|
9/9/2006 19:25
|
שכנתה
|
מאת:
|
|
נגעת בנקודה רגישה בשבילי לאחרונה
|
כותרת:
|
אני בעצם רוצה להמשיך ולשאול, וגם קצת לשתף, במקום לענות.
אני דולה יותר בתאוריה מאשר במעשי, לצערי. יש לי שני קטנטנים ככית, ומפאת הריחוק מהמשפחה (אני מתגוררת ביישוב קהילתי בגליל) קיבלתי החלטה שלא לעסוק בליווי ותמיכה בלידה בשלב הזה. הרצון חזק, אבל חשוב לי יותר בשלב הזה להיות אמא לילדי. הם עדיין לא נכנסו למסגרת. אילו רק אמא שלי היתה מתגוררת בסמוך... :)
שכנתי שהיא גם חברתי סיימה לימודי דולות גם היא. גם ילדיה קטנטנים, גם הם לא הולכים למסגרת. היא קיבלה החלטה שונה משלי - לעבוד, ו"יהיה בסדר".
כבר פעמיים שה"יהיה בסדר" הזה שלה התנקז אלי. בפעם הראשונה היא רצה ללידה בבוקר, ובעלה הגיע לבקש שאני אטפל בילדיה באותו היום. התחמקתי בתירוץ, ובדיעבד נודע לי ששכנה אחרת (המטופלת בתינוק משלה) טיפלה בילדים משך כל היום עד הלילה (ארוחות, מקלחות...), ובעלה של הדולה לא הגיע אפילו מוקדם מעבודתו.
בפעם השניה התכוונתי לצאת לסידורים והזמנתי מטפלת לילדי. אותה המטפלת התקשרה אלי ושאלה האם אכפת לי שהיא תיקח גם את ילדיה של השכנה שנאלצה לצאת ללידה... הסכמתי. למרות שלא רציתי. היא לא הציעה להשתתף אפילו בתשלום.
אני עצובה. עצובה שאני וויתרתי, שהיא לא, ושהיא קוראת לי "להציל" אותה. אני יודעת - זו רק אשמתי. אני צריכה להיות אסרטיבית, לסרב, להסביר איך אני מרגישה... אבל זה יישוב קטן, ואני לא חושבת שיש סיכוי שימשיכו לשרור בינינו יחסים "סבירים" לאחר הנחת הקלפים הללו על השולחן. ואת זה אני אומרת, למרות שהקשר שיש בינינו היום מבוסס על שקר והסתרה (שלי). אשמח לשמוע את המחשבות שלכן בעניין.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|
