בגלל עצירה בגדילה תוך-רחמית ומחלה של האם ברקע, הוחלט על זירוז.
יומיים היינו שם, עם זירוז כזה ואחר, עם האטות בדופק, עם כל ההתערבויות האפשריות (ותודה למי שתבעה את המושג "מפל התערבויות", כך בדיוק הרגשנו כולנו - כבתוך מפל חזק וסוחף) - זירוז, טשטוש, אופטלגין, זירוז, פקיעת קרומים לשם מוניטור עוברי פנימי עקב ירידות בדופק, מוניטור פנימי לעובר, הזרמת מים לרחם, קטטריזציה, אפידורל, עוד זירוז, עוד ירידות בדופק, ולקינוח - איך לא - קיסרי, כח השילוב של לידה שלא מתקדמת, חוסר האפשרות להוסיף פיטוצין וירידות בדופק של תינוק קטנטן לא איפשרו החלטה שונה באותם רגעים, למרות סבלנות לאין קץ של הצוות.
הארכת המשקל היתה נדיבה -התינוקת נולדה חצי קילו פחות ממה שחשבו: 2 ק"ג. יומיים בפגיה.
אתמול חזרו הביתה; כרגע דיברנו ויש הרגשה די טובה, למרות הכאוס שהיה.
אז זהו, זה מה שהיה לי..
היולדת השנייה שיום כיפור "איים" עלינו, אמרה שאין לה תוכניות ללדת בכיפור, ואכן - היא עדיין לא.
סיגל, תודה ששאלת.
מנצלת את הבמה הזו לאחל שנה טובה.
יסמין
|
תוכן התגובה:
|
