|
21/12/2006 14:05
|
עופרי
|
מאת:
|
|
לידה בוולפסון
|
כותרת:
|
הי אורנית היקרה, מה שלומך?
ליוויתי באוגוסט לידה בוולפסון. התחושה הכללית היתה שאין בעיה עם דולות. מיילדת אחת שאלה בנימוס "מה את עושה? רפלקסולוגיה??" ועניתי שכן. היא ציינה שהיא כותבת את זה בתיק (היולדת מקבלת עיסוי בכפות הרגליים...).
בשלב מסויים 2 האמהות היו בחדר, אותי זה הטריף, וגם לא היה נעים ליולדת לבקש מהן קצת ללכת (או לפחות להפסיק לברבר), אבל לצוות זה לא הזיז.
הפריעו לי כמה דברים, ואלי על זה נאמר, כמו תמיד, תלוי על מי נופלים. אבל זה הלך הדברים:
מאוד רוצים להתערב ולזרז עניינים. הבעיה היותר חמורה שם מבחינתי היתה (כלומר מניסיון הלידה הזו, וזו בלבד) שאנשי צוות מרשים לעצמם להכנס, לא מציגים עצמם והכי גורע - לא שואלים אם היולדת מרשה להם לבדוק אותה.
הנה סיפור הלידה בקצרה, על מנת להתרשם:
בפתיחה של 3 היולדת ביקשה אפידורל. היולדת המדהימה היתה חדורה אמונה (תרתי משמע) בעצמה, בגופה וובתהליך. היא לא רצתה שום התערבות. המיילדת (הראשונה, מאוד נחמדה) הציעה די מהר פקיעת מים. היולדת לא הסכימה. כעבור זמן, שוב בדיקה, יש התקדמות... "בואי נפקע את המים". היה דו שיח מאוד נעים בין היולדת למיילדת. זו הסבירה למה היא לא מעוניינת, והמיילדת הסבירה למה היא חושבת שכדאי. אבל בהחלט לא איימה או הפחידה.
פתאום מיילדת אחרת נכנסת לחדר, לא שואלת כלום, שמה כפפה ופשוט בודקת את האישה. היולדת די בשוק. (אני לא מספרת כרגע את עבודת החיזוק שעשיתי שם). כך וכך פתיחה. טוב, אני פוקעת את המים. ע' מקבלת חיזוק ממני שזה בסדר. אפשר להגיד לא. היא נושמת עמוק ואומרת שהיא לא מעוניינת. המיילדת אומרת טוב. והולכת. אחרי כ-10 דקות (!!!!) נכנסים שלושה רופאים. שוב, לא אומרים מי הם וכו', אחד מהם מסתכל בגליון (נגיד ש) ושם כפפות. ע' מסתכלת עלי בחלחלה וממלמלת בשקט: "אבל הרגע בדקו אותי". אמרתי לה, אז תגידי לו. היא אמרה לרופא הרגע היתה פה מיילדת ובדקה אותי וכו'. הוא הסתכל שנית בגיליון ואמר: נכון, אני רואה. אבל א-נ-י לא מכיר אותך.... נו שוין.
בודק, ופוסק שהפתיחה והמחיקה הם פחות מלפני 10 דקות. ע' בשוק (היתה אופטימית) והוא אומר לה: כן, יש רגרסיה!. מתחילים במתן פיטוצין. ע' המלכה אומרת לו שהיא סירבה לפקיעת מים אז מה פיטוצין עכשיו. הוא אמר לה כי ככה. את כבר בחדר לידה, אז בואי תראי את הילד שלך יותר מהר. ע' (המלכה, כבר אמרתי??) עונה לו בלי להניד עפעף: אני לא ממהרת לשום מקום. ואתה?? הד"ר ההמום אמר שאם היא לא ממהרת אז גם הוא לא. יצא ולא חזר לעולם....
בערך בפתיחה של 6 אחרי שעשינו עבודה, ע' ביקשה שהמיילדת תפקע את המים ממש בסיום המשמרת שלה (מסתבר שהיא יילדה את גיסתה כחודשיים קודם). היא ציוותה לה מיילדת נחמדה אחרת אחלה בהצלחה. מהר מאוד היא הגיעה לפתיחה מלאה והראש היה נמוך. לשמחת כולם היא הרגישה צורך ללחוץ.
ע' ביקשה מהמיילדת לא לחתוך אותה. זו אמרה שתשתדל (לדעתי אם היא לא היתה מבקשת, היו חותכים אותה).
ואז - הופתעתי לגלות שיולדים בליטוטומי "קלאסי" כלומר עם הרגליות וכל החגיגה....
התינוק נולד תוך כמה לחיצות. פרינאום שלם למהדרין.
והערה אישית לגמרי, שלא קלה לי - את הרי יודעת איך זה. כל יום לומדים משהו חדש. כל יום מעכלים משהו אחר. לא האמנתי למראה עייני, כי כנראה שעד עכשיו לא הזדמן לי דבר כזה. אבל המיילדת אשכרה משכה ואולי אף סובבה את ראש התינוק, כדי "לעזור" לו לצאת. זה ממש כאב לי והלכתי עם המועקה הזו לא מעט זמן. למה אלימות למה??
זה הסיפור של ע' מנקודת מבטי. כמובן שזה סיפור חלקי.
בהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|
