה המדהימה, הכואבת והעוצמתית של לידה. רצף של תמיכה בעולמנו המודרני, כשרוב רובן של הלידות מתרחש בין כתלי בית החולים, מתפצל הליווי של האשה/הזוג, לקראת הלידה, במהלכה ואחריה, בין שורה ארוכה של אנשי מקצוע שונים - את מעקב ההיריון עושה האישה אצל רופא נשים, את הבדיקות אצל אחות, את ההכנה ללידה בקורס של מדריכת הכנה ללידה או לחילופין בקורס של בית החולים המועבר על ידי מיילדת, ואז כשהאישה מגיעה ללידה, היא פוגשת על פי רוב מיילדת שלא ראתה מעולם ושמתחלפת בתום המשמרת עם מיילדת אחרת. אחרי הלידה, בהנקה הראשונה, עוזרת לה, במקרה הטוב, המיילדת שנמצאת בחדר בזמן הלידה ואז במעבר למחלקת יולדות, פוגש אותה שוב צוות אחר, שלא לדבר על הריק שמשתרר פעמים רבות עם ההגעה הביתה, לבד. הכנה ללידה אצל דולה מאפשרת ליצור רצף של תמיכה מההכנה ללידה, דרך ליווי הלידה כולה, ההנקה הראשונה וגם תמיכה בימים הראשונים של ההתאקלמות, בבית החולים ובבית. חוויית הלידה היא חווייה עצומה, שלא דומה לכלום. חווייה גדולה מהחיים. קשה להתכונן לחווייה כל כך חזקה ולא־נודעת. כל התיאורים שבעולם אינם מתקרבים לתחושה הפנימית של אישה בלידה, וכל המונחים הרפואיים בספר לא מסבירים באמת איך ללדת. אף אישה אינה חווה לידה במונחים של 'מחיקה', של 'ספינה' ושל 'אפגר'ֿ, אלא במונחים של התרגשות ובהלה, של כאב, של התגברות, של היסחפות ושל אהבה. נוכחותה של אשת מקצוע אחת, הדולה, לאורך התהליך כולו, מקנה לנשים רבות תחושה של רוגע ושל ביטחון. כדולה, אני נפגשת תמיד עם האישה או הזוג לפני הלידה, אבל כשעושים אצלי גם את תהליך ההכנה ללידה, אני מרגישה שנוצרת בינינו, באופן הדרגתי, היכרות וקירבה, שמכינות את הקרקע לאינטימיות הגדולה שקיימת בחדר הלידה. נשים המגיעות ללדת בבית החולים, חוות פעמים רבות תחושת זרות, ניכור וחרדה, שמשפיעות מאוד על יכולת ההתמודדות שלהן עם הכאב, וגם על מהלך הלידה עצמו. ד"ר מישל אודן, גיניקולוג צרפתי וחוקר הפעילות ההורמונלית בלידה, מסביר זאת במונחים הורמונליים - תחושת הפחד והזרות מעוררת אדרנלין, שעלייתו גורמת לירידה ברמות של הורמון האוקסיטוצין, הורמון האהבה, שאחראי על היווצרות הצירים. ההגעה ללידה עם דולה, שאיתה עברתם את תהליך ההכנה ללידה, היא דרך 'לרפד' את התהליך, דרך להפחית את האדרנלין ולאפשר לאוקסיטוצין לזרום. התנסות ולמידה מתמשכת של הדולה בתור דולה יש לי את האפשרות לבדוק כל הזמן מה בהכנה שאני עושה 'עובד' ומה לא. במקביל לקורסי ההכנה ללידה אני מלווה כל הזמן לידות (הן לידות בית והן לידות בבית החולים), ויכולה לראות אם משהו שהיה נשמע נפלא בתיאוריה באמת עוזר, וללמוד מהנשים ומהמלווים שלהם עוד ועוד דרכים להתמודד עם החווייה של הלידה ושל הכאב. אחד הדברים שמלווים אותי מאוד בעבודה שלי הוא הפער בין התיאוריות על לידה לבין המציאות. המציאות מורכבת הרבה יותר מכל תיאוריה. דרך הליווי של לידות אני מרחיבה כל הזמן את נקודת ההשקפה שלי. רואה יולדות שונות, שמתמודדות בצורות שונות עם הצירים ועם ההחלטות שעליהן לקחת. פוגשת מיילדות שונות ורופאים שונים. גם דברים שידעתי בתיאוריה ויכולתי להסביר אותם היטב, מתוך ידע, מקבלים משנה תוקף מתוך ההתנסות. אין כמו למידה מתוך התנסות, וההתנסות האישית שלי, בלידות שלי, אינה אלא מקרה פרטי. דרך ליווי של לידות רבות, אני מרגישה שיש לי פריזמה רחבה, להכין לקראת הלידה, כמו גם לייעץ במהלכה. אני יודעת, למשל, שכתוב בספרי ההכנה הטבעיים ללידה שכדאי ללדת בכריעה, אבל אני גם יודעת מהלידות שליוויתי שזו אינה בדיוק התנוחה הנוחה לרוב הנשים (גם אם הן תרגלו יוגה כל ההיריון) ושכדאי ללמד עוד הרבה אפשרויות אחרות. אני מסבירה את יתרונות הלידה ללא אפידורל, אבל גם יודעת שיש לידות שבהם האפידורל, על סיכוניו, שחרר משהו אצל האשה ואיפשר ללידה סוף סוף להתקדם. קורסי ההכנה ללידה שאני מעבירה, יחד עם שותפתי רחל, משתנים כל הזמן ומתפתחים, כיוון שאנחנו מנסות יותר ויותר לחבר בין ההסברים 'התיאורטיים' לבין הלידות כפי שהן באמת. כפי שהן נחוות על ידי האישה וכפי שהן נחוות על ידנו. הדולה כגורם עצמאי, שעובד עם צוות בית החולים אך אינו חלק ממנו ההתנסות המתמשכת מקנה לי היכרות מקרוב עם נהלי בית־החולים והיכרות אישית עם חלק לפחות מהמיילדות והרופאים, מה שמאפשר לי להכין טוב יותר את היולדת או הזוג למפגש עם הצוות. לדולות מעמד ייחודי מאוד בשרשרת של אנשי המקצוע המסייעים בלידה - מחד הן מכירות את נהלי בית החולים ובדרך כלל גם רבים מחברי הצוות הרופאי, ומאידך הן אינן חלק ממנו. לידות שמתרחשות בבתי חולים כפופות לנהלים של אותו בית החולים, לגישה שלו, לפרוטוקולים שלו, להנחיות שלו. כדולה, אני משוחררת מ'חובת הייצוג', ויכולה לתת ליולדת את כל המידע על בית החולים, לשמוע את הרצונות שלה ושל בן הזוג ולעזור להם למצוא את הדרך המתאימה להם ביותר ללדת. יש החלטות בלידה שהן רפואיות טהורות, במקרי חירום או מצוקה של העובר, למשל, ובהחלטות כאלו אין לדולה מקום להתערב. זוהי, כאמור, לא נקודת המבט שלי על הלידה ולא תחום ההתמחות שלי. אבל יש הרבה החלטות בלידה שקשורות לנהלים של בית החולים. כדולה אני יכולה לתאר את הנהלים ליולדת, במסגרת ההכנה ללידה, להסביר לה את היתרונות והחסרונות ולהדריך אותה כיצד תוכל לברר מה האפשרויות שעומדות לבחירתה. בקורס הכנה ללידה בבית חולים עשויים לומר שבמקרה של ירידת מים, ללא צירים, מתחילים זירוז אחרי 12 שעות. נקודה. בתור דולה אני אציין שזה הנוהל המקובל, אבל אסביר לאישה את ההשלכות שיכולות להיות לזירוז על הלידה שלה, ואציין בפניה שהיא יכולה תמיד לבדוק האם יש אפשרויות נוספות, כמו פשוט לחכות עוד, אם אין מניעה רפואית, או לקחת אנטיביוטיקה ולהמשיך לחכות, או לנקוט באמצעי זירוז 'טבעיים' וכולי. רופאים ומיילדות כועסים לפעמים על החירות שלוקחות לעצמן דולות לעודד את האישה לא לקבל כפסק דין סופי את דברי הצוות הרפואי. אני מסכימה בהחלט שדולות צריכות להיזהר מלהתערב בהחלטות רפואיות, אבל מאמינה בכל לבי שזכות האישה לדעת את כל ההיבטים של הסיטואציה שבה היא נמצאת, כדי שתוכל להחליט בעצמה כיצד לפעול. הלידה היא שלכם, לא של בית החולים. ליידע אישה, שמנסיוני, זהו חיסרון גדול אם אין מקלחת בחדר הלידה, אינה התערבות בהחלטות רפואיות. ליידע אישה שאינה חייבת ללחוץ בחצי־שכיבה על הגב, אינה התערבות בהחלטות רפואיות. חשוב לי כדולה לומר - אם נוח לך ללחוץ כך, מצויין, אם לא, זכותך לומר למיילדת שאת רוצה לנסות תנוחה אחרת, ואם יש לה התנגדות, לנסות להבין למה ולהחליט מתוך חיבור לעצמך. מתוך הניסיון המצטבר בליווי לידות אני יכולה היום לייעץ טוב יותר לזוגות בהכנה ללידה כיצד להגיע לשיתוף פעולה מוצלח עם צוות בית החולים, תוך כדי עמידה על זכויותיהם. נקודת המבט הייחודית של הדולה לכל אחד מהנוכחים בלידה - מיילדת, רופא, דולה, בן הזוג והיולדת עצמה, יש זווית שונה וייחודית על הלידה. אם כל אחד מהחמישה יספר את סיפור הלידה שלכן, יתקבלו חמישה סיפורים שונים. נקודת המבט שלי, כדולה, אינה רפואית או פיזיולוגית. אני מכירה את התהליכים הפיזיולוגיים ואת ההליכים הרפואיים, אבל זה אינו שדה הפעולה הטבעי שלי וללא ספק הידע הרפואי של המיילדות והרופאים עולה בהרבה על שלי. כדולה אני מתמקדת בנקודת המפגש בין התהליכים שמתרחשים בגוף, לאלו שמתרחשים בנפש. גופנפש הוא כבר מושג שחוק מרוב שימוש, אבל בלידה החיבור הזה ברור וחזק מאין כמוהו. הצוות הרפואי רואה את הלידה מהזווית הרפואית, מודד את ההתקדמות בלידה במונחים רפואיים ומנסה 'לנהל' את הלידה בצורה הטובה ביותר מהבחינה הרפואית. הדולה משוחררת במידה רבה מהצורך לראות את הלידה במונחים כאלו ולכן יכולה להרשות לעצמה להתמקד בתהליכים ה'גופנפשיים' שעוברים על היולדת, ובדרכים להקל עליה, פיזית ונפשית. נקודת המבט הייחודית שיש לדולה בלידה, באה לידי ביטוי גם בקורס ההכנה ללידה. דולות נבדלות, כמובן, זו מזו באישיות שלהן, בארגזי הכלים שלהן ובדגשים שהן שמות, וכך גם נבדלים זה מזה הקורסים שהן מעבירות. כל קורס והייחודיות שלו, ובכל זאת דולות רבות שמות את הדגש על הכנה נפשית ללידה, לצד ההכנה המקובלת 'מהראש'. הכנה ללידה מהלב ולא רק מהראש אף אישה אינה יולדת מהראש - את הראש דווקא עדיף להשאיר במקום אחר כשמגיעים ללדת, ולהתחבר למקומות הרבה יותר ראשוניים ובסיסיים שלנו. אני מאמינה שאם מתכוננים ללידה רק מהראש, קשה לחבר בין 'ההכנה ללידה' לבין הדבר האמיתי. יש צורך בהכנה גם מהלב ומהבטן. הכנה רגשית. לפעמים הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא הסיפור כפי שהיינו רוצים שיהיה, בלי התייחסות לפחדים, למעצורים, לפנטזיות ולקבעונות. בעזרת שימוש בכלים מתחומים שונים, כמו אמנות, דמיון מודרך, מדיטציה ועוד, זוגות יכולים לפתח מודעות גדולה יותר גם לחלקים 'הנסתרים' הללו, שהשפעתם על הלידה גדולה ומשמעותית. עצם המודעות עוזרת, מעוררת שיחה נוספת בין בני הזוג, ופותחת פתח לשינוי. כשאנחנו מסבירות בקורס ההכנה ללידה 'חומר תיאורטי', כמו מתי ללכת לבית חולים, למשל, אנחנו לא משתמשות רק בתיאור התהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים בתחילת לידה, ובמונחים המקובלים של המרחק בין ציר לציר, אורך הציר וכולי, אלא מדגישות גם את התחושה הפנימית של האשה, שהולכת ומתכנסת יותר ויותר אל תוך עצמה, נראית 'מזוגגת' (בזכות האנדורפינים המשתחררים) ומתקשה יותר ויותר לתקשר עם הסביבה. כשאנחנו מספרות על שלבי הלידה, אנחנו מדגישות שבין השלב הלטנטי (הרדום) לשלב מספר אחד, לא מצלצל שום פעמון ומבחינת התחושה הפנימית של האשה יש המשכיות רציפה, בלי שום שלבים, אלא התעצמות הדרגתית. מבחינת בית החולים יש מעבר של שלב - כשהיא 'בשלב מספר אחד' יכניסו אותה לחדר לידה, ואם היא עדיין ב'שלב הלטנטי' ישלחו אותה להסתובב. הדגש הזה על התחושות הפנימיות של האשה, וגם על תחושותיו של בן הזוג, מקטין את הפער בין התיאור של הלידה לבין החווייה של הלידה מבפנים. איך בוחרים? יש נשים, או זוגות, שבוחרים דולה ואז מחליטים לעשות אצלה גם קורס הכנה ללידה (פרטי או קבוצתי), ויש זוגות שמגיעים לקורס ההכנה ללידה, המועבר על ידי דולה, ומחליטים להזמין אותה ללוות אותם גם בלידה עצמה. אם קיבלתם המלצה על דולה מסויימת, תוכלו לבחור לעשות אצלה הכנה ללידה וכך להכיר אותה, ולאפשר לה להכיר אתכם, יותר לעומק. אם אין בידכם המלצה מסויימת, תוכלו להצטרף לקורס הכנה המועבר על ידי דולה, ודרך ההיכרות בקורס להחליט האם תרצו שתלווה אתכם גם בלידה עצמה. שתהיה לידה טובה! |