סיפור הלידה של י'

בהריון זה שהוא השלישי במספר (בלי עין הרע), החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי- שיפור בלידה ובהכנה לקראתה כדי לגרום לעצמי להיות כמה שיותר משוחררת ולא מתוחה, והאמנתי שכך הלידה תהיה קלה ויותר.

הלידות הקודמות היו קלות גם כן, אך עדיין ההרגשה הפנימית לגבי הלידה הייתה של פחד מהלא נודע, וחשש מהכאב, ובעיקר מצירי הלחץ.

לכן הלכתי לסדנה רוחנית ללידה ובדקתי כל מיני רעיונות לתומכות לידה.

כשהמטרה הייתה שזו תהיה מישהי שאני ארגיש הכי בנח איתה ומשוחררת לחלוטין מקשר רגשי אליה שיגביל אותי בחופשיות ובשחרור שלי בלידה.

חברה סיפרה לי שיש נשים שמתמחות כדולות ולכן צריכות ללוות נשים כסטז',  והיא הציעה לי להיכנס לאתר דולה, לחפש מישהי כזאת.

כמה שעות לפני שנכנסתי לאתר פני פרסמה הודעה על אפשרות לליווי יולדות, יצרתי קשר עם פני ונפגשנו.

ב"ה פני נראתה לי כמו הדמות שאותה חיפשתי: רגועה, נעימה והכי חשוב מישהי שרוצה לעזור לי אך בצורה שלא תאיים על המיילדות. היה לי מאד חשוב שהאווירה בחדר הלידה תהיה נינוחה ונעימה ופחדתי שהבאתה של דולה תאיים על המיילדת. פני נראתה לי כדמות שלא תשתלט על החדר ותדע להשתלב מצד אחד ומצד שני לדרוש בנעימות ולכוון אותי כמה שיותר ללידה טבעית וקלה, וכך באמת היה.

לאחר שנפגשנו, הייתי בסדנה של הכנה רוחנית ללידה שבה השתתפתי ואמרתי להם שעכשיו, אחרי שפגשתי את פני אני מוכנה ללידה!

הציר הראשון הופיע ב 4.00 בבוקר, ציר קטן שאחריו הופיע עוד אחד, הערתי את בעלי ואמרתי לו שהתחילו צירים אבל שימשיך לישון כי זה לא משהו רציני, ב 4.45 הערתי את בעלי סופית בהודעה שנראה לי שזה רציני, התארגנו, התקשרתי ב 5.30 לאמא שלי שתבוא להיות עם הילדים ולפני כדי לומר לה שזה התחיל ואנחנו נוסעים לירושלים (זמן הנסיעה הוא שעה, שעה ורבע ולכן צריך לצאת מהר כדי שלא יהיו הפתעות בדרך..)

לא הייתי בטוחה בעוצמה של הצירים אבל חשבנו שטוב שנהיה בירושלים, קרובים לבית החולים.

כשהגענו לירושלים החלטנו לנסוע ישר לביה"ח בגלל שהצירים נראו רציניים ותכופים וקבענו עם פני שנפגש בכניסה לביה"ח.

פני חיכתה לי בכניסה, אמרתי לה שלא נראה לי שהפתיחה היא רצינית ופני אמרה שמקסימום נטייל בחוץ.. בעלי הלך לחנות את הרכב ואני ופני נכנסנו לביה"ח, הצירים היו בערך כל דקה, (התחושה שלי) ופני עודדה אותי לעצור בכל ציר ולהתייחס אליו (בתנוחה ובנשימות)  במהלך כל ציר פני עיסתה, ליטפה אותי בגב מאחורה, דבר שמאד הקל ועזר. 

כשהגענו לקבלה של היולדות עזר לי מאד שפני כיוונה אותי לא להילחץ מהאחיות, לחכות רגע עם כל הבקשות  של האחיות ולהתמודד עם הציר, והאחיות שהיו מקסימות באמת הקשיבו לבקשה שלי וחיכו שהציר יגמר ואז חיברו אותי למוניטור ועשו את הבדיקה של הפתיחה, כבר מאז ההרגשה שלי הייתה שאני שולטת במצב ולא נמסרת לבית החולים, ופני עזרה לי מאד כבר בקטע הראשוני הזה.

לאחר הבדיקה של הפתיחה התברר שאני בפתיחה מלאה ורצנו, פשוטו כמשמעו, המיילדת ואחריה אני, פני ובעלי לחדר לידה.

בעלי שם מוזיקת רייקי בדיסק, שהשרה אווירה נינוחה על כל החדר (אני לא שמתי לב אבל כל מי שנכנס התלהב מהמוזיקה).

שאלתי את המיילדת אם יש מיילדת שהיא בקטע הטבעי, היא שאלה אותי איך אני רוצה ללדת והבעתי את המשאלה שלי- בעמידה, היא מיד אמרה שם של מיילדת ואכן היא הגיעה, המיילדת השנייה נשארה לצפות וללמוד איך עושים זאת.

כל הזמן הזה פני בלידה כיוונה אותי והזכירה לי להישאר רגועה, איך לנשום, חיזקה ועודדה אותי שאני פועלת טוב ושהתינוק בדרך.

הייתי בטוחה שצריך לפקוע לי את המים כדי שאני אלד, כמו בלידות הקודמות וגם אמרתי למיילדות שצריך לפקוע לי,  אך כנראה בגלל שהלידה הייתה בעמידה הרגשתי צורך לדחוף והמיילדת אמרה לי לדחוף והמים פקעו לבד!

בדחיפות הבאות התינוקת המהממת שלנו פשוט יצאה.

כל התהליך מהכניסה לקבלה עד הלידה לקח ½ שעה בלבד..

אפשר לשאול, וגם המיילדת שאלה אותי, בשביל מה היית צריכה דולה ללידה כ"כ קצרה, אך אני חושבת שהלידה הייתה כ"כ קצרה וקלה כי:

א.     הקב"ה וטובו אלי- תודה!

ב.     הידיעה שפני תהיה איתי עזרה לי להוריד את כל המחסומים, המתח והחששות ולהגיע ללידה פתוחה כולי ללידה, תרתי משמע.

ג.      עצם העובדה שפני היא דמות שלא הכרתי מלפני כן שהקשר בינינו נעשה בשביל המטרה של הלידה עזר לי להיות משוחררת ורפויה בלידה.

ד.     העזרה המעשית בזמן הלידה של פני, העידוד, העיסוי בגב, ההכוונה להתייחס לכל ציר ולהתעכב עליו גם בזמן שבו מגיעים לקבלה ולחדר הלידה עצמו (בגלל זה לא הייתי מחוברת כמעט בכלל למוניטור, ולא עליתי למיטה בחדר לידה, אפילו לא פעם אחד עד סיום הלידה)

לסיכום

הייתה לי לידה מדהימה, אני מודה לקב"ה קודם כל על כך ובנוסף לפני שעזרה לי לעבור את הלידה באופן שבו תמיד חלמתי שתהיה.

פני- תודה!