תרפיה מוכוונת לידה BOT Birth oriented Therapy קרן פרידמן גדסי
עמוד הבית קרן פרידמן גדסי חבל הטבור של הסיפורפורום אהבה ולידה – מנפלאות ההורמונים איך קרה שהלידה הפכה להיות תהליך שנראה לרבים מאתנו מסוכן, מסובך, מפחיד ולחלק מאתנו נראה אפילו כמעט בלתי אפשרי?! ד"ר מישל אודנט רופא מיילד, הקים את ה PRIMAL HEALTH RESEARCH CENTER וחוקר את הכוחות הפועלים עלינו ברחם בלידה ובינקות והשלכותיהן של תקופות אלו על חיינו. בהיותו דמות משמעותית בהשפעתו על שינוי בתחומים אלו, בחרתי להביא במאמר הנוכחי חלק מדבריו המעניקים השראה כבר שנים רבות לדרך עבודתי עם נשים לקראת לידה. למוח האנושי חלקים שונים, בינהם "המוח הפרימיטיבי", הנמצא בתוך וסביב בלוטת ההיפותלמוס, בלוטה המפרישה הורמונים שונים. איזור זה דומה במוח כל משפחת היונקים, והוא הפעיל בשרשרת האהבה – במעשה ההזדווגות, בתהליך הלידה ובהנקה. לנו, בני אדם, יש גם חלקי מוח חדשים, (,(Neocortex הם אלו התומכים ברציונל,באינטלקט. כשחלקי מוח אלו, הרציונאליים, נמצאים בפעילות-יתר, הם מעכבים את פעילות המוח הפרימיטיבי. במהלך הלידה, לדוגמא, קיים שלב בו האשה מתנהגת כאילו היא "בפלנטה אחרת". כדי להגיע לשלב זה, על האשה לעבור ממצב הכרתי מסוים למצב הכרתי אחר, והדבר מתאפשר על ידי צמצום פעילות ה- ,Neocortex המוח הרציונאלי. במהלך הלידה, או כל פעילות מינית אחרת, כל גירוי של המוח הרציונאלי יהווה אפקט מעכב. גירוי כזה יכול להיווצר על ידי שאלה פשוטה כמו "מה מס' הזהות שלך?" הדורשת מחשבה לשם תשובה, או הרגשה שצופים בי, או אור חזק. דמיינו לעצמכם שבמהלך מעשה האהבה, כשכבר "נכנסנו לזה", מישהו בא ושואל שאלה, או מדליק אור חזק… כולנו יודעים מה תהייה התוצאה – התהליך פשוט יפסק. ברור לנו שאת יחסי המין אנחנו לוקחים למקום מוגן, בטוח, שקט ופרטי, עם אותו אדם שנעים לנו איתו ובטוח לנו בחברתו, וברור לנו שהפרעות – ישבשו את ההוויה המינית. מה שלא ידענו עד כה, זה שבדיוק אותם מנגנונים פועלים גם במהלך הלידה וההנקה! אוקסיטוצין הינו הורמון המשתתף בכל האספקטים של האהבה, הוא מופרש מהחלק הפרימיטיבי של המוח לזרם הדם, במצבים מאד מסוימים, בבת אחת, בפתאומיות. עד לא מזמן, חשבו שהאוקסיטוצין הוא הורמון נשי, וידעו שהוא גורם להתכווצויות רחמיות במהלך הלידה, ולהתכווצויות תאי השד האחראים על רפלקס שחרור-החלב, בעת ההנקה. רק לאחרונה גילו כי הוא משתתף בכל הפעילויות המיניות, הן אצל הגברים והן אצל הנשים. אוקסיטוצין הינו הורמון האהבה. הפרשתו גורמת לנו לרצות להעניק למישהו אחר. לשכוח לרגע את עצמנו. אוקסיטוצין הוא הורמון אלטרואיסטי. חיות שהזריקו להן אוקסיטוצין התחילו להתגפף, לחזר ולהזדווג. ביחסי המין, הוא כמובן עוזר לאפקט הנתינה והאהבה ההדדית, אצל שני בני הזוג. בזמן האורגזמה אצל האשה, קיימת רמה גבוהה של אוקסיטוצין, הגורם להתכווצויות של הרחם, שתפקידן לשאוב את הזרעים פנימה בדרכם לעבר הביצית. בלידה, הוא כמובן זה שגורם להתכווצויות, לצירים, ללידה! ובדיוק אותם גורמים מעכבים את הפרשתו… אורות חזקים, אדם זר הצופה ביולדת, או שאלה המאלצת אותה לחשוב.. האם ניתן להבין בפשטות איך לעיתים קורה שצירים פתאום נחלשים או נפסקים להם במהלך הלידה, או אשה המעידה על כך שמרגע שהגיעה לבית החולים הפסיקו לה הצירים. מיד עם תום הלידה, אם זאת התרחשה ללא התערבות, מופרשת מנת שיא של אוקסיטוצין המכווץ את הרחם לגודלו המקורי, מכווץ את כלי הדם כדי למנוע דימום-יתר ומכווץ תאים בשד לרפלקס שחרור-החלב. אך חשיבות נוספת נוגעת להפרשת שיא זו – היא הידיעה שאוקסיטוצין מגביר התנהגות אימהית. עכברים שהזריקו להם אוקסיטוצין, התחילו להביע דאגה וטיפול בצאצאי החבורה. לעומת זאת, כשהחדירו למוחותיהם של עכברות, מיד לאחר ההמלטה, חומר הנוגד אוקסיטוצין – הן לא טיפלו בצאצאיהן שזה עתה נולדו… האם נוכל להבין בפשטות נשים שלידתן הייתה רבת התערבויות והרגש האימהי לא הציף אותן מיד לאחר הלידה? לא הערכנו עד כמה אפילו התערבות הנראית לנו קלה וחסרת משמעות, הינה התערבות המפרה את המאזן ההורמונלי העדין כל כך בגופנו, ועשויה להיות בעלת משמעות רבה לחיים שלמים. ובהנקה? כמו גירוי מיני, המתחיל לעיתים עוד לפני מגע גוף בגוף, כך גם אשה מניקה מרגישה לעיתים את ההתכווצות הקלה בשד, רגע לפני ההנקה – את שניהם עושה האוקסיטוצין - הורמון האהבה. ידוע גם, שרמות האוקסיטוצין המופרשות על ידי האשה בעת ההנקה, שוות לרמות האוקסיטוצין שנמצאו אצל אשה בעת האורגזמה… ובנוסף גילו, שהאוקסיטוצין נמצא אפילו בחלב האם עצמו – כשהתינוק היונק מקבל "מנת אהבה" באמצעות מערכת העיכול שלו… וההנקה, הרי הכרחית היא להישרדות התינוק, ולכן לא נופתע לגלות, שבגוף נמצא מנגנון פנימי של גמול, תמורה, לאם המניקה – כלומר כשאשה מניקה, עולות רמות האנדורפינים בגופה. האנדורפינים הם הורמונים המעניקים תחושות הנאה, הם משככי הכאבים הטבעיים של הגוף וכך תחושת ההנאה בגופה, גורמת לאם המניקה לרצות ולהמשיך להניק. התינוק מתוגמל אף הוא, מאחר ובחלב אם מצויים אנדורפינים – לכן תינוקות מסוימים מתנהגים כאילו הם ב"היי" לאחר ההנקה… גם בזמן המפגש המיני, בין בני זוג, עולות רמות האנדורפינים. אלו מאתנו שסובלים ממגרנות, יודעים שמשגל הוא התרופה הטבעית לכאב הראש… בזמן הלידה, כתגובה לכאב, מופרשים הורמונים אלו גם על ידי היולדת וגם על ידי התינוק, כך שבשעה שלאחר הלידה, שהינה שעה משמעותית מאד, התינוק והאם ספוגים בחומרים האופייטים ומכיוון שחומרים אלו יוצרים מצב של תלות, אמא ותינוק הצמודים ברגעים אלה, מפתחים תלות אחד בשני. גם אצל בני זוג הנמצאים בקרבה מינית, מופרשים חומרים אלו ונוצרת תלות הדומה כימית לזו שבין אם ותינוקה. האוקסיטוצין – הורמון האהבה, והאנדורפינים – הורמוני ההנאה, הנם חלק משיווי משקל הורמונלי כולל. לדוגמא, במקרה של אשה מניקה עם רמות פרולקטין גבוהות (הורמון האחראי על ייצור החלב) בעת שחרור פתאומי של אוקסיטוצין, הצורך לאהוב יופנה לעבר תינוקה. פרולקטין היינו הורמון הידוע כמפחית התעוררת מינית… תופעה מוכרת היא בקרב מינים רבים של יונקים שהנקבה המניקה אינה נגישה לזכר. אספקט נוסף באפיזודות השונות של חיינו המיניים הינו היותם מעוכבים על ידי הורמונים ממשפחת האדרנלין. הורמונים המופרשים כמצבי פחד או קור. אלו הם הורמוני החירום, המספקים לנו פרץ של אנרגיה על מנת שנוכל להגן על עצמנו על ידי התקפה או בריחה. ידוע כי אם נקבה ממשפחת היונקים מאוימת בזמן ההמלטה שחרור האדרנלין מפסיק את ההמלטה, דוחה אותה על מנת לאפשר לה להגיב ולהגן על עצמה. כלומר אדרנלין מעכב אוקסיטוצין. זה אך הגיוני אם כן, כי אישה המרגישה מפוחדת ולחוצה מהלך לידתה נעצר ! רפתנים יודעים שזה בלתי אפשרי לחלוב פרה מפוחדת ! ואישה ? בזמן הלידה, במשך הצירים האחרונים ממש, גם אצל האם וגם אצל התינוק, ישנה הפרשת שיא של חומרים אדרנליניים.לשם מה ? אחד מהאפקטים של שחרור האדרנלין הוא הערנות בה נמצאת האם כשתינוקה יוצא לעולם על מנת שתוכל להגן עליו, והמבט העירני של תינוקה שאך זה נולד. נראה שלבני האדם קשר עין בעין הוא אספקט חשוב בהתפתחות מערכת היחסים בין אם ותינוקה. בנוסף נראה כי במשך אותם צירים אחרונים, כשהלידה אינה "מופרעת" "מודרכת" או "נצפית" בדרך כלשהי – ישנה נטייה לנשים להיות בתנוחה אנכית ולאחוז במישהו בחוזקה – הן מלאות אנרגיה הנוצרת מאותו פרץ של אדרנלין . הגוף יודע ללדת. צריך פשוט לאפשר לו. להשקיט את חלקי המוח הרציונלים ולתת לידע הקדום, הפנימי, האינטואיטיבי, להנחות, ללדת, ללא הפרעה, ללא התערבות. האירוניה הגדולה היא שליונקים אחרים, לא אנושיים, אשר המוח החדש אצלם אינו מפותח כמו אצלנו, יש דרכים להביא חיים לעולם בפרטיות. תחושת בטחון הנה תנאי הכרחי למצב של פרטיות. כדי להרגיש בטוח אדם צריך להרגיש מוגן. בל נשכח ש"המיילדת" הראשונה הייתה אם היולדת, ומיילדות אחרות היו תחליף לדמות האם שהיא בראש ובראשונה דמות מגנה. נכון שכיום לא כולנו נרצה את אימא שלנו אתנו בלידה…אך אין ספק שפרטיות ותחושת בטחון הינם תנאים הכרחיים לאישה במהלך הלידה, ובהעדרם…. שתפו אותי בהרהורים ובחוויות שלכם : קרן פרידמן גדסי 050.7986902kerenfg@bezeqint.net
מקורות : 1. THE NATURE OF BIRTH AND BREASTFEEDING / MICHEL ODENT 2. /BIRTH AND THE ORIGINS OF VIOLENCE MICHEL ODENT PRIMAL HEALTH RESEARCH 1999 WINTER . |