אני מנויה על דיוור הניוזלטר של רותי קרני הורוביץ מזה מספר שנים ומקפידה לעקוב מרחוק עוד מלפני שהפכתי לדולה ומדריכת הכנה ללידה. בגיליון האחרון קראתי בבהילות את גילוי הדעת שלה, ואכן נבהלתי. איני מצויה בפרטים אך נוכח הרגשתה של רותי ומבלי לנקוט בצד זה או אחר, החלטתי לכתוב מספר מילים. מבלי להיכנס לפרטים, בהם איני מעורה אותם גוללה בפירוט רב רותי, אני רוצה להעלות ולשתף מחשבות אחרות שעלו בי ,לצורך דיון אתי ופילוסופי אודות מקצוע הדולה. על אף שזה עתה סיימתי את לימודי הדולה, אני יכולה לומר לכן בבהירות בנות / אחיות / קולגות / חברות למקצוע, שהתבלבלתן. אני חושבת שבלהט רצון להקים עמותה, ארגון מניפה שיאגד תחת בית, קורת גג אחת את כל הדולות, שיהפוך את הדולה למוסד מקצועי ויקדם את מעמדה למקצוע מוכר וראוי, שכחתן את ייעודכן, יש לי תחושה שאבדה לכן הדרך. לפחות על פי ראייתי את המקצוע. אין לי כל עניין להיכנס לתכני המחלוקת בין הצדדים, אך אני חושבת שאין להם מקום אצל מי שרואה את עצמה בראש ועד או עמותה שעוסקת בתכנים של נשיות, עזרה ותמיכה. אנחנו כולנו כמי שעוסקות בליווי ותמיכה של נשים צריכות להוות דוגמה ומודל לחיקוי. הדולה היא שליחה עם אמונה ואג'נדה. עבודת הדולה אינה מסתיימת מחוץ לכותלי חדר הלידה, או הקליניקה או בית האישה ההרה או זו שאך ילדה. במהלך השנה האחרונה, במסגרת לימודי כדולה וכמדריכת הכנה ללידה הגשתי עבודה בה חקרתי את נושא העוצמה הנשית שהוא בעיני אך הכרח למי שבוחרת לעצמה את מקצוע הדולה. זהו אורח חיים. זהו משהו שאני חיה ונושמת אותו מידי בוקר והולכת לישון איתו בלילה. זו ההבנה שאישה צריכה לחזק נשים סביבה, להעצים אותן ולהתעצם איתן על מנת להתקדם. זו היכולת לאפשר מקום לכל אחת בדרכה. וצר לי לראות שאתן התבלבלתן. אני חושבת שהמבחן האמיתי טמון ביחס קודם כל, בראש ובראשונה בינינו לבין עצמנו, ביחס שלנו אל עצמנו, בתוך הקהילה בה כל אחת מאיתנו חיה, וביחס לחברות למקצוע ולא בנבכי שאלות מבחן סף ידע ארצי כזה או אחר, יום דולה או עוד כנס. צר לי לשמוע שכך היא ההתנהלות מבית, ואני קוראת לכן לשקול את המשך הצעדים לפני שאתן חותרות להשגת יעדים מחוץ. ההתנהלות של ארגון או עמותת המניפה שהיא ללא צל של ספק בעייתית משולה לדעתי לאדם דתי שלא מאמין, אחרת איך ייתכן שכך אתן נוהגות אישה כלפיי רעותה?! אני מברכת את רותי על גילוי הדעת, וצר לי על הרגשתה. אני מברכת כל אחת מכן מיתר הנשים בעשייה הפרטית שלה, וקוראת לכן לחשוב על דבריי כי אני תקווה שיום אחד נוכל להגשים חלום שיתממש לחזון ובאמת ותמים להקים בית לדולות במלוא מובן המילה, לחזק אחת את השנייה וגם ליצור קרקע פורייה לעשייה משותפת. מסתבר שיש לנו עוד דרך עד שנגיע למקום הזה.
בברכה, נילי ענברי-קאופמן, A.F.B בקולנוע, דולה, מדריכת הכנה ללידה מדריכה מוסמכת לבייבי יוגה, מאבחנת ומטפלת בשיטת ורדי.
|
תוכן ההודעה:
|