דובר כאן הרבה על הנתק הפחד ןוחוסר הכבוד שבין המיילדות לדולות והרבה פעמים גם בין דולות למיילדות. חוסר ההכרות שכמו תמיד מביא לדעות קדומות. רציתי לספר שביליתי ימים רבים בבית החולים "פוריה" כמתנדבת במהלך ימים אלה ראיתי את עבודתן הבאמת קשה של המיילדות שכוללת גם מילוי דוחות מעצבנים במחשב לאחר כל לידה .שכוללת קפיצה מחדר לחדר כשיש לפעמים 2 מיילדות ושישה חדרים ,שכוללת כניסה לחדר ניתוח כאחות ועוד ועוד. במהלך התקופה הזו הן הכירו אותי כמישהי שבאה עם רצון לעזור ולמדה כמה דברים שהן לא למדו..לפעמים היו כאלה ששאלו ןהתעניינו ולפעמים כאלה שמאד רצו ללמד אותי ולפעמים כשהיה זמן סתם שתיתי איתם קפה ודיברנו.. מה אני רוצה בעצם לומר. אין כמו הכרות כדי לפתח כבוד הדדי גם אם לא תמיד מסכימים על הכל וגם אם לא באים מאותה תפיסת עולם. מה בעצם אני מציאה(וזה כמובן לא סותר מאבקים והפגנות ). בואו ניתן להם להכיר אותנו כלומר דולות שמסיימות קורסים, או גם דולות ותיקות שיש להן זמן לכו תציעו את עצמכם כמתנדבות ,אבל לא יום יומיים בשביל הסטז, תקופה- פעם בשבוע, שבועיים, חודש- כמה שאתן יכולות. אתן תקבלו למידה חוויה וסיפוק מללוות יולדות שלעולם לא היו בוחרות לקחת דולה פרטית.. מלפגוש יולדות שלא שמעו שיש דבר כזה לידה פעילה ופתאום זה קורה להן ותחזרו הביתה עם סיפוק. ו..כן..תתנו למיילדות להכיר אותנו , נשים שבאות עם רצון טוב , תחושת שליחות ורצון לתרום..ולא רק אלה שבאות לכמה שעות ולוקחות הרבה כסף כמעט בלי ללמוד...(והרי ככה לפעמים אנחנו נראות להן) יום נעים. ג'יני אושרי-דולה- הכנה ללידה בדמיון מודרך.
|
תוכן ההודעה:
|