תרפיה מוכוונת לידה – איך זה התחיל

במשך שנים פגשתי הרבה נשים וזוגות סביב תהליך הלידה שלהם. כולם ביקשו שאלמד אותם את הדרך: הדרך הנכונה ללדת, הדרך להשתחרר מכאב פיזי או נפשי, הדרך להיות שם כזוג ועוד ועוד. חשבתי שאני יודעת איך, אבל לאחר תקופה גיליתי שבמקרים רבים האיך שלי לא תאם את האיך שלהם. עם הזמן, תפחה בי התחושה שמשהו לא עובד כאן. נעשתי מתוסכלת יותר ויותר,  ובשלב מסוים החלטתי לצאת לחפש.

פגשתי אנשים שהיו להם גישות שונות להתפתחות אישית, פגשתי אחרים עם תורות ודעות על הדרך שבה נכון ללכת, וניסו לשכנע אותי שאם לא אלמד את השפה שלהם, לא אוכל לפגוש את ה דרך. אחרים תרמו לי, העשירו את מרחב הלמידה שלי והרחיבו את תפיסות עולמי. אך גם שם לא מצאתי דרך אחת שהתאימה לי במלואה.

עם הזמן נוצר בתוכי פער כואב בין עולמות הידע שפגשתי לבין עולם הלידה שבו עבדתי. בעיקר הרגשתי שאין לי יותר מה להגיד, שזה לא משנה. מה יש לי כבר ללמד אנשים אחרים?

אבל אנשים המשיכו לבקש לבוא לפגוש אותי. זמן-מה סירבתי, אך סופו של דבר הסכמתי לפגוש אותם למרות שעדיין לא ידעתי למה אני עושה זאת. 

כך מצאתי את עצמי מקשיבה יותר ואומרת הרבה פחות, שואלת יותר שאלות, ומחזיקה בפחות תשובות.

במקום לספר על ה תחושות הנפוצות בסוף הריון, שאלתי אותה איך היא מרגישה עכשיו לקראת הלידה. היא ענתה: "אני מפחדת שלא אצליח ללדת" במקום לספר לה עד כמה זה נורמאלי להרגיש ככה ולהניח שאני יודעת מה הדברים שמפחידים אותה, שאלתי עוד על הפחד הזה והיא סיפרה על האובדן שחוותה כילדה ועל הפחד לאבד.

התשובה שלה לא תאמה את ההנחה המוקדמת שלי. ההנחות המוקדמות שלי התבדו גם במקרים נוספים: לידה שחשבתי שהייתה נהדרת, הביאה איתה תהום של בדידות, הנקת תינוק התגלתה כמקור חוזק עבור אישה שעברה פגיעה מינית, אבל יכלה גם להיות גירוי  לרה-טראומטיזציה.

המרחק בין ההנחות שלי (שנשענו על הידע הקיים בתחום הלידה) לבין התשובות הכנות שקיבלתי, עורר את סקרנותי.  המשכתי לשאול את הנשים שהגיעו אלי, והם תיארו עולמות פנימיים מורכבים בהריון, בלידה ולאחריה – ולא פעם שונים לחלוטין ממה שמתואר ב"ספרות המקצועית".

כך למדתי שמושגים כגון פרטיות, בטחון, אינטימיות, פחד ואחרים- מבקשים להיות רק הכותרת. ואילו הסיפור שמתחת לכותרת יהיה בכל פעם אחר. התחלתי להתמקצע ב - לא לדעת.

היה עוד משהו משמעותי שהבנתי, הבנתי שיש אפשרות לדעת עוד על ה – לא לדעת - הזה.  ושבדיוק שם, יש איזה מפתח, ואולי, הייתה בי תחושה עמומה, אולי אפילו צרור מפתחות.

כל זה קרה לפני עשר שנים.

מאז, צרור המפתחות הלך וגדל. בשנים האחרונות אני מלמדת את השילוב של העבודה בשדה הלידה עם כלים מגישות תרפיה שונות, ובפברואר 2012 , בסטודיו יוגיני בחיפה, יוצא לאור קורס להכשרה מקצועית בתרפיה מוכוונת לידה,