נכחתי בכמה לידות שהיולדת השתמשה בגז צחוק.
ליוויתי אישה, שהיתה מהזן ה"פולני" מאד מאופקת, הרגישה לא בנוח להשמיע קולות בזמן הצירים, ובמקום לצעוק היתה מכווצת כולה.
מהרגע שהחלה לשאוף את הגז... כל המעצורים התפוגגו, היא דווקא העדיפה לשאוף בין הצירים ולא כפי שמומלץ- ממש כשיש ציר. בכל ציר שהגיע- היא זרקה את המשאף ונאנחה / צעקה בקול. מאותו רגע הלידה התקדמה בקצב מאד מרשים, והיא בעצמה זוכרת היטב את השינוי בהתמודדות שלה מאותו הרגע ועד שהתינוקת נולדה.
המסקנה שלי, בעקבות הלידה הזאת, היתה שגז צחוק לא ממש משכך את הכאב
אבל משחרר עקבות. וזה לא פחות חשוב.
אח"כ הזדמן לי לראות את זה שוב בעוד לידות.
|
תוכן התגובה:
|
