דף הבית

מהי דולה

הכנה ללידה

פגוש את הדולות

מניעת חתך

פוסטפרטום

רשימת הדולות

פורום

14/6/2006 12:15 אורנה דן מאת: ובכן... נקבע לה תור ליום שלישי (אתמול) ב10 בבוקר להיפוך כותרת: גם המלצותיי ללכת למומחים גדולים יותר בהיפוך נתקלו באדישות, והיא הדגישה כמה פעמים שכמות המים פוחתת מבדיקת US אחת למשנה, מה שהופך אותה לסקפטית לגבי הצלחת ההיפוך. גם המלצתי לשתות הרבה כדי להרבות את מי השפיר, מתקבלת בנימוס. מנסה לארגן לה פגישה עם קיסרית לשעבר, כדי שתהיה הכנה מתאימה לקיסרי (הם לא לקחו קורס הכנה ללידה) אך בפרק הזמן הקצר הזה לא הצלחתי. אציין שלאורך כל הדרך, היא יודעת שהיא רוצה אותי לצידה גם בהיפוך, וגם אם יהיה ניתוח. אז היא ביקשה שאהיה אצלה ב9 בבוקר כדי לנסוע ביחד. התייצבתי. הגענו. הבחורה מצטלמת שוב ושוב "פעם אחרונה עם הבטן" וברור לי שהיא רוצה להיות כבר אחרי. מכינה עצמה לניתוח. לבסוף, כשרצו לשים אפידורל כדי לנסות היפוך (תמיד עושים זאת עם אפידורל?) היא ויתרה על זה כליל, אך זה היה כבר צפוי מבחינתי. אני שם בשבילה בכל אופן. שעות רבות של המתנה ב*קבלה של חדר לידה* עד 2 או 3 בצהריים היא רק ממתינה שיעבירו אותה לחדר במחלקה. בינתיים שיחררתי את הבעל והאמא לאכול צהריים, ועשיתי לה כמה טיפולים מרגיעים. את הצירונים הקלים שנצפו במוניטור היא תיארה ככאבים בלתי נסבלים. גם אחרי שהגענו לחדר במחלקה, שעות רבות של המתנה ללא מעש, במהלכן התקשרתי לאשה מקסימה שילדה לידה שישית בקיסרי אחרי 5 לידות טבעיות, ורשמתי מפיה כ3-4 עמודים של טיפים, תובנות, הנחיות ואינפורמציה לגבי היולדת בקיסרי, ולגביי כדולה. מרגישה שכרגע אין מצב לדבר על התובנות הנ"ל, הבחורה ב"היי" וגם לא רוצה לישון, אני מוצאת את עצמי יושבת ומאזינה לפטפוטים של אמא שלה כשהיא ובעלה מטיילים, והחלטתי להעיז לקחת לעצמי פסק זמן, בתקווה שכשיקראו לה לניתוח זה יקח כמה זמן ואוכל להגיע חזרה. וכך היה. יצאתי ב5 בערך, ביקשתי שיקראו לי ואגיע מיד. הגעתי הביתה, שמחתי להניק את נריה שהפגין כל היום התנגדות לבקבוק, אכלתי טוב, התקלחתי, ועשיתי כמה דברים בבית. נהנית מהזמן הזה, אם כי מרגישה שאני לא בת חורין, ביטלתי פגישות, ארגנתי כאן את הבית ליום שלם, בהנחה שבערב או בלילה הכל מסתיים. אבל אני עדיין בכוננות, והאיש-בעל-האינטואיציות שלצידי, אומר לי שהניתוח לא יהיה הערב. ב9 אני מקבלת טלפון מהבעל שלה, שמכינים אותה לניתוח. מודיעה לו שתוך רבע שעה אני אצלם. לוקחת מונית, כמה תקלות קטנות בדרך שמלחיצות אותי שמא אאחר, ובכניסה לחדר ניתוח, כשאני לא מוצאת אותם, נגמר לי הביג טוק בפלאפון... אך אנשים טובים נתנו לי להתקשר משלהם, והבעל יוצא אלי. אני אוחזת בידה, סביבה הבעל, אמא שלה, והורים של בעלה, ממול הטלויזיה עם החדשות (בעעע) והתגובות של הסובבים לחדשות ואני מדברת איתה על התינוקת שאוטוטו נפגוש עכשיו. משהו בפניו של הבעל שלה התרכך. פייר, אני ממש מרגישה שב12 שעות הללו הוא הבשיל, ואני אומרת לו את זה. אנחנו ממתינים וממתינים בלי סוף. ** המשך יבוא תוכן התגובה: תגובות נוספות 12/6/2006  16:08 גישה קצת מפתיעה לא? - סיגל מנדל 13/6/2006  13:49 מה היא רוצה באמת - רותי קרני הורוביץ 14/6/2006  09:11 מאוד תמוה - אורנית מזרחי 14/6/2006  11:50 עידכונים (הסיפור עוד לא הסתיים) אבל הרבה תובנות בדרך... - אורנה דן 14/6/2006  12:42 ככה להשאיר אותנו במתח? (ל"ת) - סיגל מנדל 14/6/2006  12:48 (בתקווה שזה עדיין מעניין אתכם) אז הנה ההמשך - אורנה דן 14/6/2006  12:49 סיגל מתוקה, גם אני במתח. הפסקתי כדי לענות לפלאפון - אורנה דן 14/6/2006  13:26 רותי, תודה על מילותייך, גם אם באיחור. הרעיון מצויין וקולע - אורנה דן 14/6/2006  15:32 תדברי איתם!!!!! - גילי אבישי 14/6/2006  20:42 הי אורנה. ממש סיפור בהמשכים - עופרי 14/6/2006  22:17 הניתוח נדחה למחר - אורנה דן 15/6/2006  14:31 אורנה - רוית שטרן גינת 15/6/2006  23:10 ובכן, הניתוח עבר בשלום ב5 אחהצ, הייתי איתה, חוויה מדהימה! - אורנה דן 16/6/2006  00:04 אורנה יקרה, ברכות! - רותי קרני הורוביץ 16/6/2006  00:18 קלו קוט או אלו פירסט? - אורנה דן

כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר