'התחושה המורגשת' ( (Felt sense 

"המפתח לריפוי הסימפטומים הטראומטיים בבני אדם  נמצא בצד הפיזיולוגי.  לא נוכל להבין או לרפא את הטראומה מבלי שניגש לגוף ולנפש ביחד." (פיטר לוין מפתח גישת ה'חוויה הסומאטית'  Somatic Experiencing   - לריפוי טראומות דרך תחושות הגוף)

תחושת הגוף היא המפתח לריפוי הטראומה

אירוע טראומטי מתרחש במערכת-העצבים שלנו והמידע הנדרש כדי לייצב את מערכת-העצבים מגיע ממודעות לתחושות.

תחושות הגוף הן ההשתקפות של הטראומה שנשארה 'תקועה' במערכת העצבים.  בעבודה עם השתקפות הטראומה נעבוד דרך הביטוי הגופני של הטראומה. נעבוד עם 'התחושה המורגשת'.     'התחושה המורגשת' היא הדרך שבה אנו חווים את עצמנו כאורגניזם חי. את המונח  Felt Sense  , טבע יוג'ין ג'נדלין  אשר פיתח את גישת 'ההתמקדות' ( Focusing ) , והוא מתאר סוג מיוחד של מודעות גופנית.

Sense  Felt  - זוהי תחושה גופנית בעלת משמעות.     כדי להסביר את המונח דמייני לרגע שאת בשדה התעופה רגע אחרי שנפרדת מאדם אהוב שאת יודעת שלא תראי אותו בקרוב.  אולי את מרגישה כובד בחזה או תחושת מחנק בגרון.  זוהי התחושה המורגשת.

או אולי את עומדת בשדה התעופה מחכה להופעת אדם קרוב שלא ראית זמן רב, את שמה לב לדפיקות הלב שמתחזקות ואולי למתח שקיים בעורף. אלו הן תחושות מורגשות.

הדרך לפגוש את התחושה ולאפשר לה להשתנות, תהיה תשומת לב לתחושה ללא הניסיון לשנות אותה אלא עם האפשרות רק להכיר אותה כמו שהיא.       

בעבודה עם טראומה, אפשר להתייחס לסימפטומים טראומטיים כסימפטומים הנובעים ממשקע הקפוא של אנרגיה שלא התפוגגה והתפרקה. התייחסות כזו  מציעה גישה האומרת שאם נכוון את תשומת ליבנו לתחושות הגוף הפנימיות (במקום לתקוף את הטראומה באופן ישיר) נוכל להתיר ולשחרר את האנרגיות שהוחזקו בפנים בהיכון,  ולהוביל אותנו למשאבים האינסטנקטיבים שלנו.     על מנת ליצור אפשרות לריפוי הטראומה, עלינו להיות בעלי היכולת למקד את המודעות שלנו בתחושות גופניות ולאפשר לתהליך האוטונומי האינסטינקטיבי  (שנקטע על ידי האירוע הטראומטי) להשלים את עצמו.

נוכחות בתחושה כמאפשרת תנועה                         

סימפטומים פוסט-טראומתיים נגרמים כתוצאה מאנרגיה ש'קפאה' , מתנועה או תגובה שלא הושלמה. עבודה עם 'התחושה המורגשת' מאפשרת תנועה לאנרגיה שמחפשת את הדרך להתפרק. כדי להיות בקשר עם ה'תחושה המורגשת ' שלנו, אנחנו שמים לב לתחושה הנוכחת כעת.  ג'נדלין גילה שמגע עם התחושות המתרחשות ברגע הנוכחי מאפשר השתנות, תנועה, תפנית.

"מה שאנו מבטלים ואיננו מרגישים נשאר אותו הדבר. כאשר אנחנו מרגישים, הוא משתנה."

( ג'ינדלין).

עבודה עם Felt Sense

מחשבות ורגשות מצליחים בדרך כלל למשוך את תשומת לבנו בעוצמה רבה, לכן לעיתים המאמץ למקד את המודעות שלנו אך ורק בתחושות הגופניות עשוי להיראות מסובך.

אולם כשאנו נותנים את תשומת-ליבנו ל'תחושה המורגשת'  וממקדים את  המודעות במה שאנו חווים ולא במה שאנו חושבים, וכשאנחנו עושים זאת בעדינות, עשויים להתעורר במוחנו מילים , דימויים,  מחשבות , רגשות – אנו שמים לב אליהם,  אך נשארים ממוקדים בתחושותינו.

תשומת-לב לתחושה ברגע הזה

הפוקוס תמיד יהיה על נוכחות ברגע הזה. על 'מה קורה עכשיו'  על התחושה הנוכחת כרגע, על השינוי שמתרחש כעת

לשים לב. זה לא לחשוב על, להרגיש את, לרצות את, זה רק לשים לב שמשהו קורה. לשים לב לתחושה שקיימת עכשיו. תשומת לב למה שקורה כעת זו הנקודה היחידה שבה יכולה להיות ההתחלה של אפשרות לשינוי.

הסכמה להיות עם התחושה

"מרבית האנשים אינם יודעים זאת. הם חושבים שעל ידי כך שלא ירשו לתחושות שליליות לעלות בהם הם יהיו אנשים טובים יותר. היפוכו של דבר, זה גורם לכך שאותם רגשות יישארו במצב סטטי, שנה אחר שנה. כמה דקות של תחושת הדברים בגופכם מאפשרת להם להשתנות. אם יש בכם משהו רע או חולה או לא יציב, הניחו לו להיות כזה בתוככם ונשמו. זוהי הדרך היחידה שבה הוא יוכל להתפתח ולהשתנות על פי צרכיו."(גינדלין)

הדבר שקיים כעת, מבקש שיראו אותו, שיכירו בו.

לא משנה מהי התחושה המופיעה כעת, גם אם היא נתפסת כ'שלילית' כ 'לא טובה' או 'לא ראויה' , גם אם היא גורמת להתכווצות או מחנק או דחייה,  תמיד המטרה שלשמה היא מופיעה היא ליצור איתנו קשר.

אירוע טראומתי גורם לניתוק הקשר שלנו עם התחושות.  ההסכמה להיות עם התחושה תאפשר להן להשתנות.

הכרות עם התחושה

ההכרות עם התחושה מאפשרת שהייה בתוך התחושה, מאפשרת גילוי של מה שרוצה להתגלות.  תהליך ההכרות דומה ל 'ראיון עם תחושה'. אנחנו סקרנים להכיר אותה יותר, איך היא נראית, למה היא דומה, מה עוד יש בה. 

 תחושת בחילה. איפה היא בגוף הבחילה? 'הבחילה מרגישה  כאילו המקור שלה עמוק למטה בבטן. איך זה מרגיש? יש איזה מקום שהזרם הזה מנסה לעבור דרכו והוא לא מצליח, הוא תקוע.  מה קורה שם במקום שהוא תקוע? הוא מרגיש שמשהו חוסם אותו.  הוא לבד. הוא לא יכול לעשות את זה לבד. הוא צריך עזרה.   הוא צריך שיהיו איתו, הוא מפחד לצאת לבד.' 

ההכרות עם תחושת הבחילה סיפרה על מקום שמפחד לצאת לבד.

ההכרות עם התחושה תומכת ביכולת שלנו להיות אנחנו בנפרד מהתחושה – ולא התחושה עצמה, ההכרות עם התחושה מאפשרת לגלות את החלק שמבקש ביטוי ועל ידי כך לאפשר תהליך של השתנות.

להסכים להקשיב בלי לדעת

אין בנו את היכולת לדעת לאן תחושת הגוף תוביל אותנו.  אולם היא יודעת מה הכיוון שיש ללכת בו. כל שעלינו לעשות הוא ללכת בעקבותיה. על מנת שזה יקרה, העבודה עם תחושות הגוף מבקשת  שלא ננסה לשלוט בדרך,  שנקודת המבט שלנו תבוא מתוך התפיסה שאין דרך נכונה או לא נכונה,  ושנסכים ללכת בעקבותיה בלי לנסות להבין, לנתח לפרש או לשפוט. התחושה המורגשת תיפתח ותגלה את העמוק שבה רק אם יהיה אקלים פנימי של קבלה ואמון.  גישה של סקרנות ואי – מעורבות היא הדרך לעבוד עם תחושות הגוף.

התפנית, התנועה

כשעובדים עם התחושות בנקודה מסוימת משהו קורה.  התחושה החזקה שהייתה קודם כלפי משהו השתנתה,  הגוף נראה רפוי יותר, הנשימה אולי נהיית עמוקה, לעיתים נשים לב לסימני פריקת אנרגיה, אז נוכל לראות איך המערכת מאזנת את עצמה מחדש.  לעיתים מתגלה הבנה חדשה, או תחושה חדשה שמשנה את נקודת ההתייחסות לאירוע.

כשעובדים עם תחושות, התפנית מורגשת בגוף.

.