בפגישה הראשונה עם רחל ובעלה ראיתי זוג אוהב: אישה בהריון שלישי, חייכנית, מקסימה,

ובעל מלא מוטיבציה ונכונות, ללמוד, לעזור, להצליח.

הם רוצים לידה טבעית לאחר הלידה הקודמת שנגמרה בניתוח קיסרי ולידה נרתיקית לפניה.

יש חששות גדולים והרבה שאלות: מה הסיכויים, איך עושים את זה, איך יגיבו בבית החולים, האם יתמכו וכו'..

במשך השבועות הבאים רחל חווה הריון מאד קשה ומאתגר, כאבים במפסעה, בצקת ברגליים, כבד לה מאד והיא לא מצליחה לישון כמו שצריך, ולא ללכת ולהתנהל באופן נורמאלי, צירים באים והולכים. אנחנו בטלפון קבוע כל יומיים – שלושה, מנסים הכל כדי להקל ולהתאזר בסבלנות.

בנוסף לכל הקשיים מאבחנים אצלה ריבוי מי שפיר. כן, ריבוי המים בהחלט ניכר ומורגש ויוצר לחץ, אי נוחות וכאבים. וכאילו לא הספיק כל זה, בהערכת משקל מקבל העובר ציון של 4 קילו (שגם הם מורגשים היטב היטב)...

שבוע 40 מגיע ועובר ושום דבר לא מתקדם. רחל מיואשת, מכל הכיוונים היא שומעת המלצות לניתוח נוסף, מלווים במספרים לא ברורים כגון 26% הצלחה ועוד "חיזוקים" מעין אלה.

אני מנסה להרגיע אותה שאלו רק מספרים – 40, 4ק, 26 .. ושכדאי לתת לתינוק את הזמן שלו, וסבלנות ועוד ועוד.. וחוץ מזה בואי נפגש ביום שני לטיפול טוב, תרגישי אחרת אחר כך.

רחל מגלה לי שבבדיקה האחרונה היא קבעה תור לעוד שבוע לניתוח.. שיהיה.

ראשון בלילה טלפון – "צירים כל 5 דק אנחנו בדרך לבית חולים." אני חוקרת מה אורך הצירים אבל שומעת שהם כבר באוטו, טוב, נו, הלכו התכניות של "למשוך בבית לפני כמה שיותר.."

כשאני מגיעה לחדר הלידה היא יושבת על כדור פיזיו, נרגשת, גדולה מאד. בעלה מאחוריה, עסוק בעיסוי וחיבוק והרגעה..

שניהם מקבלים אותי בחיבוק (איזה חמודים חבל על הזמן).

"כואב לי נורא" – היא.

"פתיחה 4" – הוא.

2 זוגות עיניים נוצצות ו 2 לבבות פועמים בהתרגשות.

"דסי, אני מפחדת" – היא

"די, אין ממה, הכל בסדר!!" – הוא.

אני מזכירה לה לנשום עמוק ולנסות לשחרר את כל השבועות הארוכים, את הספקות, את הפחד והשאלות, את כל המספרים וההגדרות ("לידה בסיכון", "עובר גדול", "ריבוי מי שפיר"), ולהתרכז בכאן ועכשיו, באהבה המורעפת עליה, בתחושות הגוף, בתינוק שלה שנמצא בתוכה ובדרך אליה.

עבודת צוות מקסימה – לפי פקודות מדוייקות אני והבעל מתחלפים בעיסוי הגו התחתון והבטן, והיא נושמת, קשובה לגופה, מחליפה תנוחות. מקלחת. בדיקה.. עדיין 4 ס"מ.. הראש עוד גבוה.

כנראה שבגלל שיש הרבה מים התינוק לא מצליח לרדת.

רחל מתייאשת. הצירים חזקים והפתיחה לא מתקדמת כבר כמה שעות..אני יוצאת להתייעצות טלפונית קצרה עם ההומאופט שלי שכרגיל מתגייס ושואל על כל הפרטים הכי קטנים כדי לדעת איזו רמדי להתאים לה.

אחרי דקות ארוכות אני חוזרת. רחל בוכה: "ביקשתי אפידורל, אני חייבת!"

יופי, מעולה, אני אומרת. זה נשמע לי הדבר הנכון בשבילך! ומסבירה שלפעמים כשהיולדת עייפה / מתוחה/ כואבת מדי היא לא מצליחה לשחרר והאפידורל נותן לה מנוחה והרפייה ויש סיכוי שהלידה תתקדם.

המרדים מגיע דיי מהר ומבקש מאחד מאיתנו לצאת. אני יוצאת ועושה סיבוב קפה, שמש בוקר, טלפון

וחוזרת. איזה חיוך! איזה אושר מקדם את פני כשאני נכנסת..  "הצד השני של האפידורל" אני קוראת לזה..  

"איזו הקלה!" היא אומרת ומיד מסתייגת – אבל אני עדיין מרגישה את הצירים..

קחי את זה – כדור קטן הומאופטי.

בעלה עייף, שמח שיש הקלה, יושב על הכורסא ומתנמנם לו. זה הזמן שלך לנוח אני ממליצה לה.

רחל מנסה לנוח קצת אבל הצירים מתגברים אפילו עם האפידורל (מעולה!! זה סימן טוב!!) היא מרגישה משהו למטה. עם רשות שלה אני מציצה ורואה שלפוחית שק מי שפיר ענקית מציצה החוצה. אני קוראת למיילדת לראות וכל הצוות בא, משועשע.. תוך כמה דקות יורדים המים ומתחיל לחץ לכיוון הפרינאום.

יקירתי, את יולדת! אומרת המיילדת ומכינה את הכל ללידה.

רחל ובעלה בהלם, באמת?.. איך יכול להיות!! כל כך מהר! איזה כיף..

2 מיילדות מקסימות מדריכות את רחל בעדינות לאן ללחוץ ותוך 5 צירי לחץ מבצבץ לו ראש (גדול!!

שלושתינו אומרות ביחד..) והנה הוא בחוץ ואחריו הגוף ואחריו..... שפריץ ענקי של מי שפיר ממלא את החדר,  התינוק כבר עליה אבל אני עסוקה בלנגב את הרצפה שאף אחד לא יחליק, נדמה ששפכו דלי מים,

והגרביים של כולם רטובות.. אכן ריבוי מי שפיר!

אין גבול לאושר ולשמחה! מספרים: 4.200 קילו, 2 הורים נרגשים, 8 גרביים רטובות, תינוק אחד גדול..

אחרי שעה תינוקי עולה עם אבא לבדיקת רופא. אני שוקלת אם לעלות אחריהם להזכיר מה הרצונות שלהם לגבי חיסונים, מקלחת וכו, אבל לא רוצה להשאיר את רחל לבד.. ואכן אחרי כמה דקות היא מתחילה להקיא, ועוד פעם, ועוד פעם..שקית אחרי שקית אני מגישה וזורקת לפח, שוטפת לה פנים, שלוק מים ועוד פעם הקאה. מנסה להרגיע, לנשום איתה עמוק, היא כל כך מתוחה..קוראת לאחות. הפחד הוא שרחל תתייבש מההקאות הממושכות, אבל האחות עסוקה ומתרוצצת, יש כרגע עומס בחדרי הלידה. אני נותנת עוד כדור הומאופטי להתאוששות.

אחרי כמה דקות רחל מצליחה לעצום עיניים ולהניח את הראש. היא ממלמלת "אני לא מאמינה שהצלחתי לעשות את זה... לא מאמינה... איזה כיף! אוי, מה זה, מה נתת לי, איזה נעים נהיה לי.. איזו הקלה.. תודה.. תודה... " סוף סוף היא נרגעת ונרדמת .

עבדת כל כך קשה, היה לך הריון ארוך שלא נגמר, איבדת את אמונתך ושבת וזכית בה בכל יום מחדש..

מספרים:

יש לך בעל אחד אוהב ומפרגן,

3 ילדים בריאים ושמחים..

לידה אחת קיסרית ,

 2 לידות נרתיקיות!!!

ודולה אחת עייפה אך מרוצה עם גרביים רטובות שנוסעת הביתה והיא כל כך שמחה בשבילך.. 

 דסי אלעד - דולה בצפון