מפתחות לזמן לידה

הכרה בקיים

נניח שאישה אומרת "אני מפחדת מ.." או "אני לא מסוגלת ל" השלב הראשון יהיה לעזור לה להסכים להכיר בעובדה שקיים בה פחד, או שקיימת בה תחושת חוסר אונים.

כדי לאפשר תנועה, התגובה הראשונה שלנו כנשות מקצוע נדרשת להיות כזו אשר תעזור לאישה קודם כל, להכיר במה שמתרחש כעת, ברגש או בתחושה שעולה בתוכה.   זהו שלב הכרחי, כי רק מתוך ההסכמה להכיר בהתרחשות הנוכחית תהיה אפשרות לשינוי

השלב השני יהיה לנרמל את ההרגשה שלה, כלומר לתת לה תחושה שמה שהיא מרגישה נורמאלי, תקין ומתאים לשלב בו היא נמצאת בלידה.

במקרים רבים ישנו 'פחד מהתחושה' לדוגמא פחד מהפחד, מה שמונע את האפשרות לפגוש את המקום שמפחד ולאפשר לו להשתנות.

.

מתן אישור

נכון, זה מפחיד

נכון, זה מרגיש יותר מדי

נכון, יש חלקים מפחידים בלידה

כן, יש משהו בך שמפחד מ..

כן, יש בך חלק שמרגיש שהוא לא מסוגל להתמודד  

נירמול  (To Normalize )

זה בסדר לפחד בלידה

הרבה נשים מרגישות פחד/חוסר אונים בשלב הזה של הלידה

לפעמים העוצמה הזו מביאה איתה גם פחד

לפעמים הגוף מתרגם את התחושה הזו/הפרוצדורה הזו (הציר/פתיחת וריד/אפידורל) כמשהו מאיים, לכן הפחד עולה / לכן זה אולי מרגיש יותר מדי גדול

לחכות 

אחרי כל משפט או תגובה שלך, חכי.  תוכלי להניח את ידך במקום מסוים בגוף עם מגע שאומר לה שאת כאן איתה, אבל חכי. במקרים רבים, אחרי ההכרה בתחושה והאישור, משהו נוסף יגיע - אולי חשיפה עוד יותר של הפחד / הכאב/ הקושי,  אולי הסיפור שיושב ומחכה, ("אני מפחדת שאני לא אדע איך להיות אימא מספיק טובה"  "שלא אוהב אותה כמו את אח שלה" "שלא אצליח ללדת" "שאני מזיקה לה במחשבות המפחידות שיש לי") או אחרי שהקושי נאמר, תגיע תחושת הקלה, חוזק, יכולת ההתמודדות, ובקשה ספציפית.  ("אני מפחדת אבל אני גם יודעת שהכל בסדר"  " זה נורא מפחיד אותי איך הוא יצא ממני אבל אני גם מוצפת בהתרגשות ומחכה כל כך לפגוש אותו")

עוד משהו

אם את זוכרת שתמיד יש עוד משהו חוץ מתחושת הכאב/הפחד/הקושי/התסכול/הייאוש. אם את, כאשת מקצוע, מחזיקה את הידיעה הזו בתוכך, תוכלי לעזור לה לפגוש עוד מקומות בתוכה שיעזרו לה להמשיך. אבל, וזה אבל משמעותי, אפשר יהיה לעשות זאת רק אחרי ההכרה בתחושה הקיימת, האישור, והנירמול.   

אם בזמן הציר היא צועקת או בוכה " כואב לי/אני נקרעת/אני לא יכולה יותר/מתי ייגמר כבר?" , הנה כמה אפשרויות לתגובה (רק אחרי שיצרנו הכרה בתחושה הקיימת אישור ונירמול):

מה עוד את מרגישה כשהציר מגיע?  ('התקדמות' 'עוצמה')

מה עוד את מרגישה כשאת בתוך הציר? ('נפתחת')

יש עוד משהו שאת יכולה להגיד לעצמך בזמן הציר? ('אני יולדת')

יש משהו שאת יכולה להגיד לעצמך/שאנחנו נאמר לך  - שיעזור לך בזמן ציר? ('התינוק שלי מגיע')

מודעות לתנועת המטוטלת הפנימית

• הרחבת תשומת הלב לצד של השדה-המרפא, הצד של היכולת להתמודד

הפניית תשומת הלב שלה לדברים שעוזרים לה, שתומכים בה, ליכולות והחוזקות שלה –

תני לעצמך להרגיש את ההתרגשות שיש בך לפגישה עם התינוק (אם היא ציינה את ההתרגשות קודם. אני משתמשת במילים שלה)

אפשר לראות איך הגוף שלך ממש יודע איך לנוע בציר

ראיתי שהמקלחת עשתה לך טוב, את רוצה שוב להיכנס למקלחת?

הקולות/המילים/הנשימות/ התנועה שאת עושה ממש עוזרים לך

• תשומת לב שלך, כאשת מקצוע, לאלמנטים מחזקים

איזה קשר יפה יש לכם... איך הכרתם?

יש לך תמונות של הילד הגדול? ספרי לי עליו

איזה ריח נעים יש כאן, איזה שמן זה?

·        הרחבת תשומת הלב להפסקות בין הצירים

חשוב לזכור שלמערכת הפרה-סימפתטית לוקח יותר זמן 'להניע' . יש צורך לתמוך בה כל הזמן, לעומת המערכת הסימפתטית ש'נדלקת' במהירות.

כמלווה, להיות ממוקדת בהפסקות בין הצירים,  למקד את הדיבור ההנחיה והתמיכה לטובת ההרפיה, ההירגעות, הנשימה, פריקת המתח מהציר ושחרור המתח הרגשי והפיזי בהפסקה.

התמיכה והמיקוד בפאזה של ההפסקות בין הצירים, תומכת בהתקדמות הלידה ביעילות הצירים והיפתחות צוואר הרחם, ועוזרת לאישה לעשות ויסות מותאם יותר בתוכה.

אישה שזירת הלידה מפעילה אצלה זיכרון טראומתי תכנס לאקטיבציה ותתקשה לפרוק את המתח המצטבר מתוך תרגום של המערכת את המצב הקיים כמצב מאיים.

כאן ועכשיו

טריגרים בחדר לידה יכולים ליצור אצל היולדת הפוסט-טראומתית התקף חרדה הלוקח את האישה מההתרחשות הקיימת אל תוך 'הסרט' של מה שהיה פעם, אל האירוע הטראומתי,  או התנתקות, כניסה למצב דיסוציאטיבי , בו היא מתנתקת מהכאן ועכשיו כדי לא להרגיש.

למעט מקרים יוצאי דופן, ברוב הפעמים תפקידנו יהיה לעזור לאישה לחזור לכאן ועכשיו. לעזור לה להפריד את הסרט של אז, מההתרחשות הנוכחית.

בהבנה וברגישות להסתכל לה בעיניים, לגעת בה, להזכיר לה מה קורה כאן, איפה היא עכשיו, לעודד אותה להגיב, לספר מה קורה לה ולתת לה להרגיש שאנחנו איתה, שהיא לא לבד.

כעס כתגובה  לפאניקה או כעס על חוסר שיתוף הפעולה בגלל ההתנתקות, רק יחזירו אותה עוד יותר לטראומה שלה. על ידי היכולת שלנו להבין אותה ולאפשר לה להיות מסוגלת להפריד אז מעכשיו, ולהיות ממוקדת בלידה ובתינוק, אנחנו מאפשרים לה הזדמנות לחוויה מרפאת.

משאבים

מה יכול לעזור לך עכשיו? מה את צריכה עכשיו?

את רואה אותה, את מקשיבה לה = היא לא לבד

היא מבקשת = היא אקטיבית, פעילה, עוזרת לעצמה = היא זו ששולטת בתהליך

אם הכל היה אפשרי, מה היה עוזר לך עכשיו?

לעיתים התשובה תהיה משהו דמיוני, ("אם רק הייתי יכולה לשתות חומר שהיה עובר דרכי עד לרחם וגורם לתינוק להחליק החוצה") או משהו בלתי אפשרי ("אם רק אימא שלי הייתה יכולה להיות כאן עכשיו" על אימא שנפטרה)   אולם עצם המחשבה ותחושה פנימית של התקיימות האפשרות הזו, יוצרת בגוף מציאות של משאב דמיוני. 

האמיגדלה במוחנו, האחראית בין היתר על האבחנה האם המצב הנוכחי מסוכן או לא, אינה מבחינה בין תחושות הנובעות ממצבים ממשיים ובין אלו שלא. לכן את תחושת הביטחון הנובעת ממשאב דמיוני, כמו הדמיה של מקום נעים, הדמיה של הימצאות אדם קרוב, או של פעולה מסוימת -  מפרשת האמיגדלה כמצב בטוח ומשדרת מסר למוח הפרימיטיבי לפרוק את האנרגיה הכלואה בגוף ומאפשרת להרפות מהמתח.

משאבים אינם חייבים להיות ממשיים על מנת להפעיל את מערכת ההחלמה, ו'משאבי הדמיון' יכולים לעורר את מערבולת ההחלמה בגוף בדיוק כפי שעושים זאת המשאבים הממשיים.

אם הכל היה אפשרי מה הגוף שלך היה עושה עכשיו? ("אם רק הייתי יכולה לצלול עכשיו בבריכה ולשחות בצירים". "אם רק הייתי יכולה לקום ולנוע בחדר" כשהיא שוכבת עם אפידורל).

הציעי לה להיות רגע עם האפשרות הזו, למרות שזה נראה 'בלתי אפשרי' היכולת לתת לגוף לדמות את התחושה שהוא בתנועה, לתת לעצמה להרגיש שאימא שלה כאן – זה לא 'פותר' את קושי -  אבל יוצר תנועה בתודעה, במקום שהיה חסר תנועה קודם, ועל ידי כך מאפשר שינוי.

לשאול אם יש משהו שמפריע לה עכשיו

יש משהו שמפריע לך עכשיו?

את רואה אותה, את מקשיבה לה = היא לא לבד.

היא מבקשת = היא אקטיבית, פעילה, עוזרת לעצמה, יש לה יותר שליטה על התהליך.

להקשיב. לחכות לתשובה.  עצם השאלה יוצרת אצלה התבוננות. יכול לקחת לה זמן לענות.

לעיתים יהיה לה קשה להגיד מה מפריע לה, אם זה קשור לאנשים קרובים אולי היא תרגיש אי - נעימות. קחי זאת בחשבון והיי רגישה. אין זה תפקידנו להתערב במערכות יחסים קיימות עם זאת יכול להיות שהעובדה ששאלת אותה, תאפשר לה לומר לך דברים שהיא לא הייתה חושפת. את נותנת לה רשות .