קיבלתי אתמול החלטה קשה, והייתי רוצה לשמוע את דעתכן. אנחנו בארוע אתמול בצהריים, שעבדנו עליו מזה כמה ימים והילדים מאד חיכו לו. בצהריים המאוחרים הקטנה כבר עייפה וחזרה עם אבא הביתה לישון. שני הגדולים איתי, נשארנו בארוע. נהנים מאד מאד. גם הם וגם אני. עד שמגיע טלפון לנייד. ממספר שאני לא מכירה. עניתי. ברוב טיפשותי, בדיעבד. ככלל, עשיתי לי כלל - בזמנים שאני לא ממש זמינה אני עונה רק לשיחות מזוהות. כל מי שאני מחוייבת אליו בדרך כשלהי הוא שיחה מזוהה אצלי - משפחה כמובן, מטופלים, יולדות, תלמידות יוגהריון, קולגות וכד'. כך שאין סיכוי שאני מפספסת מישהו שאני מחוייבת אליו. עניתי. על הקו איש, שאישתו בלידת בית, שנתקעה, לדברי המיילדת, שתכף תספר לי ש - המים ירדו לפני 15 שעות, היו צירים טובים ועכשיו הם עייפים, יש פתיחה של 4 ס"מ, יש GBS. הם נעזרו בצמחים, בהומאופטיה ולא עזר בכלל. עכשיו הם תולים את כל תקוותם בדיקור, אותו הם מבקשים שאני אבוא לעשות. בשיחה עם המיילדת אני מרגישה כמה דברים -היא לא קשובה ליולדת, היא לא קשובה לי. כלומר לקושי שלי לעזוב עכשיו הכל ולבוא. אם תרצו, אתן דוגמאות. ברקע, יש לי יולדת שאני מחוייבת אליה לליווי בלידה, ויכולה בכל רגע לקרוא לי. עוד ברקע - אותו ארוע, שימשיך עד שעות הערב המאוחרות. ואין אצלנו אפשרות להורה אחד עם 3 ילדים כי לקטנה בעיות וויסות המרימות ראש גבוה בארועים מהסוג הזה, והיא זקוקה לאחד על אחד. אני מבקשת מהמיילדת לחשוב אם ואיך אני מתארגנת. סוגרת את הטלפון, ומרימה עיניים אל הנוכחים. הגברים אומרים לי - אסור לך ללכת. בחרת במקצוע שיש בו מחוייבות כלכך גדולה ברגעים הזויים לעיתים, ואת לא יכולה להרשות לעצמך משהו נוסף כי את לא תשרדי. ואל תשכחי שיש לך גם כך מחוייבות ליולדת שלך, כעת. האימהות אומרות לי - אסור לך ללכת. את מחוייבת קודם כל למשפחה שלך. את לא מכירה את האישה הזו, ואין לך קשרי עבודה עם המיילדת הזו, שכלכך ברור לה שאת צריכה להתייצב אצלה. ותראי את הילדים של קודם כל. בקיצור - מכיוון שאין לך מחוייבות כלפי האישה או המיילדת ואין לך כל היכרות מוקדמת איתן, ונראה כלכך בלתי אפשרי לעזוב את המשפחה ובנוסף יש לך לידה שיכולה להתחיל כל רגע - אל תלכי. ברגשות מאד מעורבים, בגלל תחושת מחוייבות עמוקה לכל יולדת באשר היא, אני מתקשרת להודיע שלא אוכל לבוא ונותנת טלפונים של 3 מטפלים אחרים שיוכלו לעזור, במידה והם כן זמינים עכשיו. נענתי בקור רב, ובחוסר הערכה מוחלט למאמץ. יצאתי מכל הסיפור בהרגשה רעה מאד.
סליחה שיצא כלכך ארוך.. אודה לכן על תובנותיכן. יסמין
|
תוכן ההודעה:
|