עד עכשיו היא הייתה הילדה הקטנה בבית.  היא כבר אשת קריירה,  חיה בבית משלה עם האיש שלה, אבל תמיד, בכל התמודדות בחייה היא הילדה הקטנה שלא יודעת, לא יכולה, וצריכה שיעזרו ושיהיו ושיגידו ושיחליטו. גם בשבילם היא כזו, בשביל ההורים, האחים, וגם עם האיש שלה.  

מעבר – ההריוןלידההורות מבקש ממנה לגלות את האישה-היודעת שבה.  להתחיל להכיר אותה, להקשיב לה. היא לומדת לומר -  אני יודעת את דרכי.  היא לומדת , כדי שתוכל לעזור לבתה שלה, למצוא את דרכה.

♥        

תמיד לימדו אותה להיות מנומסת ולכבד אחרים.  אף פעם לא להמרות פי מבוגרים ממנה. יש עולם- מבוגרים, והיא לא שייכת אליו.  בינתיים היא גדלה, והתחתנה, אך עדיין לא ידעה להגיד מה היא חושבת, מה היא צריכה, מה מפריע לה –  זה נחשב לא ראוי.

מעבר –  בלידה ,אישה-יולדת היא המלכה. היא המרכז.  היא המולכת בממלכת הלידה שלה.  

היא המבקשת הדורשת האומרת מה היא צריכה, למה היא זקוקה.

ללא מלכותה הופכת הלידה להיות של מישהו אחר ולא שלה....

♥        

היא הייתה הילדה הלא מוצלחת.  שמנמנה, נמוכה, עם משקפיים.  בבית-ספר הסבירו לה שאין לה סיכוי להצליח במשהו משמעותי בחיים.  היא פנתה למקצוע ריאלי והיא מאד מצליחה, גם איש מקסים כבר יש לה .  היא לא רוצה לגעת בכאב. יש פצע בגוף ומפחדת להרגיש אותו. 

מעבר – להסכים להרגיש.

הבחירות בחייה היו תמיד בחירות של ראש.  ניתחה שכלתנית כל אירוע,  למדה להשתיק את הרגש כדי שלא יכאב.  בגוף היא מתביישת. הגוף המגדל תינוק, היולד, הכואב, המניק - דורש את תשומת ליבה, את אהבתה.

♥        

תמיד הייתה אישה  מאד עצמאית. בטוחה בעצמה ומוכיחה את עצמאותה לעולם.   ההריון הראשון הגיע אל תוך קשיים בזוגיות.  'פשוט לא הייתה שם ממש זוגיות', היא אומרת. 'לא הצלחנו לחיות את החיים ביחד, היינו כל אחד לעצמו, בדרכו.  נפגשנו באותו הבית. מהלידה יצאנו שנינו עם הרגשה של לבד. לא ידענו מה עושים, מה אומרים, איך יולדים, וגם לא ידענו להיות ביחד.  וכך זה גם המשיך. במקום לגדל ילד ביחד, עשינו 'משמרות'.' 

לקראת לידה שנייה עם זוגיות אחרת, היא מבקשת שינוי.

מעבר – בלידה ל 'להרגיש ביחד' יש אופי אחר.  אין שם מילים של שיתוף. יש הרגשה.  היא מבקשת ממנו שיעטוף אותה בביטחון ואמונה כך שתוכל להיות כל כולה בידיעת הגוף, בעבודת הגוף.  הוא מבקש ממנה שתבטח בו שהוא שם בשבילה – ותהיה כל כולה בעבודת הלידה.

♥        

יסודיות והצלחה, זה היה שם המשחק. כך התנהלו חייה עד עכשיו.   בכל פן של חייה תמיד שלטה בהכל  - עד הפרטים הקטנים,  גם השיגה תארים אקדמאים, גם עמדה באתגרים גופניים, גם עסקה במודעות פנימית,  גם שמרה על זוגיות טובה וגידלה שלושה ילדים מקסימים.

מעבר   -  היא נדרשה להתמסר לתהליך.   

הלידה הרביעית דרשה ממנה כלים אחרים.  היא התחילה מוקדם משציפתה ובאופן שונה ממה שהכירה. הדרכים המוכרות של תכנון ושליטה לא עבדו הפעם.   רגע  ארוך של תסכול,  הביא אותה להסכמה  לתת למה שקורה, פשוט לקרות,  לחוות את הלידה כפי שהיא עכשיו, במקום לחפש את מה שרצתה שיהיה.