איך להתחיל? אולי מזה שהרבה מחברותי למקצוע פונות אלי,בשקט,בזהירות,ושואלות-אפשר להפנות אלייך?...יש לי זוג ש... ברור שמגיעות אלי כי באמת מי שלא היתה שם מרגישה חוסר ביטחון,חשש ,אולי אפילו כובד ועומס ופחד שלא תדע לעמוד במשימה. ללוות זוג בלידה שקטה-כלומר אחרי אובדן,ובטווח הכל כך קצר אחרי הזוועה,בעין הסערה ותחת חשרת העננים המאד שחורים ,טעונים אש וגופרית וזפת דביקה שאינה מרפה- זה מאד קשה! אני מודה לרותי שהפנתה אתכן למאמר שכתבתי ,אך זה אינו מספיק! מהיותי אחת מאלה ש"זכו" ללדת שתי לידות כאלה,מתוך שהפכתי בעל כורחי לחלק מהקהילה ההזויה הזו של זוגות אבלים,רובם ללא קבר לבכות עליו,ממש כך, אני חושבת ומאמינה שחלק מתפקיד הדולות הוא להבין לעומק,לתמוך ולהיות שם גם,אם לא במיוחד במקרים האלה. לא להתקפל,כשם שרוב החברה מתקפלת, לא להאלם ,לא! יש מה לעשות, יש מה להיות ואיך,יש! רק צריך להשקיע בזה מחשבה ותהליך אישי. מציעה בחום את ספרה של יעל בשור-להיפרד לפני שמכירים,את ספרה של תמר גרנות -אובדן ואת ספרה של אליזבט קובלר רוס המוות חשוב לחיים.
אני חושבת שצריך ליצור הזדמנויות מקצועיות לדיון בנושא עם בעלי מקצוע,סדנאות שיש בהן עשיה...ההדחקה היא בעוכרי כולנו! ובברכת בשורות טובות,בידיעה שאין בלי הצד השני,גילי
|
תוכן ההודעה:
|