השבוע נסעתי למצפה רמון, מקום מדהים.

נסענו בג'פים עם מדריך, איתי, למכתש הגדול. איתי הסביר לנו איך התופעה הפנומנאלית הזאת נוצרה, נבראה.

הוא הדגים בחול עם הידיים שלו ודיבר על פלטות תת ימיות של יבשות שזזו, התנגשו וגרמו להתרוממות הרים, רעידות אדמה וזרימות מים, וכל זאת במשך מיליוני שנה. בסוף תהליך זה, נוצר דבר מדהים, המכתש הגדול, שעליו ציפינו מלמעלה.

כשהסתכלתי על ההרים והעמקים, לא יכולתי שלא לחשוב על גוף אישה, על הריון, על עובר קטן שגדל ומתפתח ועל בטן שתופחת ומתרוממת.

זה אומנם רק תשעה חודשים אבל לא פחות פלא.   עובר שהתחיל את דרכו כתא בודד שהתחלק והתחלק וגדל ונהיה בן אדם. איזה פלא. דבר קסום.

כמו שעומדים על פי תהום במכתש ואומרים לנו                                        "פה פעם, ים כיסה את כל ישראל וירדן ומצריים וסוריה וטורקיה ועכשיו יש מכתש".

היה תא ועוד מעט יהיה תינוק. פלא.

בתוך הבטן, העובר שלכם גדל, מתפתח, חולם, ישן, מגהק, מתחזק ומחכה להתחיל את המסע המופלא שלו לאוויר העולם, לחיים, אליכם.

בעוד מספר מועט של חודשים משהו (לא יודעים בדיוק מה) ייתן לו סימן והוא יתחיל לזוז, להסתובב,להתאמץ, לדחוף, לרדת, ויפלס את דרכו החוצה. עצמות יתגמשו ויפתחו עבורו ויאפשרו לו מעבר. שרירים יתכווצו ויעבדו קשה כדי לעזור לו להידחף קדימה. ובסוף, במאמץ עצום (שלו ושלך) ייוולד - פלא.

המסע שלו הוא מסע של אלפי שנה, מאז שנשים מתהלכות על פני הארץ ויולדות. מסע שקורה שוב ושוב ושוב. נשים יולדות. עוברים נולדים. פלא.

אנחנו יודעות ללדת. עמוק בפנים, במוח הקדום שלנו, חרוט הידע העתיק. אנחנו יודעות. הגוף שלנו יודע. אנחנו רק צריכות לאפשר לו.

אני עומדת מול המכתש ומול היווצרות חיים ומרגישה מבורכת על שמתאפשר

לי להיות עדה לכאלה פלאים.