לחצו כאן לאתר החדש

אלי 24.1.05

יום ראשון בערב, אורי גמר להרדים את נוי וגוני ויכול להתפנות להכין לו ולנמרודי,אחיו, גודי'ז לקראת עוד לילה לבן של חצי גמר ליגת הפוטבול.

אני מחפשת פוזה נוחה מול הטלוויזיה. אין דבר כזה. לוקחת את הכריות הסגולות למתחת לגב, שמיכת הצמר הגדולה תיכנס מתחת לרגליים, מאפרה מאחוריי על המדף, סיגריה אחת במרחק נגיעה, כוס מיים ויאללה לצוף. לנסות להפסיק ולו לרגע את המחשבות הטורדניות שמזמזמות במוח, להתעלם לשעה קלה מהתכווצויות הבטן הקטנות שמשלות אותי כבר שבועיים, להרפות להרפות להרפות. זה רק אני ומכשיר הטמטום הזה שלי.

ופתאום פּאק. אני שומעת אותו קרוב מאוד. מישהו חלץ פקק של בקבוק יין אצלי בתוך הבטן. אני עוצרת נשימה, מחניקה בהלה קטנה שמתגנבת ואז כבר מרגישה אותם. את המיים החמימים האלו שנשפכים ממני באיטיות על כל הירכיים, על מערום הכריות הסגולות ושמיכת הצמר.הם לא מפסיקים לזרום. הנה זה מתחיל. עכשו כבר אין שאלות ואין התלבטויות זה זה. בטוח. מאמי? בוא מהר. ירדו לי המיים.

*

יש לי מצב רוח טוב. כל כך טוב שהמיילדות במיון לא מאמינות שבאתי ללדת. אם את מחייכת סימן שאת לא עם צירים. וואלה. ידעתי שמשהו חסר. צירים. תקשיבו אני מסבירה, אני רשומה לחדר של הלידה הטבעית, ברגע שתעלו אותי לשם אני צ'יק-צ'ק יולדת, אני יודעת על מה אני מדברת. לילי באה לבדוק אותי, יש לה ציפורניים נורא ארוכות שמהוות מקור לא רע לבדיחות דביליות, אבל אחרי שצחקנו היא פוסקת באדישות: פתיחה של סנטימטר אחד. החדר הטבעי במילא עוד לא מוכן ובגלל שאת לא רוצה אפידורל אז אין שום לחץ. בינתיים תעבירו את הזמן פה.

זה לגמרי לא בתוכניות שלי. החדר המפתה הזה מחכה לנו למעלה ואנחנו נעביר את הזמן במיון? איי דונט ת'ינק סו. רוצות צירים? אין שום בעיה.

בעצם... יש. זה כואב. הם מגיעים לאט. לא סדירים. אבל בטוחים בעצמם. הם פה בשביל להישאר. אורי עם העיניים במוניטור מודיע לי שעכשו מגיע אחד גדול. קחי אוויר, אני אנשום איתך. אפשר אולי להביא לה הנה את הכדור? אני לא מוצאת מנוחה. לא מצליחה להתרכז. לא מצליחה לנשום נכון. הכדור מסורבל ומעצבן. השעה עוברת כמו נצח. לילי מתרצה בחיוך: טוב, בואי נעלה אותך לחדר, נראה אם תלדי מהר כמו שאמרת.

*

ג'קי המיילדת מקבלת את פנינו ומכניסה אותנו לסוויטה הידועה יותר בשם "החדר ללידה טבעית באווירה ביתית". הלוואי על הבית שלי להיראות ככה. כמו זוג בירח דבש שמוכנס לחדר בית המלון וברור לו מה יקרה אחרי שאיש המזוודות יעזוב אותו לנפשו, אנחנו מחייכים במבוכה אל מול המיטה הזוגית שופעת הכריות. רק שלג'קי יש תוכניות אחרות לגבינו – אני אבוא עוד כמה דקות לעשות לך חוקן ואז תוכלי ללכת להתקלח זה יזרז את הפתיחה. אם את אומרת.

אורי מסדר אווירה. מחפש שעה גפרורים בשביל להדליק מסביבנו נרות, בוחר בקפידה מוזיקת רקע. אני מקללת אותו בלב. קיבינימאט? אני עם צירים פה! על הזין הנרות עכשו. אבל פתאום דולקים מסביבי הרבה אורות קטנים וצלילים רכים מתפשטים בחדר וג'קי מבקשת ממני לשכב על המיטה ולא לזוז ואני כן זזה כי החוקן כואב לי ומה הקטע הזה בכלל לעשות למישהי חוקן כשבעלה לידה עוטף לה את הראש בחזה שלו אבל החיבוק הזה הוא טוב ואני לא רוצה שהוא יגמר ואני הולכת לשירותים ויושבת על האסלה ורועדת בכל הגוף כי הצירים נהיים חזקים ואני לבד ומזיעה כולי וצמרמורות ואין סיכוי שאני אחזיק מעמד עוד הרבה זמן ככה.

אבל גילה אמרה שכאב הוא טוב. הכאב אומר שהלידה מתקדמת. אל תפחדי ממנו. אני נכנסת למקלחת ואורי פתאום מצטרף אליי ושנינו מתחת למיים הזורמים נושמים עם הצירים המתקדמים ואורי לוחץ לי על הגב וזורם בינינו כוח. אנחנו יכולים לעשות את זה. רק אל תשאיר אותי לבד.

ג'קי רוצה לבדוק אותי שוב, אני יוצאת עם מגבת. יופי יש פתיחה של ארבע. הצוואר עדיין ארוך. אני לא שומעת כלום. עוד אנשים נכנסים לחדר אבל אני במקום אחר. מישהו הכניס את הגוף שלי למכונת סחיטה. אני מנסה לנשום. גילה אמרה להוציא קולות נמוכים. מלמולים ברקע. הם מדברים עליי אני יודעת אבל מה לעזאזל הם אומרים. אני לבד. נאחזת בכל מי שבא מולי. יופי, לא יזיק לי מסאג' כתפיים טוב מחייכת אליי אחת המיילדות. יש לה עיניים טובות ואני קולטת את השם שכתוב לה על התג. יהודית אל תלכי ממני טוב? אני מתחננת. אל תלכי. אני נוהמת קולות נמוכים. הוווווווווווווו. הנה בא עוד אחד. לא להתכווץ. להפך. תחמצני את הבטן. תחזיקי את האוויר בפנים ואז תשחררי לאט. היא מוחקת את הצוואר אני שומעת את יהודית אומרת. כואב לה נורא. אני לא רואה אף אחד יותר. זה רק אני והגלים האלה שמרסקים לי את הבטן. חייבת להיות הפסקה בין ציר לציר, אני רוצה להגיד אבל אז מגיע עוד אחד ושוב אני לא יכולה לדבר. אני רוצה לבכות אבל אין לי מתי כי אם אבכה אני לא אנשום לתוך הבטן והכאב יפלח אותי חזק יותר. אני לכודה במעגל השטני הזה רק נושמת ונוהמת. אח. עוד אחד בא אני מתרסקת ושוב נושמת. ועוד אחד. בום. מתרסקת וצומחת מחדש. ג'קי בודקת אותי שוב, יש פתיחה של חמש אצבעות, הצוואר מחוק כולו. לרגע אנחנו מחייכות אחת לשניה. יהיה בסדר אני יודעת. מישהו מחבר אותי למוניטור אלחוטי ואני מתחת למיים הזורמים עוד פעם. אורי שואל אם אני רוצה שהוא יכנס איתי למקלחת. לא מאמי רק תעמוד פה ליד הדלת. אני רוצה להיות קצת לבד. שקט. רק זרם המיים והנשימות שלי ממלאות את חלל המקלחת. את גדולה אני לוחשת לעצמי בלב. אנשים לא יאמינו שעשית את זה. את פשוט גדולה. אני שמה ראש על המראה. הרגליים לא מחזיקות אותי כל הגוף רועד. לשבת? לא. אם אני אשב יכאב יותר. אני רוצה לקרוא לאורי אבל לא יוצא לי קול. הגוף שלי הוא מכונה שעסוקה בלשאוף ולנשוף. אסור להפריע לה עכשו עם שטויות. אני בטראנס של נשימות. של הזיות. הכאב הזה אפילו ממכר. איך זה יכול להיות? הוא ימשך לנצח? הוא תיכף ירגע. גילה אמרה שבערך בפתיחה של שבע יש האטה בכאב. עוד מעט תהיה פתיחה של שבע ואני אחזור לדבר. אולי המילה הראשונה שלי תהיה אפידורל.

הראש של אורי לידי שואל מה שלומי. מאמי, אני ממלמלת מתוך ההזיה. תסגור את הדלת אני צריכה לשירותים שוב. לשירותים? האצבעות של ג'קי מחטטות בגופי. והיא מישירה אליי מבט לתוך המראה. את יכולה להמשיך לנשום פה לבד במקלחת או לבוא עכשו החוצה וללדת, את בפתיחה של עשר. מה???? כל כך מהר? איך זה יכול להיות? רגע. עוד לא. אבל ג'קי. אני קוראת לה. ג'קי עוד לא. לא רוצה שהלידה הזו תיגמר, היה לי כל כך טוב להיות שם עם עצמי ועם הנשימות שלי. אני על המיטה בתוך הרגליים של אורי. פשוט תלחצי כשמגיע הציר. אני לוחצת. פתאום אני מרגישה. יו יש לי בפנים עוד גוף קטן. הוא עשוי מבטון והוא מפלס לעצמו מקום. זה כבר לא בבטן אלא נמוך יותר. ועוד יותר. ועוד יותר.אני צועקת. הגוף הקטן שבתוכי מזיז עצמות. העור נמתח. אני שומעת את עצמי צורחת. זה רחוק כל-כך. זה מתוך היער. אני צורחת והעור שלי נמתח עוד יותר. עכשו לא ללחוץ בכלל ג'קי אומרת ונהיה שקט ואני שומעת שיוצאות ממני נהמות שקטות ועמוקות בקול שאני לא מכירה. אני מודעת אליהן אבל הן יוצאות ממני בלי שליטה.הנשמה שלי מרחפת מעל הגוף ואור בהיר מתפשט מול מסך הדמעות ואל תוך האור הזה מרימה ג'קי גוף קטן ולבן והידיים שלי מושטות קדימה מאליהן. בואי אליי תינוקת יפה שלי. אהובה שלי. אמא כל כך רוצה כבר לחבק אותך.

*

אלי משגב 24.1.2005. ליס תל אביב 4:00 לפנות בוקר