לא אהבתי. זאת אומרת אהבתי מאד את עצם העובדה שהעלו את הנושא לסדר היום ושאמרו 30 פעם דולות ודולה וכל זה. אך עיקר הכתבה היה איך לא, ההצצה הרגילה לפורנוגרפיה של כאב הצירים, הדולה הבטיחה ש'יהיה לך כואב. מאד כואב...' והלידה הרגועה היתה מאולחשת לגמרי ומנוהלת רופא.
לא אהבתי שאת החוצץ השבלוני ביותר שיעלה על הדעת 'אני רואה בכך פגיעה בלה בלה בלה מיילדת יכולה לתת בדיוק מה שדולה', נגד הדולות דיקלמה המיילדת מברזילי, שנראתה כאילו לא עשתה המון עבודת חשיבה לגבי המילים ששמו בפיה.
הסיפא היה, נו, בנימה אישית. הכתבת ההרה במוצהר הבטיחה שלמרות שהתרשמה מהקונספט דולות כנראה שתישאר נאמנה לאפידורל. וסיימה בתחינת היולדת הסבירה בת ימינו, שיהיו ה'הם' בחדרי הלידה, קצת יותר פתוחים וגמישים.
חשבתי שהתקדמנו כברת דרך. כנראה שאנחנו עדיין בועה.
|
תוכן ההודעה:
|