כשדיברתי עם רוית-הדולה המיועדת שלי, היא אמרה לי מראש שיש סיכון שהיא לא תהיה בלידה, כי הם קבעו טיול לאילת לשלושה ימים בדיוק שבוע לפני התל"מ שלי.
חשבתי לעצמי"מה כבר הסיכוי שבדיוק בסוף השבוע הזה אני אלד?" ופשוט לא העסקתי את עצמי בכלל בשאלה מיהי הגיבוי.
כשרוית הציעה לי לפגוש את אורנית, המגבה שלה, באתי כי אני "ילדה טובה" ולא כי באמת האמנתי שיש סיכוי שאני אצטרך להכיר אותה מעבר לזה. לכן גם שחררתי את בן זוגי מנוכחות בפגישה הזאת.
והאמת...
לא היתה שם אהבה ממבט ראשון. לא התחברתי אליה בהתחלה, אבל בגלל שלא האמנתי שהיא תלווה אותי בלידה זה לא הפריע לי במיוחד.
הלידה התרחשה כמובן בדיוק באותו סופשבוע שבו רוית היתה באילת, והתקשרתי לאורנית עם לא מעט חששות. (והאמת שחוץ מזה מאוד שמחתי לקראת הלידה, החשש היחיד שלי היה מזה שרוית לא שם).
ברגע שפגשתי אותה בכניסה למיון-יולדות הכל התהפך.
הרשתי לעצמי לזרום לחלוטין עם הטבע שלי, ונראה שפשוט שכחתי ש"זה לא מה שתכננתי".
סוף הסיפור?
שתי תוצאות מדהימות היו מבחינתי לליווי הזה:
1. לידת VBAC מחזקת ומתקנת.
2. אחרי הלידה בנזוגי שאל בעדינות אם לא מתחשק לי ללמוד להיות דולה בעצמי, והנה אני כאן!!
כשאני חושבת על עצמי משתמשת בגיבוי שלי קצת קשה לי עם זה, כי אני מרגישה שיש כאן פן מסויים של "בגידה באמון" כי הרי "הבטחתי להיות שם", אבל כשמסתכלים מהצד של היולדת, אני לפחות יכולה לספר שזה ממש לא נורא.
|
תוכן התגובה:
|
