סיגל מנדל - תומכת לידה (דולה) ומדריכת הכנה ללידה 4544336 054
| מתוך העיתון של צור יגאל וכוכב יאיר |
עמוד הבית מי אני ליווי ותמיכה בלידה מכתבי תודהפורום| תומכת לידה |
סיגל מנדל מצור יגאל היא תומכת לידה. מקצוע עתיק וחיוני שזכה לאחרונה לעדנה מחודשת, לשם היווני דולה, ולתומכים נלהבים בקרב רופאים, מיילדות וחוקרים שבחנו את הנושא מקרוב. בישראל תומכת הלידה היא עדיין בגדר אטרקציה. מיילדות ורופאים רבים אינם מתלהבים מנוכחותה של דמות נוספת לצד לבעל, והשם דולה מעורר בהם מייד נוגדנים. בעיני רוחם עולה אשה דעתנית שרוצה לנצח על לידה זורמת בעזרת צוות מריונטות רפואיות, אשה שתאמר להם לחכות עוד קצת עם האפידורל, לשחרר מדי פעם את חגורת המוניטור, לבצע עיסוי חיץ במקום למהר עם חיתוך, לאפשר ליולדת תנוחות המזכירות קצת פחות מכונית בטיפול עשרת אלפים ובקיצור ליצור לידה אינטראקטיבית בה ליולדת, לדולה שלה ואולי גם לבעל יש רצונות חדשניים חוץ מלצעוק וללחוץ.
זו הסיבה שבישראל המילה דולה אופסנה ובמקומה נולדה ה'תומכת לידה' ואת זו מוכן הצוות הרפואי (לא בכל בתי היולדות) לעכל. בקורס תומכות הלידה של בית הספר לרפואה משלימה 'מדיסין' לומדות התומכות לבד מכל כישורי במקצוע, גם כיצד להיות בחדר הלידה ולא להתנצח עם הצוות הרפואי אלא להיפך. בבית היולדות מאיר שם עובדות תומכות לידה רבות וביניהן סיגל מנדל תושבת צור יגאל, יש לומר לצוות הרפואי את הסיסמה 'תומכת לידה ממדיסין' כדי שהדלתות יפתחו לרווחה וחיוך של הקלה יופיע על הפנים. תטעו בסיסמה ולו במעט ותקבלו את ההודעה הלאקונית 'מלווה אחד לכל יולדת' – כלומר או בעל או דולה ובואי מותק נראה כמה אצבעות.
סיגל מנדל, 36, אמא של תומר (10) ניצן (8) ורן (שנתיים) הגיעה להכרה שלהיות תומכת לידה זה מה שהכי מתאים לה, אחרי שכבר עבדה כמטפלת מוסמכת בשיטת אלבאום. לקורס תומכות הלידה בו השתתפה הגיעו נשים מתחומי המגע – עיסוי, שיאצו רפלקסולוגיה וכדומה מתוך הכרה שליווי היולדת צריך לכלול גם אלמנטים מרגיעים של מגע טיפולי ולא רק תמיכה נפשית. "בקורס למדנו הרבה מאוד על מהלך ההיריון והלידה ועל דרכים לעזור ולקדם את המהלך בדרכים לא רפואיות. התמיכה כוללת מספר תחומים - חליטות צמחים שונות היכולות לעזור במוכנות ללידה כבר כמה שבועות לפני המועד, נקודות לחיצה מתחומי הרפלקסולוגיה והשיאצו המעודדות הסדרת וחיזוק צירים ושמנים שונים היכולים להסדיר צירים. מבחינת הכאב, הדרך היעילה ביותר להקל עליו היא בעזרת מגע, פשוט להניח יד ולבצע עיסוי במקום הכואב. זה אגב מבוסס על תיאוריה נירולוגית – תיאורית השער האומרת שאם גירוי המגע מקדים את גירוי הכאב במסלול למוח, המוח מקבל בעיקר את מסר המגע מפני שהשער הנמצא על המסלול לא מאפשר למוח לקבל את שני הגירויים בבת אחת. זה מאוד מקל, אך כמובן לא יכול לסלק את הכאב לגמרי. הכרת התהליך הצפוי ושלווה נפשית מקלים אף הם על רמת הכאב. האיום הגדול ביותר של היולדת הוא הפחד מהכאב, פחד שלמעשה מעצים את הכאב".
בנוסף לכל אלה מדריכה תומכת הלידה את היולדת לגבי תנועות ותנוחות היכולות לסייע לקידום לידה טבעית (לידה בה יוצא התינוק ללא עזרה מכשירנית). "יש לנו נטייה להתרווח אחורה על הספה, בעוד שהעובר זקוק שנישען קדימה כדי להצליח להיכנס לאגן בזווית הנכונה. כשמתחילים הצירים רצוי לעמוד ולהישען קדימה על הקיר תוך סיבוב האגן, עוד לפני שמגיעים לבית היולדות. הזווית והתנועה עוזרות להתמודד עם הכאב ולהרפות את אזור האגן מה שעוזר לתינוק להתברג למקום. גם בחדר הלידה ניתן להמשיך עם תנועות ותנוחות שונות".
- בתנאי שלא לוקחים אפידורל?
"אפשר לבצע את התנועות עד לקבלת האפידורל וגם לאחריו אפשר לשנות תנוחות בשכיבה כדי לקדם את הלידה".
"להיות תומכת לידה זה לבוא מתוך האמונה ביכולות של כל אשה ללדת ללא כל התערבות רפואית ולהתמודד עם הכאבים. זו הגישה הפיזיולוגית של הלידה ואני מאוד מאמינה בלידה טבעית אבל חושבת שהיום אפשר לשלב בין טכנולוגיה לפיזיולוגיה ולמצוא דרך שמתאימה לכל אשה.
יש נשים שלא רוצות שהרופא יתייעץ איתן אלא שהוא יחליט מתי לתת אפידורל ויש נשים שרוצות שיתייעצו איתן בכל נושא. תפקידי להסביר ליולדת שקבלת אפידורל במצב של פתיחה התחלתי של 2-3 ס"מ עלול לעצור את הצירים, שהלידה עלולה להסתיים כלידה מכשירנית (ואקום, מלקחיים, ניתוח קיסרי) ושחשוב לחכות לפתיחה בת 4 ס"מ ומחיקה מלאה של צוואר הרחם. אני יכולה להסביר מתי כדאי אבל היולדת היא המחליטה והחוויה הטובה שלי יוצאת מתוך החוויה הטובה שלה ולא משנה מה בחרה. היום נשים אינן רואות לידות סביבן כמו שהיה בעבר ומי שאין לה הכנה טובה, יש לה פחות ידע והיא חסרת אונים. אם תומכת הלידה מספקת את הידע על איך הלידה יכולה להתנהל, היא נותנת כלי מאוד חשוב לזוג".
גם לאחר קבלת האפידורל יש עוד מקום גדול לקבלת עזרת מתומכת הלידה - אם בהקלה על הכאבים שלפעמים נשארים באזורים מסוימים, אם בהכנה טובה מראש, קידום הלידה בעזרת תנועה, תנוחות ועיסויים, אך בעיקר בתמיכה הרגשית והנפשית. "לא כל אשה צריכה לקבל עיסוי במהלך הלידה, אבל כל אשה צריכה תמיכה רגשית, ליווי שוטף לאורך כל הלידה וקבלה ואהבה ללא תנאי. במהלך הלידה נוצרת אינטימיות מדהימה ביני לבין היולדת וקשר של אהבה, אפילו אחרי היכרות קצרה, והדבר הכי מדהים הוא שלמרות שכבר השתתפתי בלידות רבות מאוד, בכל פעם אני על סף דמעות כשאני רואה את התינוק עושה את ההרמה הזו של הראש כדי לצאת החוצה. ובאמת, בשלב הזה של הלידה תפקיד הדולה הוא לעשות צעד גדול אחורה ולתת לזוג ליהנות מהיצירה שלהם".
הקשר עם היולדת מתחיל בדרך כלל קצת לפני מועד הלידה המשוער, במפגש היכרות, הסברים ועיסוי מרגיע בגב התחתון. בפגישה עוזרת סיגל ליולדת לתכנן את מהלך הלידה הרצוי, כלומר האם ללכת על לידה פיזיולוגית ללא כל התערבות ואפילו ללא אפידורל בחדר הטבעי, או אולי להתחיל בחדר הטבעי ולבקש אפידורל בהמשך, האם לשכב, או לנסות להעביר את הצירים בתנועה ועוד ועוד. בנוסף מנחה סיגל בנשימות נכונות העוזרות להגיע ללחיצה היעילה והטבעית ביותר, כזו שדוחפת החוצה את התינוק אך לא את הרחם, שלפוחית השתן ורצפת האגן. "הרבה לידות נגמרות עם פגיעה ברצפת האגן, בסוגרים ואף בצניחת שלפוחית השתן והרחם והכול נובע מלחיצה לא נכונה. לאחרונה החלו להבין יותר בנושא ויהודית שריג, פיזיותרפיסטית של רצפת האגן הנהיגה שיטת לחיצות חדשה בארץ. הרעיון הוא ללחוץ עם שרירי הבטן הרוחביים, השרירים שאנחנו מכווצים כדי לסגור את הריצ רץ, ולא עם שרירי הטוסיק, להוציא אוויר כמו שמנפחים בלון ולא ללחוץ עם פה סגור. זה פחות פשוט ממה שזה נשמע ומצריך אימון. כשנענים לדחף הטבעי של הגוף, לא צריך ללמוד איך ללחוץ, הגוף לוחץ לבד, אבל כשלוקחים אפידורל, חשוב מאוד להתאמן מראש". כמה ימים לאחר הלידה מתקיים מפגש אחרון בו משחזרים כולם את מהלך הלידה וניתנת תמיכה בנושא ההנקה.
ביום הלידה עצם המפגש עם הדמות המוכרת בחדר הלידה כבר נוסך ביטחון ורגיעה ראשוניים. בהמשך העיסוי המרגיע בשעת הצירים, המבט המשתתף והידיעה שמישהו שמבין עניין לא ימוש ולא ישן עד כל העניין יגמר, עושים את כל ההבדל.
מחקר שביצעו שלושת החוקרים קלאוס, קלאוס וקנל בשלושה מקומות שונים בעולם (יוסטון, יוהנסבורג וגואטמאלה) הוכיח שנוכחותה של תומכת לידה הוריד את הצורך בניתוחים קיסריים וזירז את הלידה תוך שימוש מופחת בסמי זירוז ובמשככי כאבים, ואף הגביר את שיתוף הפעולה של בן הזוג בתהליך הלידה. בנוסף מצאו החוקרים עלייה במידת הצלחת ההנקה וביסוס הקשר הראשוני בן אם לתינוק. אם כל זה נשמע מוגזם צריך רק לזכור שעל תהליך הלידה מנצחים ההורמונים, אלו שמשככים כאבים (אנדורפינים), אלו שמזרזים כיווצי רחם (אוקסיטוצין) שאף מייצרים חלב ותחושת אהבה מטורפת לתינוק. "התנאים ללידה פיזיולוגית, טבעית הם פרטיות, שקט, אורות מעומעמים, להיות עם היולדת כמו שהיא, עם הבכי, הצעקות הצחוק, לקבל כל מה שהיא מרגישה, הכול מותר. בתנאים האלו, ההורמונים שתפקידם לקדם את הלידה, ואלו שתפקידם לשכך כאבים, זורמים בגוף בצורה חופשית ויש פחות צורך במתן זירוז ומשככי כאבים. כאשר יולדת מרגישה שאין פרטיות, שזרים מסתובבים לה בחדר, כשחדר הלידה סוער, רועש, עם אורות חזקים, הגוף עוצר את תהליך הלידה כי לתפיסתו יש לחכות לזמן טוב יותר. שני ההורמונים החיוניים נעצרים ובמקומם מופרש אדרנלין. כמה פעמים קרה שיולדת הגיעה לחדר לידה עם צירים טובים ומיד בכניסה לחדר הלידה הצירים פסקו? זה בגלל הסטרס. אדרנלין צריך רק בשלב הלחיצות ולא קודם לכן. כשזה קורה מתחיל הצוות להתערב עם מתן זירוז כימי (פיטוצין) שמדכא עוד יותר את ההורמונים הטבעיים. זירוז כזה אמנם יוצר כיווצי רחם, אבל שונים. הכיווצים הטבעיים מועברים דרך המוח בפולסים והפיטוצין לעומתם נמצא כל הזמן ולא מועבר דרך המוח, כך שאין לו תפקיד גם במצב הרגשי/נפשי. האוקסיטוצין, שהוא ההורמון הטבעי המחולל כיווצי רחם נקרא גם הורמון האהבה מפני שהוא מופרש גם כשעושים אהבה ויש לו תפקיד חשוב ביצירת הקשר בן האמא לתינוק. בלידה טבעית, האמא מוצפת בהורמון הזה וממש מתאהבת בתינוק שלה".
מעבר לכל היתרונות החשובים האלו יש את הדבר הנשמר לנצח והיא חוויית הלידה. כל הכאבים, קשים ככל שיהיו נוטים להיעלם מהזיכרון בשנייה שהם מתפוגגים. לא כך החוויה. תחושת הפחד, המתח ובעיקר תחושת ההשפלה המלווה פעמים רבות לידה עם צוות רפואי מנוכר, מתחלף, המקשקש בינו לבינו תוך בדיקת שמן-מים, בלי להעיף מבט נוסף בבעלת הגוף, זה מה שנשאר לאורך שנים מאותה חוויה האמורה להיות חיובית ובעלת משמעות עמוקה. "אני מאמינה שלקחת דולה ללידה זו פריבילגיה המגיעה לכל אשה" אומרת סיגל "זה משהו שבעבר הפרימיטיבי, לפני שלידה נכנסה לבתי חולים, היה קיים. ליולדת הייתה סביבה תומכת, היו סביבה אמא, אחיות, מיילדת, נשים שהיו שם בשביל לתמוך ולעזור. בחברות שבטיות הלידה היא טקס וטקס נותן את האמונה שאני יכולה ולכן יכול מאוד לעזור. אני רואה שהרבה יולדות מפתחות במהלך הלידה טקס קטן כדי להתמודד עם הצירים, אם באמצעות קולות או נשימה ויולדת אחת אפילו אמרה לי שהיא מסתכלת על המוניטור ודוחפת למטה את המספרים בדמיון כדי לשכך את הציר וגם זה טקס".
סיגל החלה לעבוד כתומכת לידה בתקופה בה המצב הכלכלי בארץ הורע מאוד. "קשה לי לחשוב על אשה שזקוקה לתומכת לידה ואינה יכולה להרשות זאת לעצמה, ובמיוחד קשה לי כשמדובר באמהות חד הוריות שזה ציבור שקשה לו כלכלית וגם אין לצידו בן זוג במהלך הלידה. לכן החלטתי להתנדב וללוות אמהות חד הוריות ללא תמורה מפני שמעבר לזה שזה מקצוע, עבורי זה גם ייעוד. אני מאוד אוהבת להיות תומכת לידה זה מקצוע שהתלבש לי כמו כפפה על היד ואני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה היום משהו אחר".
המאמר פורסם בשנת 2002 |