גלית שושן, דולה, רפלקסולוגית, מדריכת הכנה ללידה 052-8892330

 
כתבו עלי -the marker
כתבו עלי : "הורים וילדים"
"מלאך נישק לי את הבטן"
אמנות הפוריות
סיוע כלכלי למטופלי פוריות
איך הגעתי לתחום?
לצפיה בכתבה מתוך חדשות ערוץ 2 על תפקידה של הדולה
פרופיל הורמונלי - כיצד מפענחים את הפרופיל ההורמונלי
על זכאויות וזכויות מטופלי פוריות
קבוצות נשים בטיפולי פוריות
הליווי שלי בלידה
מכתבים
רפלקסולוגיה לפוריות
השראת ביוץ- מכאן הכל מתחיל
הזרעה תוך רחמית IUI
הפריה חוץ גופית IVF-חלק ראשון
IVF-הפריה חוץ גופית - חלק שני
 עמוד הבית  מי אני  הליווי שלי בהריון ובלידה  מכתבי תודה פורום
 
החוויה האישית של טיפולי פוריות היא מאד בודדה.
נראה כי סביבנו כולן מצליחות להרות בקלות שבעינינו היא בלתי נתפשת,
ושאנחנו נשארות מאחור, שונות, חריגות, וכל כך בודדות.
האמת היא שאין סיבה.
 
מזה קרוב לשנתיים שאני מנחה בהתנדבות במסגרת נעמ"ת קבוצות נשים בטיפולי פוריות
אופי הקבוצות שאני מנחה הוא חברתי וחברי - ואינו טיפולי,
ומטרתו ליצור לנו מרחב מוגן, נשי ומחבק,
בו אנו יכולות לשתף, לתמוך ולקבל תמיכה, לצחוק ולדמוע ביחד,
עם נשים כמונו, חברות לדרך הארוכה אל האמהות.

 
משתתפות בקבוצות מספרות:
 
Pupupidu:
 
יום שישי, 9 באוקטובר 2009
 
את גלית הכרתי לראשונה, באופן וירטואלי, ביום שבו הלכתי לרופא, אופטימית ושמחה, רק כדי לשמוע שהכל בסדר אצלנו ושבטח או-טו-טו נהיה בהיריון בקלות. ההפתעה והחלחלה שאחזו בי, כשהוא הודיע לנו שאין מנוס מטיפולי IVF+ICSI, ושאין טעם לבזבז את הזמן על טיפולים "קלים" יותר (כגון הזרעות, השבחות, וכו'), היו קשים מנשוא.

חזרתי הביתה, בוכייה ואומללה, מסרבת להכיר בעובדה שעכשיו אני אחת מאותם נשים "מסכנות ואומללות" עליהן קראתי בעיתונים, אבל בעיקר – אובדת עיצות.

ואז נכנסתי לפורום פוריות בתפוז, שם כתבתי את ההודעה הראשונה בחיי. שם, באותו היום, הכל התחיל להשתנות. גלית, שניהלה שם את הפורום, יחד עם שאר בנות הפורום היקר והאהוב, הפיחו בי תקווה, הסבירו לי שהעולם לא נחרב, נתנו לי מידע שערכו לא יסולא בפז, אבל בעיקר, נתנו לי כתף תומכת ואת ההרגשה שהגעתי לבית אוהב ומסור, שיקבל אותי עם כל חולשותיי, ללא שיפוט וללא ביקורת. הפכתי להיות אורחת קבועה בפורום, ואח"כ בת-בית, והרגשתי שקיבלתי שם את כל מה שהעולם מסביבי (חברות, משפחה, בן זוג), לא יכלו לתת לי.

בתחילה זה הספיק לי ושימח אותי. התחלתי עם טיפול ה-IVF הראשון, והרגשתי שהכל קטן עלי, שאני גיבורה ומוצלחת, ובעיקר – הרגשתי שתוך חודש אני בהיריון, ויוצאת לדרך חדשה.

ואז בא השלילי הראשון. כואב יותר, מפתיע יותר, שחור יותר מכל מה שאפשר לדמיין. לא האמנתי שאחרי כל מה שעברתי (פרוטוקול ארוך מאוד, שאיבה מוצלחת, גירוי יתר מזעזע, החזרה מוצלחת, שבועיים של אופטימיות ממש לא זהירה) – לא האמנתי שהטיפול יכול להיכשל.

הרגשתי שאני לא יכולה לנשום. שאני טובעת בכאב ולא מצליחה להתמודד. אבל בעיקר הרגשתי ל-ב-ד. עם כל הפורום האוהב והתומך, והתמיכה הוירטואלית הנהדרת שיש בו, בסופו של יום, פשוט הרגשתי לבד. הרגשתי שאני חייבת לדבר עם בנות כמוני, או שאני אתפוצץ. הרגשתי שיש דברים אותם אני לא יכולה להגיד לאף אחד, רגשות אותם אני חייבת להוציא, מילים שהם מאוד לא "פוליטקלי קורקט" ומי שלא היה שם לא יבין לעולם.

כהרגלי באותם ימים, נכנסתי לפורום, ומצאתי בגוף אחת ההודעות משפט קצר שדיבר על "מעגל הפוריות" עם גלית. ההודעה בכלל היתה בנושא אחר, אבל הרגשתי שמצאתי קצה חוט להיאחז בו. פניתי במסר לאותה כותבת, שאלתי אותה מה זה בכלל "מעגל פוריות", והיא הסבירה לי שמדובר בקבוצה קטנה ואינטימית של מטופלות פוריות, שנפגשת אחת לשבוע ומדברת. על הכל. היא הפנתה אותי לגלית, שניהלה את מעגל הפוריות, וגלית קיבלה אותי בחיוך אמיתי ובזרועות פתוחות.

ב"מעגל", הרגשתי שאני לא לבד. דיברנו על הכל: על הטיפולים, הקשיים, התיסכול, הקינאה. הרגשתי שיש לי את היכולת להיפתח באמת, לספר דברים שקשורים ולא קשורים לטיפולים, הרגשתי שמותר לי לשתוק, כשלא רציתי לדבר, הקשבתי הרבה, למדתי הרבה, ולהפתעתי... אפילו צחקתי הרבה. ימי שני בערב הפכו בשבילי לאוויר לנשימה ונתנו לי כוח לעבור את המשך השבוע. אפילו בעלי אמר לי שבימים האלו אני חוזרת עם ברק בעיניים, ועם אנרגיות אחרות, טובות יותר.

ב"מעגל", מצאתי את גלית. גיליתי אישה שנותנת מעצמה מעל ומעבר, שאיכפת לה באמת, מכל הלב, מכל אחת ואחת מאיתנו. גיליתי אדם בלי רוע ובלי שיפוטיות, שיודע לתת כתף כשצריך ולשתוק כשצריך. ומעבר לזה, גיליתי מאגר ידע עצום ובלתי נדלה. בחורה שיודעת הכל על הכל, לפחות בכל הנודע לעולם הטיפולים, הקונבנציונלי והמשלים כאחד.

גלית, יקירתי. תודה לך על כל מה שהיית בשבילי ובשביל שותפותיי למסע הארוך. הלוואי שהייתי יכולה להחזיר לך אפילו במעט על כל מה שהיית בשבילי ועל כל מה שנתת לי. עכשיו, "ממרומי" חודש שישי של היריון יקר וקסום, אני לא מבינה איך נשים עוברות טיפולים בלי המפגשים החשובים האלו, ששמים הכל בפרופורציות ומלמדים אותנו המון על עצמנו ועל הכוחות שיש בנו. תודה שפתחת לי צוהר לעולם של נתינה וחוכמה, תודה על ההזדמנות לחלוק איתך את הדרך.

תודה על הכל, ובהצלחה בכל דרך אליה תפני.

Pupupidu.

 

מיכל:
 

"שלום אני מיכל, ואני מטופלת פוריות". זהו. אמרתי את זה.

אני עומדת על במה קטנה בחדר מלא אנשים,עשרות עיניים מופנות אלי, מחיאות כפיים." אוהבים אותך מיכל!"

אשה שמנה רצה לחבק אותי עם דמעות בעיניים...

 

ככה תיארתי בעיני רוחי קבוצת תמיכה למטופלות פוריות. קל להבין למה לקח לי ארבע שנים להגיע לקבוצה כזאת.

 זה היה הפחד שלי- ה"אוהבים אותך מיכל" הזה, הקלישאה השחוקה, אני אפילו לא יודעת להסביר לעצמי מה כל כך הפחיד אותי בסיפור הזה. יותר מידי סרטים אמריקאים, כנראה, ויותר מידי פעמים צפייה ב"מועדון קרב" (הסרט ההוא עם בראד פיט בו הגיבור הולך לעשרות קבוצות תמיכה ,ככה , כתחביב)

 

כשהגעתי לקבוצה של גלית (אם זו לא הייתה היא לא הייתי הולכת לעולם) הופתעתי קודם כל מהאינטימיות- קבוצה קטנה . אנחנו יושבות במעגל ועוד לפני שמתחילים השיחות מתחילות להתגלגל- מי ,מאיפה, כמה זמן... חמש דקות ואנחנו כבר מרגישות בנוח, רק תנו לנו להחליף אינפורמציה.

גלית פותחת את הפגישה ואנחנו מספרות קצת על עצמנו.כל אחת אומרת כמה מילים ואנחנו כבר מבינות,לא צריך להסביר.

 אני מקשיבה לבנות. מתרגשת עם כל אחת ,מזדהה. מפתיע אותי הרכב הקבוצה: כולן בנות מעניינות, נעימות.  האם יש מנת משכל מסוימת שמתחתיה לא ניתן להגיע לקבוצה הנחשקת של "מטופלות הפוריות"?

בהפסקת הקפה אנחנו כבר מתחילות לצחוק, מה יש, הומור עצמי עוד לא הזיק לאף אחד. אם מישהו אחר היה שומע אותנו ...

במהלך הפגישות אנחנו מתקרבות, מדברות בכל פעם על נושא אחר- יחסים עם החברים, בדיקות, משפחה, פרוטוקולים, זריקות ,רפואה משלימה, איפה אפשר להשיג...לאן כדאי ללכת ל...

גלית עוזרת לנו גם עם ידע אדיר בנושא.

 

אני מתחילה להרגיש שיש מישהו בעולם שמבין אותי, שיש לי אפשרות לחזור ולהיות קצת "אני של לפני הטיפולים"- לצחוק, לדבר בחופשיות, לדעת שהבנות באמת יודעות מה עובר עלי.

 

אני עוצרת כאן. לא כי אין יותר מה לומר אלא כי נראה לי שאין מספיק מילים בשביל זה

 

יצאתי עם חברות חדשות לדרך , עם כוחות שלא ידעתי שיש בי, עם תקווה שכבר חשבתי שאבדה,

וגם עם... הריון. שאחרי האבדנים שהיו לי לא העזתי להאמין שימשיך.

אבל לא רק שהוא המשיך אלא שהתוצאה שלו ישנה ממש עכשיו כאן לידי!

 

אני רוצה להודות לגלית ,אישה מקסימה ,על התמיכה והאהבה ,על הדברים החדשים שגיליתי בזכותה

ועל האמונה בהריון שאפילו אני לא העזתי להאמין בו.

 

 

                                                                                                               מיכל  א. , כפר סבא.

 

 

 

 

 

 

קבוצות בתל אביב -

 
 מרכז אושרה  (קישור לחיץ)

 


כל הזכויות שמורות © צרו קשר שיווק באינטרנט הריון ולידה תקנון והצהרת פרטיות קידום והקמת אתרים