בעיניים עצומות    על עבודה לקראת הלידה, עם אישה שחוותה פגיעה מינית בילדות.

מאת: קרן פרידמן גדסי

בפגישתנו הראשונה, הצעתי לה לשבת נוח יותר. היא ניסתה להישען אחורה (עד אותו הרגע היא ישבה על הקצה של המושב),  אבל מיד הזדקפה ואמרה: "לא, זה לא נוח לי" – וחזרה לקצה המושב.

המשכנו בשיחה, אבל הגוף שלה סימן את הקושי להישאר לשבת כך. אחרי זמן מה, שאלתי אותה שוב אם היא רוצה לבדוק מה יכול להיות לה נוח.  היא ניסתה להתרווח במושב ומיד אמרה:  "אני מרגישה שהכול מתפרץ ככה החוצה ואני לא יכולה להחזיק את זה"

בקול שקט, מובך, הוסיפה: "הבטן. והחזה. הם גדלו ואני לא משתלטת עליהם. וכשאני נשענת אחורה ומתרווחת במושב כמו שהצעת, אני מרגישה כאילו משהו יוצא משליטה. המחשבה שכולם רואים אותם, את השדיים ואת הבטן כאלה גדולים ומתפרצים החוצה, מלחיצה אותי". 

ההצעה שלי, לנסות להמשיך המפגש הנוכחי בעיניים עצומות, התקבלה בהנהון וחיוך נבוך.   היא תיארה שמצליחה להתרווח, רק אחרי שסיכמנו ביננו, שאת זמן פתיחת העיניים, היא קובעת.  אני הבטחתי שאני פותחת עיניים רק אחרי תיאום איתה.

שירה הגיעה אלי בחודשים הראשונים של ההיריון. אמרה: "אני רוצה שתעזרי לי לעבור את ההיריון. אני לא יודעת בדיוק.. אבל אני צריכה עזרה". בהמשך שיתפה אותי בחווית הפגיעה המינית שחוותה בילדותה.

המאמר מתאר חלק מהנושאים שעלו במפגשים שלי עם שירה, שורדת פגיעה מינית בילדות, כמפגש עם חלק מהתמות המרכזיות העולות בהקשר של פגיעה מינית בילדות ותקופת ההיריון והלידה.

כשהעיניים עצומות, שירה מתארת את התחושות שלה:

"הבטן מבקשת שאשחרר אותה. שאתן לה לגדול. אבל כשאני נותנת לזה לקרות אני נתקפת מבוכה עצומה, ופחד. המון פחד. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה על הגוף שלי.

עד ההיריון התעמלתי באופן קבוע והקפדתי מאד על התזונה. אבל עכשיו, אני כבר לא מצליחה להתעמל,

ולא מצליחה לאכול בריא ואני מרגישה שזה גורם לגוף שלי להתפשט בלי גבולות"

המילים – פחד מאיבוד שליטה  כבר הדהדו בחדר.

הגוף

אדם שחווה פגיעה מינית למד שלאבד שליטה זה דבר מסוכן. תקיפה מינית והתעללות מינית מלווה בחוויה עזה ומתמשכת של אובדן שליטה שנובעת מנטילת השליטה מהנפגעת בידי התוקף. לכן, סוגית השליטה והצורך הנואש לשמור על שליטה מתבטאים בתחומים שונים אצל שורדות פגיעה מינית וכמובן גם בנושא הגוף בהיריון, בלידה וגם לאחר מכן. (3, 4)

גם דחייה מסימני מיניות, הניסיון שלא לתת לגוף לגדול, לא להיראות -  הינו אספקט מוכר אצל אנשים שעברו פגיעה מינית אשר פגעה במה שהיה אמור להיות מרחב בטוח עבורם.

כשהזמנתי את שירה להמשיך ולפגוש את תחושת הגוף במרחב, היא המשיכה ותיארה את הקושי להתרווח. הניסיון לקחת נשימה מלאה לווה בתחושה מאד לא נוחה.

"קשה לי לתפוס מקום. אני רגילה להשתדל לתפוס כמה שפחות מקום. להיות כמה שפחות בולטת. שכמה שפחות ייראו אותי"

שירה סיפרה על הפגיעה המינית שהיא ואחיה חוו על ידי אביהם לאורך שנות הילדות. היא ציינה שעכשיו היא מבינה, שרוב הזמן בילדותה, היא ניסתה להיעלם בכל מיני דרכים. ניסתה להיעלם כך שאולי אם לא ישימו לב אליה, היא תצליח לחמוק מהיד המאיימת. היא יכולה הייתה לזהות איך המקום שנוח לה להיות בו הוא מקום 'קטן'.  זה קורה כשהיא 'מחזיקה את הכול' מכווץ, והגוף לתחושתה נהיה קטן יותר.

כך היא מרגישה בטוח.  כך הגוף מרגיש בטוח, כך הוא יכול להסתיר את הסוד.

קולגה שלי, שמטפלת בנשים בשיטת היוגה הנשית תיארה את מה שקורה לגוף ולנשימה במצבים הללו:  הגב המכופף יוצר חוסר תנועה של הסרעפת, ועל-ידי כך יוצר מעין חוסר תנועה בכל הגוף.  הסרעפת מתקשה ומתקשחת, כמו אומרת לאישה 'אל תדאגי, אני אעזור לך לשמור את הסוד'.  

הגוף מכווץ תמידית כדי להחזיק חזק את הסוד. שאף אחד לא ישים לב. שאף אחד לא ישים לב אליה, שאף אחד לא ישים לב שמשהו קורה בינה ובינו.

להיות מוכנה

נפגשתי עם שירה באופן קבוע לאורך שבועות ההיריון. כשהתקרב מועד הלידה הצפוי, היא חזרה ואמרה:"אני רוצה להיות מוכנה. חשוב לי לדעת כל מה שצריך כדי להיות מוכנה". היא סיפרה על כל הספרים שהיא קוראת על ההיריון והלידה. "אני רוצה לדעת על הלידה, אני רוצה לדעת על מה קורה לי בגוף בלידה, אני רוצה לדעת מה יכול לקרות בבית חולים ומה אני יכולה לעשות. מה אני יכולה לעשות כדי שהגוף שלי יהיה מוכן "

שאלה שחזרה על עצמה בניסוחים שונים הייתה "בבית חולים, הם יכולים לעשות לי משהו בלי שאסכים?".

הרצון לדעת את כל הפרטים, להתכונן לכל תסריט מראש, שלא יהיה שום דבר שיפתיע.  הצורך להיות מוכנה לכל תרחיש ולדעת להגיב בכל סיטואציה אפשרית, קשור לפחד להיות שוב בסיטואציה דומה לפגיעה, בה היא חוותה בעוצמה רבה חוויה של  חוסר אונים,  חוסר יכולת להגיב, להתנגד, או להפסיק את הפגיעה.

גם הקושי לבסס אמון במטפלים, הינו ביטוי לפגיעה שהתרחשה בגיל צעיר בו מערכת ההתקשרות מתפתחת. מקורות שונים מדווחים היום על העובדה כי 80%-90% מהפגיעות המיניות בילדות נעשות על ידי אדם מוכר.

על-מנת להפחית תחושת חוסר-אונים ופחד מאיבוד-שליטה בלידה, עבדנו יחד על תסריטים שונים שעשויים להתרחש בתהליך הלידה, ועל אופציות התגובה האפשריות בכל תסריט. אל המפגשים הללו הצטרף בן זוגה, עובדה שהרחיבה את היכולת שלה להרגיש בטוחה ואת התקשורת בינהם על הפחדים של שניהם, על הצרכים שלה בלידה, ועל המשאב שהוא מהווה בשבילה.

האפשרות להגיב

הקדשנו זמן לפגוש את התחושה ששירה הינה בעלת יכולת להגיב, שיש לה אפשרויות בחירה. 

אחת התחושות שמלוות אותה לאורך השנים, גם אחרי טיפול פסיכולוגי ארוך, הינה תחושת אשמה בחוסר התגובה: למה היא לא עשתה משהו? למה לא הגיבה? איך לא ברחה? איך לא נלחמה.

הסבר פיזיולוגי על התגובה האוטונומית ההישרדותית של מערכת העצבים עזר לה להבין שהמערכת ההישרדותית הפנימית שלה, בחרה אז, כילדה קטנה, את הבחירה הכי טובה שהיא, המערכת, ידעה כמצילת חיים. משהו בה הסכים לעשות שלום עם הבחירה של הילדה הקטנה.

עכשיו, לקראת הלידה, היא יכולה לראות את היכולת שלה להיות מודעת לעוד אפשרויות בחירה.

ככל שירדנו לפרטי פרטים על תהליכי הלידה, וככל שביססנו את אפשרויות הבחירה והתגובה, תחושת הביטחון שלה עלתה.

העובר

שירה סיפרה על פחד גדול שיושב בתוכה. פחד שאולי היא פוגעת בעובר, שאולי משהו שהיא עושה או לא עושה, מזיק לו. 

היא סיפרה שבלילות היא מתעוררת מחלומות וסיוטים: "אני מתעוררת ומדמיינת שגם הוא רואה את הסיוטים שראיתי בחלום ושאני מפחידה אותו, ושהוא יהיה פסיכי בגלל המצב שלי"

התקפי החרדה שחוותה הפחידו אותה שאולי הם יגרמו לו להיות חולה נפש בגללה, אפילו התזונה שלה נראתה לה כיכולה לפגוע בו: "דווקא עכשיו אני לא מסוגלת לאכול אוכל בריא. בא לי רק ג'אנק כל הזמן, אולי אני פוגעת בו ככה, אולי יהיה לו חוסר במשהו והוא ייצא פגום?"

הפחד לפגוע בעובר, להזיק לו, לא להיות מספיק טובה בשבילו, הוא אחד הדברים שעולים הרבה אצל נשים שורדות פגיעה מינית. ניסיון החיים שלהן מביא אותן לחוסר ביטחון בסיסי ביכולת של הורה לדאוג לילדו, לטפל בו, לשמור ולהגן עליו. יש המספרות על הפחד "שלא אהיה אימא טובה" "שלא אצליח לאהוב את התינוק שלי" וגם על הפחד שהתינוק לא יאהב אותה כי היא פגומה.

להיות חשופה, להיות חופשייה

"אני לא יודעת אם אני יכולה ללדת. הבנתי שבשביל ללדת צריך להיות בתנועה, אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לעשות את הדברים האלה שראיתי בסרטי לידה, לפני אנשים. והקולות האלה, גם בשיעורי היוגה אני לא מצליחה להרגיש חופשייה להשמיע קולות. אני רואה מסביבי את כל הנשים בהריון עם החופש הזה והקולות ואני עוד יותר מתכווצת מהמחשבה שאצטרך לעשות את הדברים האלה כשאנשים אחרים רואים אותי. גם לפני הבעל שלי אין לי את היכולת הזאת פשוט להשתולל ולצעוק".

בהזדמנות אחרת אמרה:"ראיתי שם בסרטים שכולן ערומות בלידה. רק המחשבה על זה מכניסה אותי לפאניקה. אני חייבת להיות ערומה? ומה קורה כשעושים את הבדיקות הפנימיות, מי עושה את זה?"

תחושת החשיפה מתקשרת לחווית הפגיעה בה התרחשה פלישה ופגיעה בגבולות פיזיים (1). חשיפה של הגוף, חשיפה רגשית, להרגיש חשופה בפני מישהו אחר, יוצרת אצלה תחושה של חוסר ביטחון וחרדה מפגיעה.

כשהנושא הזה תופס מקום לפני הלידה, אחד הדברים שגיליתי שעוזרים הוא הסיפור שאני מספרת לאישה חברתי הדוסית. כדולה שלה, עסקתי רוב הלידה לאפשר לה ללדת בשקט כי היא ידעה שהתפקיד שלי הוא להיות מי ששומרת לה על הצניעות.  לאורך כל שעות הלידה המדהימה הזו, היא הייתה לבושה בגלימת בית-חולים,  כיסוי ראש וגרביים עד הברכיים. ובעת יציאת התינוק ממש, רק המיילדת הייתה נוכחת.  

התנתקות - היקשרות

כשהתחלנו לדבר על סביבת בית חולים, שירה מיד אמרה: "אני מכירה את עצמי בבתי חולים, כשאני נכנסת לבית חולים, אם יש שם המון אנשים, ואני יודעת שתכף יבדקו אותי, אז אני אוטומטית מתנתקת. זה קורה לי אוטומטית. יכול להיות שפשוט קשה לי להתמודד עם זה.

אבל הפעם אני מפחדת להתנתק.  אני לא רוצה להתנתק, כי אני לא יודעת איך אצליח ככה להתחבר אחר כך לתינוק שלי. זה נורא מפחיד אותי שאשאר מנותקת ושלא אצליח להיקשר אליו."

ההרגשה שאין שום מקום בטוח, מלווה נשים שנפגעו. התנתקות זוהי תגובת הגנה הגורמת לעזיבת הכאן ועכשיו, כשהמציאות מרגישה קשה מדי להכלה. זוהי תופעה דיסוציאטיבית שנועדה להגן מפני הצפה רגשית ואימה בלתי נסבלת, והיא מוכרת משורדי טראומות מסוגים שונים, לא רק טראומות מיניות. שירה כבר ידעה לזהות בתוכה את תגובת ההתנתקות, וידעה שהיא רוצה עזרה. לא כולן יודעות לזהות זאת, לא כולן מודעות לאפשרות להתכונן מראש למצבים שעלולים להיות טריגר להצפה או להתנתקות.

מרחב בטוח או שדה מוקשים

שדה ההיריון והלידה נחווים לעיתים כשדה מוקשים עבור אישה שעברה פגיעה מינית בילדותה. ההבנה שהתקופה הזו טומנת בחובה אפשרות למפגש עם 'מוקשים' – מאפשרת התארגנות והתכוננות. אחת הדרכים שמציעה פני סימקין, דולה ומדריכת הכנה ללידה, החוקרת וכותבת בתחום הלידה, מתוארת בטבלה שהיא יצרה (5). הטבלה כוללת רשימה ארוכה של טריגרים פוטנציאלים. טריגר הוא אלמנט שמפעיל. טריגר יהיה משהו שקיים בסביבה שהאישה נמצאת בה, משהו שקשור לאחד מהחושים שלה, משהו באינטראקציה מסוימת שיצר גירוי לתחושות הקשורות לחווית עבר ולשפעול שלהן בדרך כלשהי. את טבלת הטריגרים אפשר להציג בפני האישה ההרה ולבדוק יחד איתה את ההשפעה שיש לכל אחד מהם עליה, ולאחר מכן לעזור לה למצוא את דרך ההתמודדות המתאימה לה לגבי כל אחד מהטריגרים.

דוגמאות לטריגרים :

אנשים זרים, סביבה זרה, חוסר פרטיות וצניעות, עירום, חשיפה והתעסקות עם אברי המין, איבוד שליטה, כאב, מגע מכאיב, הפרשות, מראה, ריח, קול, צליל , טון דיבור, מילים מסוימות, חוסר אונים, לחץ בפרינאום, תנוחות: שכיבה על הגב, עמידת 6, רגשות של בדידות, סכנה, כעס, פחד, פאניקה, ניתוק, קרעים, עירוי נוזלים, התערבויות רפואיות (במיוחד אם הן  דחופות), לידה מכשירנית, ניתוח קיסרי.

סימני דרך

לקראת הלידה של שירה עבדנו עם טבלת הטריגרים. עברנו אחד אחד, והיא סימנה את אלו שעוררו בה תחושות חזקות ובאותם נושאים נגענו (9). בדקנו מה כל אחד מהם אומר לה, מה התחושות שעולות ואיך היא יכולה להימנע מלפגוש את האלמנט הזה. השלב הבא היה בדיקה אם בכל זאת היא פוגשת אלמנט זה, או אולי בוחרת בו, מה יכול לעזור לה. זה עזר לה להרגיש יותר בשליטה. זה עזר לה לדעת מה חשוב לה לבקש מהצוות המטפל בחדר לידה, מהרופא ומהאחיות בטיפת חלב.  זה עזר לה גם להכיר טוב יותר את סביבת חדר הלידה, ולאפשר לבן הזוג שלה להכיר יותר את ה'כפתורים' שמפעילים אצלה את התגובות הפוסט-טראומתיות.

לאורך העבודה עם שירה פרטנו לפרטים את התחושות שלה, זיהינו אחד אחד את האלמנטים המציפים, פגשנו את ההקשרים השונים. ככל שנתנו לכל תחושה את המקום שלה, עד שהייתה מוכרת, עד שהייתה מובנת, עד שחלה בה תנועה כל שהיא, ככל שהמשכנו לעשות זאת, כך עוד ועוד מקומות בשירה הסכימו לשבת בנינוחות. אפשר היה לראות זאת על הגוף, אפשר היה לזהות זאת בלילות שקטים יותר, ובימים מאוזנים יותר. עם זאת, לא הכול היה נעים. עדיין פחדים ליוו כל בדיקה, והמחשבה על הלידה אמנם  כללה גם תחושה של הזדמנות, אבל גם מתח גדול ככל שהתאריך התקרב.

מחקרים על נפגעות תקיפה מינית המתארים גורמים חיוניים הנדרשים לאישה כדי לשבור את מעגל הטראומה מספרים על כך שאחוזים גבוהים יותר של נשים ששברו את מעגל הטראומה - היו נשים שנתמכו על ידי בן אדם מבוגר לא מתעלל בזמן הילדות, נשים שקיבלו טיפול נפשי, נשים שנמצאות במערכת יחסים יציבה עם בן זוג תומך, ונשים עם חוויות לידה והנקה חיוביות (9).

הנתון מצביע על כך שאחת מכל 3 נשים תעבור פגיעה מינית במהלך חייה (8). העבודה שלנו, כנשות מקצוע מתחום הלידה כוללת בתוכה מפגש עם נשים שעברו תקיפה מינית בשלב כל שהוא בחייהן. ג'אן טריטן, עורכת רבעון המיילדות Midwifery Today אומרת:  "חווית ההיריון הלידה והאמהות בעלת פוטנציאל אדיר לרפא, או להרוס. עם נתון זה, ברור שאנחנו, כאנשי/נשות מקצוע, נדרשים לדעת כמה שיותר איך לעבוד עם נשים שעברו טראומה מכיוון שיש לנו את היכולת להיות חלק מתהליך הריפוי".

חשוב לציין כי עצם ההיריון יכול להוות מקור לעוצמה ולריפוי. נשים רבות תיארו את ההיריון והלידה כמקום שמאפשר את התחושה שהכוח של הגוף בא לידי ביטוי ביצירת חיים, אופטימיות של התחלה חדשה, הזדמנות להיות "כמו כולם", והאפשרות להרגיש את הגוף לראשונה נקי, חדש, ואת ההזדמנות לסיפור חדש.

כשנפרדנו סמוך למועד הלידה שירה תיארה באוזני את ההסתכלות שלה על התהליך שעברה:

"אני מרגישה כאילו ילדתי נפשית את התינוק שלי. עכשיו אני מצליחה לראות אותו בנפרד ממני, ולא כהמשך לסיפור שלי. זה עוזר לי לא להכיל עליו את כל הדברים שאני עברתי בחיים או את התיקונים שאני מרגישה שאני צריכה לעשות. קודם הוא כאילו היה חלק מהסיפור שלי, היום אני חווה אותו כסיפור נפרד ממני, חדש".

מקורות:

1. השפעות פגיעה מינית בילדות על הריון לידה ותקופת הפוסטפארטום

http://www.pennysimkin.com/articles/Impact%20of%20CSA.pdf

2. השפעות פגיעה מינית בילדות על חיי אישה

http://www.pennysimkin.com/articles/Early_Childhood_Influences_on_a_Woman's_Childbearing_-_Chart.doc

3.http://www.macom.org.il/Sexual_Abuse_Survivors_and_childbirth.asp

השפעות התעללות מינית בילדות על הריון ולידה , מאמר מתוך אתר 'מקום' העוסק בפגיעה מינית.

4.

 Women's Health Statewide    For The First Time Somebody Wants To Hear - The effects of childhood sexual abuse  on women's experiences of pregnancy, birth and mothering.

http://www.whs.sa.gov.au/pub/For_the_First_Time.pdf

5. טבלה לעבודה עם טריגרים בהכנה ללידה -

http://www.pennysimkin.com/articles/Strategies%20for%20Specific%20Triggers.pdf

6.

Andra Prescot,  Childhood Sexual Abuse and the Potential Impact on Maternity

MIDWIFERY MATTERS, Issue No. 92, Spring 2002

7. מינדי לוי, הריון לידה ואימהות לאחר חווית טרור, הרצאה לאנשי מקצוע.

8. http://www.1202.org.il/template/default.asp?siteId=1&maincat=6

9. מינדי לוי, קרן פרידמן גדסי , חוברת קורס "להעז ולגעת" מודעות לעבודה עם טראומה סביב הלידה

10. מידע מהספר:

Survivor Moms: Women's Stories of Birthing, Mothering and Healing after Sexual Abuse

~ Mickey Sperlich MA CPM (Author), Julia Seng PhD CNM (Author)

ועוד מקורות :

11.  החוויות האישיות והפנימיות שנשים חולקות איתי במסען המורכב והמופלא לתוך האמהות.

12. שיחות טלפון הארוכות ועבודה משותפת של השנים האחרונות עם מינדי לוי – חברה קולגה ומיילדת בית  מדהימה

13. דיאלוגים מרתקים עם הילה לב-רן - קולגה חברה ואישה מופלאה

14. הכשרתי בתחום טיפול בטראומות בגישת ה SE -  SOMATIC EXPERIENCING

לתגובות:

קרן פרידמן גדסי    kerenfg@bezeqint.net

מלווה תהליכים ומלמדת על עבודה עם חוויה טראומתית סביב הלידה.

קליניקה בתל אביב ובמושב מאור