דף הבית מהי דולה הכנה ללידה פגוש את הדולות מניעת חתך פוסטפרטום רשימת הדולות פורום 6/12/2007 16:21 עופרי מאת: אפשר לפתוח דיון נכון? המיילדות "נגד" הדולות..... כותרת: בהמשך למכתב שצרפה רותי לניוזלטר האחרון. אני לא יודעת אם להתפקע מצחוק, לבכות, להיות בהלם ובשוק (והמומה) או להגיד שנראה לי שאני מכירה מיילדת או שתיים שמיד יחתמו על המכתב הנ"ל ועל תוכנו. "...לאחרונה אנו עדים לחדירה של כוחות לא מקצועיים לתחום המיילדות" חדירה של כוחות? אחיותי, מיילדות יקרות, על איזו חדירה אתן מדברות ועל אילו כוחות? כוחות מהעולם החיצון או שמא כוחות עזר או כוחות שמעבר ליכולתכן להכיל גם אותנו. אף אחד לא בא לטעון שאין לכן מקום בחדר הלידה. הרי אתן אומרות בעצמכן שככה לא בונים חומה. שהחוקים משתנים. שמיילדת האחראית על שלושה חדרים במקביל, זה לא אנושי, זה מלחיץ וכו'. למה אתן מפחדות מאיתנו כ"כ? אני לא מכירה אף דולה שנושכת. מישהי מכירה כזו? למה שלא נפעל בשיתוף פעולה? למה ללכת תמיד על האקסטרים של ההפחדות בכותבן במכתב: "...יש לזכור שמלווה אישי ליולדת אינו רשאי להגיש טיפול" תגידו, בן זוג שמגיש כוס מים לזוגתו מגיש טיפול? מלטף אותה ומוחה זיעה ממצחה - מגיש טיפול כן או לא?! נכון, אני צינית. זה מה שנותר לי כעת. אני לא מיילדת ולא שואפת ולא רוצה להיות שכזו. אבל כיולדת (לפני חצי שנה) וכאשה אני רוצה לבחור לי את הליווי שלי, ואף את המיילדת שלי (נו טוב, בחרתי בטוב ביותר **עבורי**, ילדתי בבית). זה נראה לכן הגיוני שרופא משפחה אנחנו בוחרות, רופא נשים, רופא שיניים וכו' אבל מיילדת לא? עזבו, הדיון הזה עתיק יומין... איפה הייתי? ומה רציתי להגיד? האם אתן אומרות שרק מי שיכולה לאפשר לעצמה רפואה פרטית (אגב שר"פ, גם בתי החולים עושים מערוף, ונותנים שר"פ ללא שר"פ ועוברים על איזה חוק או שניים) תוכל לקבל מיילדת צמודה, רחומה ושיודעת לחבק? יש ביכולתכן לשנות. לעבוד יחדיו. לא לפחד. אף אחת לא לוקחת את מקומכן. ההכללה שאתן מציינות במכתב היא הכללה בוטה. הרי לא נעים לשמוע שכל המיילדות לא אמפטיות, לא אכפתיות, ומה להן ולשיאצו או לשמן שקדים. שכל המיילדות מכריחות לשכב על הגב ועושות אפיזיוטומי (או... אני יודעת מונח או שניים מתחום המיילדות, ראו זה פלא). רובנו יודעות את מקומנו. אבל נמאס לנו להלך על ביצים. נשים אשר מבקשות את תמיכתנו הן נשים שרוצות להוריד את הסטרס הכרוח בהגעה לחדר הלידה. באי הידיעה איזו מיילדת "תיפול" עליהן ברולטה היומית. הן מבקשות פנים ומגע מוכר ומכיל. והן דורשות את האמת. את המבט לעינים. הן לא מוכנות שידברו להן מעל הראש בטון ובמילים מתנשאות ורפואיות. אולי מספיק ללכת אחורה בזמן? אולי הגיעה העת להושיט יד ולללכת זו לצד זו? מעמדן המקצועי של המיילדות שמור נשמר. גם אנחנו נשות מקצוע. גם אנחנו נושאות באחריות. ולנו ניתנה הפריווילגיה באמת להכיר את המשפחה לפני הלידה, במהלכה ולאחריה. אני מאחלת לך איריס רז, שתשכילי לפתוח את ליבך. שלא תפחדי להרים את פנייך ולהביט לי ולרעותיי בעינים ולהגיד - ברוכות הבאות ל"מבצרי". תני גם לנו לעבוד בנאמנות. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 6/12/2007  19:3 כשקראתי את ההודעה - סיגל מנדל 6/12/2007  21:17 חדירה של כוחות צבאיים, אלא מה?? - טל 6/12/2007  21:28 טללללללללל!!!! - עופרי 6/12/2007  21:51 כן כן, - טל 9/12/2007  8:36 הייתי רוצה להוסיף נקודת מבט נוספת - חיה שמעון 9/12/2007  12:15 כל כך צר לי על ההתלהמות של המיילדות - הפעם אנונימית..... 11/12/2007  12:26 מיילדות-יש גם כאלו... - קרינה אור 11/12/2007  16:22 כמה מעודד :-) (ל"ת) - סיגל מנדל 11/12/2007  18:48 המשך - קרינה 12/12/2007  10:32 רותי,, אשמח אם תגיבי להודעתי - הפעם אנונימית 13/12/2007  9:18 למה לשמור על פורום סגור? - נוגה 15/12/2007  20:26 הפעם אנונימית, נוגה ענתה מצוין, וסליחה על העיכוב בתגובתי (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 20/12/2007  9:54 אל תאבדו את האופטימיות! - נטע ענברי כתב

כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר