לידת בית ללא בית

ערב חורפי.. אני בהריון שבוע 8 עם תאומים בבטן, יושבת לי מול התנור בשלווה.  לידי ביתי סיני בת ה 8 קוראת בשקט. בעלי עובד, יחזור בלילה. הכל פסטורלי ואני שמחה שנגמר היום... מרק מתבשל במטבח ואני מפנטזת עליו ברעב הריוני.

טלפון..

ליהי המיילדת - "תשמעי, לד"ר שפטן יש לידה שהוא לא יכול להגיע אליה, אני נוסעת במקומו. את באה איתי? אבל יוצאים עכשיו!" (ליהי גם בהריון – מספר 5 שבוע 30...)

"בטח שאני באה!!!! תני לי דקה, טוב?"

"יש לך דקה וחצי, אני באה לאסוף אותך, אני כבר באוטו."

שיט.

איך אני עוזבת עכשיו את סיני? טלפון לבייבי סיטר האלופה שלי, אלינור, בבקשה שתהיה פנוייה!! היא לא מאכזבת ומבטיחה להגיע תוך כמה דקות. יש! יש ימים שהכל מסתדר.

אני מתארגנת מהר, נותנת נשיקה חפוזה  לסיני, קצת ייסורי מצפון על הנטישה המהירה, אבל היא נראת דיי מאושרת שאלינור תגיע. אני יוצאת אל הערב הקר לחכות לליהי בסוף השביל, מתפללת שאלינור לא תתעכב.

ליהי מגיעה בחריקת בלמים... אני נכנסת: מה קורה? מה הדחיפות?  ספרי!!

הזוג, היא מספרת לי, לידה ראשונה, נמצאים במושב בגליל העליון – כשעה נסיעה מאיתנו, התקשרו שהם לחוצים, שיש כבר צירים כל 4 דקות. הם חושבים לצאת לבי"ח אם לא נגיע בקרוב. בקיצור אי אפשר לדעת מה קורה שם בדיוק אולי הלידה ממש מתקדמת אבל אולי עוד לא.. בכל אופן  כדאי להזדרז. ליהי היא אחת מהנשים שאני כל כך אוהבת, היא לא לוקחת שום דבר יותר מדי ברצינות, מספרת לי הכל תוך כדי צחקוקים, ומנהלת תוך כדי נסיעה את הבעל ו4 הילדים בטלפון.

אנחנו נוסעות בחושך. מקשקשות ומספרות אחת לשניה סיפורי לידה. הזוג מתקשר שוב - יצאנו מהבית לכיוון בית חולים! יש צירים הסטריים כל 3 דקות, אנחנו בדרך לבית חולים. אנחנו קובעות להפגש איתם בתחנת דלק בדרך לבית החולים, מקום שהוא גם בדרך שלנו וגם בדרך שלהם. ליהי תעשה בדיקה ונעריך את המצב.. היולדת נשמעת בטלפון ממש קולית, אנחנו מהמרות שהפתיחה עוד לא ממש גדולה..

והנה מגיעים, אנחנו חונים מאחורי התחנה באיזור חשוך יחסית. פגישה הזוייה בתחנת דלק עם אישה בצירים ובעל מצחקק, מושיט לנו את היד - תודה, תודה, איזה מזל שבאתן, נעים מאד להכיר...בדרך כלל אנחנו מכירות את היולדת שאנחנו מלוות, אבל הפעם הסיטואציה שונה, פגישה ראשונה ממש תוך כדי לידה. חווייה שמוכרת לי מתקופה בה התנדבתי בחדר לידה בצפת בתור דולה, היו מכניסים אותי ללידות של נשים שלא הכרתי ולא הכירו אותי.  אך באורח פלא.. בתוך כמה דקות כל המחיצות נופלות וגודל המעמד מחבר לבבות.

אני מסתכלת על האישה - יפה, צעירה, מתנשפת.. מעבירה צירים בשקט פנימי מעורר השראה. רואים שהצירים חזקים וארוכים, אבל היא שקטה, נשענת על האוטו מדי פעם ממלמלת - עכשיו הכל בסדר.. נכון? ניסיתי לעצור את הצירים... איזו מותק, ישר בא לי לחבק אותה.. התאפקתי.

ליהי והיא נכנסות לאוטו לבדיקה – יש פתיחה של 9 ס"מ.... מה עושים? לנסוע אליהם הביתה - רחוק מדי. בי"ח צפת - לאף אחד לא בא. יש לנו רעיון.. אנחנו צריכים למצוא מישהו בראש פינה או בצפת שאפשר ליפול עליו עם לידה.

מתחילים טלפונים - למי יש חברים בראש פינה? ליהי נזכרת שלחברה שלה יש הרבה חברים מקהילת החינוך הביתי בראש פינה. טלפון...החברה מבטיחה לנו שאין בעיה, עד שאנחנו מגיעים לראש פינה היא מארגנת לנו מקום ללדת. נכנסים כולם לאוטו שלהם. קצת צפוף. בדרך היולדת שקטה, מעבירה צירים כמעט בלי שנרגיש, רק הנשימה משתנה, ואני וליהי מסתכלות אחת בשנייה בהשתאות, כמעט אי אפשר להאמין שיש כאן אישה בלידה עם פתיחה כמעט מלאה! והנה מגיע הטלפון שמבטיח לנו שיש דירת אירוח בשבילינו אצל אחת המשפחות. מסבירים לנו איך להגיע. תעייה קצרה בדרך - ומגיעים. 2 נשים ו 4 ילדים מחכים לנו בשער בהתרגשות – אין זמן לגינונים.. הם מוכנים ומזומנים לשרת אותנו - רק תגידו מה צריך ונביא לכם. הזוג וליהי נכנסים לדירה ואני נשארת עם המארחות שלנו - (כולנו עדיין בהלם מהמצב..) מארגנות מגבות, סדינים, שמיכות, בקבוק מים, מגינים למזרונים..הן כל כך מתרגשות!! אם נצטרך עוד משהו נגיד, אני מבטיחה, והן משביעות אותי לצאת לעדכן אותן מה קורה. אני חוזרת פנימה עם כל הדברים, ליהי פורשת ציוד, מעמעמים אורות, עוטפים מזרונים, והרי לנו צימר לידה מושלם! הזוג לא יודע את נפשו מרוב הודיה.

טוב, הכל מוכן, אפשר ללדת!! לאט לאט נכנסים לאוירה, לשקט, מקלחת. סופסוף היולדת ובן הזוג יכולים להרגע. האוירה הביתית מכניסה את כולנו לשקט פנימי, ולקצב הנכון. אנחנו שומעים שהיא מתחילה ללחוץ במקלחת - ז"א גניחות קלות וחריקות מרמזים לנו על האפשרות... ממש לא יאמן איזה שקטה היא!! היא יוצאת, סמוקה ומתנשפת. נראה שהמקלחת קצת עייפה אותה אבל גם קידמה את העניינים.

היא יורדת על הברכיים על המזרון, אנו שומעים את המשפחה המארחת שהבית שלהם צמוד לחדר שלנו - ילדים, קשקוש כלים... הכל זורם ולא מפריע לצירים להתקדם. היא נשענת על הבעל קדימה, הם מתנשקים ומתחבקים בין הצירים, הוא מעודד, מדריך אותה לשחרר, לנשום, אנחנו רק צופות. אחרי כ 45 דקות היא מתעייפת, נשכבת על הצד. עוד כמה צירים בתנוחה הזו שמאפשרת לה גם לתת לגוף לנוח - והנה נראה שזה קורה, אנחנו רואות את ההתחלה של הראש. היא ממלמלת, מתפללת.. או אולי שרה? יפה לראות אותה רגועה יחסית (וזאת לידה ראשונה!), הראש לאט לאט מתקדם ומתקדם ועוד כמה צירים והנה הוא בחוץ!! בדיוק שעה אחרי שהגענו לחדר מחליקה לה החוצה תינוקת קטנטונת וצרחנית, מודיעה לכל ראש פינה שהיא אכן הופיעה..

אחרי שהשלייה יוצאת אני יוצאת לעדכן את המארחים הנרגשים שלנו, הם כמובן כבר שמעו.. ומיד - תה, עוגיות, מרק קוסקוס, ושפע ברכות נוחתות על ראשינו, והם מודים לנו בהתרגשות שבאנו ללדת אצליהם. הילדים לא יכולים לישון ורוצים לראות את התינוקת. אני מבטיחה לקרוא להם יותר מאוחר, וחוזרת לחדר, לראות מה שלום כולם ופוגשת את התינוקת יונקת כאילו מאז ומעולם היא עשתה זאת. בהחלט טיפוס מעניין התינוקת הזאת.. מוציאה את ההורים שלה מהבית לחפש להם מקום ללדת, יוצאת לאוויר העולם בצרחות על, והנה עכשיו היא מדגמנת יניקה מהסרטים כמה דקות אחרי הלידה. הזוג הנרגש לא מפסיק לברך - את התינוקת, אותנו, את אלוהים, את המארחים, באמת זוג מקסים..

אחרי כשעה וחצי של סידור וארגון אני וליהי פורשות לחדר ליד, נשכבות על המיטה  לנוח, ונותנות לזוג להיות קצת עם עצמם... כל ההתרגשות והאדרנלין נותנים את אותותיהם ב 2 נשים הריוניות. עוצמות עיניים.. רוצות לנוח אבל האירועים האחרונים מתרוצצים בראש, נסחפות לשיחה קלה ושוב שוקעות במנוחה כל אחת עם עצמה.

אחרי עוד מקלחת ועוד הנקה, תה, מרק ועוד קצת, הילדים נכנסים להגיד שלום לתינוקת. החדר כבר נקי ומאורגן, שק כביסה באוטו, והזוג המאושר מתארגן ליציאה הביתה. 3 שעות אחרי הלידה היא יורדת במדרגות עם התינוקת מחוברת לציצי כבדרך אגב כאילו תמיד הניקה.. הם נכנסים לאוטו. הפרידה מהם נראית בלתי אפשרית לפני כמה שעות לא הכרנו אחד את השני ופתאום כל כך קשה להפרד -  נשיקות, חיבוקים ומילות תודה, והנה הם נוסעים לדרכם החדשה, ביי ביי לכם משפחה חדשה ושמחה, מהממים שכמוכם.

אני וליהי נשארות בחוץ בחושך. הכל שקט פתאום ונגמר.. מזמינות מונית שתקח אותנו לאוטו שמחכה לנו בתחנת דלק. בנסיעה נהג המונית מתלונן שהערנו אותו עם הטלפון, אבל נו, מילא, זאת העבודה שלו, לפעמים צריך לצאת מהמיטה באמצע הלילה. שתינו מחייכות אחת לשניה – כן, זה נשמע לנו מוכר....

 כן ירבו לידות קצרות וטובות, תינוקות בריאים וזוגות אוהבים,

וכן ירבו אנשים טובים באמצע הדרך!!!

 דסי אלעד - דולה בצפון