עם הזמן זה נרגע, הצורך לזהות עבר. השתפשפתי ולמדתי בדרך הקשה. אבל עד היום אני זוכרת את חוסר האונים המוחלט – איך הן יודעות ואני לא. ואיזה מסכן הבן שלי שנפל על אימה כזו שלא יודעות להבין אותו...

הבכי של התינוק, הוא כלי התקשורת המרכזי שלו. אצל תינוקות שלא יודעים לדבר, וטרם רכשו מיומנויות של תקשורת - הבכי הוא בעצם כלי חשוב בדיאלוג איתנו. באמצעותו הם יכולים להעביר מסר. בחודשים הראשונים קשה לנו לפענח את הבכי של התינוק. ולפעמים הוא מאד מאיים עלינו ועולות דילמות כמו - מה יקרה אם הוא יבכה כשכל החברים יגיעו? או אם הוא יבכה באמצע הטיול ברחוב? או בבנק? יצרח, עד לב השמיים... מה יחשבו עלי? ועליו? מה אעשה אם לא אצליח להרגיע אותו?

אבל המטרה היא לא להרגיע. המטרה היא לנסות להבין מה הוא אומר לי? מה הוא מבקש ממני? ולאחר מכן לבדוק לאיזו עזרה הוא זקוק. זה קשה. הפעולה האוטומטית שלנו היא להרגיע, לתת פתרון בצורת הרגעה. אך ההרגעה האוטומטית נותנת מענה לצרכים של ההורה שקשה לו לשמוע את הבכי, או שלא נעים לו שהתינוק בוכה במקום ציבורי לדוגמא. היא לא נותנת מקום לקושי של התינוק. כשמנסים לבוא ממקום חדש, ממקום של התחברות לצורך של התינוק, ולא לצורך שלנו זה עובד נפלא. ההתחברות לצרכים של התינוק וההקשבה לתינוק נותנת לו מקום, מכירה בצרכים שלו, ברצונותיו ותחושותיו.

לפני כמה חודשים הגיע אלי ספרון קטן ונפלא, שמציע דרך להרגיע את התינוק. הספר CALMS של קונטי וטקיקווה, מציע דרך לחיים, מעיין מתכון ליצירת דיאלוג עם התינוק. אין בו חידוש שיסעיר את קהילת ההורים החדשים, אבל המרכיבים שלו ביחד יוצרים דרך חשיבה חדשה ומקסימה, שמאפשרת להורים ללמוד מהתינוק וללמד אותו כיצד להרגיע את עצמו. ה"מתכון" שלהן מפרט חמישה שלבים והופך את הרגעת התינוק לחוויה מסוג חדש:

1. בידקי את עצמך – מאד קשה להרגיע תינוק כשאת לא רגועה. לכן, הצעד הראשון יהיה לבדוק עם עצמך. זהי את רגשותיך, מה עובר עליך כשתינוקך בוכה? האם את פוחדת? מתוסכלת? כועסת?
2. קחי נשימה – קחי כמה נשימות עמוקות והרשי לדברים פשוט להיות כפי שהם.  תוך שאת מרגיעה את עצמך, את מהווה לו מודל לחיקוי וגם הופכת להיות פנויה יותר כדי להבין את מה שהוא מנסה לתקשר איתך. הנשימות יכולות להיות מוחלפות בכל פעולה מרגיעה אחרת: שתייה כוס מים, שאיפת אויר צח בחוץ, איגרוף חזק של אגרופים והרפיה, ועוד.
3. הקשיבי לתינוקך – ובידקי מה הוא מנסה לומר לך? אם את לא מצליחה להבין – נחשי. ככל שההכרות תעמיק, כך יהיה לך יותר ברור.
4. קשר עין ושיקוף רגשות: שקפי את מה שאת חושבת שהוא חווה כעת. תני לו לחוש שאת שם, איתו. שיקוף תחושותיו של התינוק מכיר בהן ולא מבטל אותן. ההכרה הינה חשובה על מנת שהתינוק יפתח תחושת עצמי חיובית, וכדי לאפשר לו לבטא את הקושי או התסכול.
   במקרים כאלה, יש הורים רבים שמיד אומרים "לא קרה כלום, הכל בסדר", כשבעצם שום דבר לא באמת בסדר בחוויה של התינוק. הוא באמת עובר משהו קשה וחשוב שנכיר בכך וניתן לזה את המקום. בנוסף לשיקוף רגשותיו של התינוק, זהו זמן מתאים לומר לתינוקך כיצד את חשה.
5. הרגיעי את התינוק: אחרי שביצעת את כל ארבעת השלבים הראשונים, כעת זה הזמן לנענע, לזוז, ללכת, להניק, ולבצע את פעולות הרגעה. בנקודה זו, יתכן ותינוקך יבכה חזק יותר. תני לילדך לדעת שאת שומעת אותו ושאת מבינה עד כמה הוא נרגש. דעי שעשית עבודה טובה על ידי הקשבה, תמיכה, ותיקשור עם ילדך. תשומת לב שכזו תלמד את ילדך שהוא בטוח ומוגן בעולם.

חשוב להבין שלמרות שאנו רוצות לתקן הכל למען ילדנו, זה לא תמיד אפשרי. לעיתים הם פשוט יזדקקו להוציא רגשות. וזה בעצם דבר טוב. העובדה שאדם אוהב ורגוע מחזיק אותם, דואג להם, מקשיב ומכיר ברגשות שעולים אצלהם במהלך סערת הרגשות, מסייעת להם לחזור לאיזון. את תוכלי פשוט להיות שם ולתת לתינוקך לדעת שאת עושה כמיטב יכולתך להשאר נוכחת ומחוברת אליו, תוך שאת מנסה להבין אותו. הבכי הוא חלק תקין בהתנהגותו של התינוק, ולא חייבם למצוא לו פתרון בכל מצב. התינוק זקוק יותר להקשבה שלנו, מאשר לפתרון. ובסופו של דבר הפתרון צריך להיות מותאם לצרכיו

רק זיכרי שתהליך זה יכול להתחיל בכל גיל והוא יעבוד.