אחרי לא מעט זמן שאני מריצה את צמד המילים הזה בראשי, מעלה מחשבות ותהיות, החלטתי לשתף, ואשמח לשמוע את דעתכן. נשות מקצוע, אנשי מקצוע, ונשים לפני ואחרי לידה.
בפעם הראשונה נתקלתי ב"צופה" כשהייתי בסטאז' בבית חולים מאיר במסגרת הכשרתי כדולה. אנחנו, הדולות בהתהוות קיבלנו כמובן אישור מהיולדת להיות איתה בחדר, לעבוד איתה, לתמוך בה, לדעת, לנגב אגלי זעה וכו'. לעבוד **איתה**. בשלב מסויים באחת מהלידות עמדה בשקט אישה צעירה עם חלוק (כמונו). הדולה שהיתה אחראית עלינו שוחחה איתה וזו אמרה שהיא עושה תצפית בחדר לידה מטעם המקום הבו היא לומדת. צפתה. לעיתים שאלה אותנו (בשקט ובנימוס אני חייבת לציין) מה אנחנו עושות, במה התנועות/רפלקסולוגיה וכו' שאנחנו עשות מועילות ולמה. עברתי הלאה....
מאז הרבה מים עברו (וירדו), אני לומדת כל יום עוד ועוד ומרגישה כי אני מפתחת רגישות מיוחדת בכל הנוגע בענייני הפרט, שמירה על האנשויות בחדר הלידה, ושבחדר לידה יולדים, לא מציגים שום סרט עם מועמדות לאוסקר.
מישל אודאנט דיבר בכנס שהיה לפני כשנה על האינטימיות שבלידה והציע אופציה מקבילה נפלאה: נסי לעשות סקס כשצופים בך, או להבדיל כשמכוונים אקדח לכיוונך...
מידי פעם, בפורומים השונים אני מוצאת ורסיה כזו או אחרת של המשפט: "לאחר שהיה ממושכת של צפיה בלידות..." שכתבה מי שהוכשרה להיות מדריכת הכנה ללידה.
אני תוהה בקול רם (דרך המקלדת), איך אנחנו, הנשים שבחרנו לנו כמקצוע, כדרך חיים, להעצים נשים, להיות קשובות, מכילות וכו' אנחנו שלמדנו בדרך זו או אחרת שעל לידה לא צופים. שאישה שיולדת היא אינה מייצג. אפשר להיות נוכחים בחדר הלידה גם בלי לעשות לכאורה מאום (למשל יולדת שמבקשת מהדולה ומבן זוגה רק להיות שם, לא לגעת בה, ואפילו לא להציע לה מים), אבל אלו, לפחות בהרגשה שלה, שם בשבילה. מחזיקים אנרגיה, נוכחים. לא צופים או מסתכלים בה כמו חזיון אור-קולי.
אז מה? האם בשם הפרקטיקה נשות מקצוע ימשיכו לצפות בלידות כי רק ככה אפשר ללמוד? לא מספיק הצוות הרפואי שבא מידי פעם לחזות בנס כזה או אחר (הנה עוד אחת משוגעת שלא רוצה אפידורל. או: היום נלמד לעשות וואקום...)
איך אתן הייתן מרגישות לו היו צופים בכן? או אולי צפו ולא היה לכן אכפת. יכול להיות.
תודה רותי, שדחפת אותי לכתוב על "עין לציון צופיה", אולי אשן הלילה יותר טוב, בידיעה שאפחד לא צופה בי...
|
תוכן ההודעה:
|