הרית : כתיבה | הריון | לידה | אמהות
עמוד הבית הריון לידה אמהותפורום| על כתיבה ולידה |
כתיבה עבורי היא קסם. היא אמצעי ביטוי אינסופי שבו מותר לי לעשות מה שאני רוצה ובאיזו דרך שאבחר.
מותר לי להחליט ולהיות מי שארצה ואף אחד לא יגיד לי שאסור או שזה לא יפה או לא ראוי או לא מתאים. רק הדף יודע.
כשכואב לי, ואפילו מאד, עולם הכתיבה לימד אותי שיטות רבות להרגיע ואף לרפא את הכאב. להפוך אותו למשהו אחר, יצירתי, אפילו חיובי. זכרונות קשים מנשוא הופכים לאפשרות עתידית. אנשים גועליים יכולים להפוך במחי מקלדת לדמויות גרוטסקיות בעלילה שלי. אירועים שמעוררים בי חרטה או בושה, משתנים לסיפור מרתק, שבו אני יכולה לשפוט את הגיבורה, לבקר את מעשיה וגם לסלוח לה בסופו של דבר.
כשנעים לי, ואפילו מאד, אני נהנית להנציח את התחושות, את ההישגים, את הטוב שבי. כשהדברים רשומים, הם ממשיכים להתקיים. לפעמים קל לנו יותר להתרכז בשלילי ולזכור אותו. ככל שכתובים על הנייר ושמורים בהארד דיסק שלנו יותר ויותר דברים טובים, כך אנחנו חזקים יותר, יציבים יותר, מגדילים את הטוב שבנו.
יש כתיבה ש"חופרת" בבעיה, בקושי, בכאב. אך מנציחה אותם.
יש כתיבה שלוקחת אותם ועושה בהם שימוש. משפטים על גבי משפטים שאמרנו לעצמנו במהלך שנים, ששמענו מהסביבה שלנו אולי כל החיים, יכולים להתמוסס, להשתנות, להתחזק, לקבל אופי המתאים לי בלי שאצטרך לדקלם את רצונם של אחרים.
בעזרת כתיבה ניתן לדייק ולנסח את מחשבותינו ורצונותינו בבהירות, בעדינות, בלי עין צופה או הכרח של איש מלבד עצמנו. במצבים בהם נראה שאין מוצא, האפשרויות נפרשות על הדף, כי אין הגבלות ואיסורים, הכל מותר, אז כותבים. ופתאום ניתן לראות, שאולי את הפתרון הזה שמופיע סתם כתוב, בעצם אני יכולה ליישם מחוצה לו. בחיים האמיתיים שלי. ואל מול עינינו ניתן לראות את האמיתות המוחלטות של חיינו מתערערות, אולי מותר לחשוב אחרת? אולי אפשר לפקפק באקסיומות? ומה בעצם הכי טוב עבורי?
מישהי הגיעה עד הלום ושואלת, "אוקיי, אז איך הלידה קשורה לכל זה?"
לידה עבורי היא קסם. אני אוהבת ללדת.
זה זמן יצירה, זמן של אמת מזוקקת שאי אפשר להתחמק מפניה. ככה אני גדלה.
לידה היא דבר מאוד מוגדר וברור, הרי עדיין אין פטנט אחר ליצור ילדים, ועם זאת כל לידה היא שונה ומיוחדת, כל אשה יולדת בדרכה.
כך גם כתיבה. יש מי שאוחז בעט, יש מי שלא זוכר את כתב ידו ורק מתקתק על מקלדת. יד שמאל ויד ימין, מחברת שורות או דף חלק. לכתוב ליד שולחן או על הברכיים. לכתוב רק בבית הספר ולשנוא את זה שניה אחר כך, לכתוב כדרך חיים כי חוויה שלא נכתבה אינה נחווית באמת.
לכל אדם הכתיבה שלו. לכל אשה הלידה שלה.
אז איך נוכל להשתמש בנתון, בברירת מחדל שלנו, לרפא ולהתרפא בעזרתם?
לזכור שיש אופציות. שאני יולדת איך שאני ראויה ללדת, איך שמותר לי, שמתאים לי.
בעזרת הכתיבה לרפא את הלידה. בעזרת הלידה לרפא את עצמנו.
(ולכתוב על כך!).
|