21.10.07

סוף אוקטובר מגיע, ולראשונה מזה שנים אני לא מתחילה שנת לימודים בשום מקום. ובכל זאת מוצאת את עצמי, בגרון חנוק מהתרגשות, בבנין הפקולטה למדעי החברה במכללת עמק יזרעאל. סיטואציה כל כך מוכרת ומשהו שונה. בלי קלסרים, סיכומים, ביבליוגרפיה, צילומים והלחץ לחץ לחץ והעיקר, איך יוצאים להיניק באמצע המבחן?

איזה כיף של מקצוע בחרתי לי. להגיע לכנס מקצועי בלי לחשוש שאני מפריעה עם התינוקת שלי או שזה מביך להיניק תוך כדי הרצאה. "את יכולה להחזיק לי אותה רגע?" - איזה צורך בסיסי וכל כך לא מובן מאליו. קהל של כמאה נשות מקצוע, שמכירות בצרכים של שנת ההולדה ועוסקות במימושם, התאספו מישובי הצפון ובאו לכנס הקמת פורום מקצועי ועסקי. לחזק את עצמנו ולשפר את יכולות העבודה שלנו על מנת שנוכל להמשיך ולהעצים את אותן נשים הזקוקות לכך. האם יש אשה שאינה זקוקה לכך?

לאחר הקדמה קצרה של "אמהות הפורום הצפוני": יפעת כהן מאיר, עינת אהרון, הילה שקד, דליה שלומי וליאורה כסיף-ויסברג, נערך מעגל הכרות מדויק וענייני בין כולם: הפנים התחברו לשמות ההולכים לפניהם, שהתחברו לחומרים המקסימים שהוצגו ב"חדר לידה", עירבוביה של צבעים, קישוטים, אפשרויות לשיתופי פעולה ותחומי עיסוק מגוונים, כולם סובבי הריון, לידה, תינוקות, אמהות. צעירות התחום שהציגו את עצמן, לצד ותיקות שלא היה כל צורך להציגן. לו היה זה פורום גברי היו ודאי מכנים אותם "התותחים הכבדים בתעשייה" אבל כאן הן נקראן פשוט האמהות, או הסבתות של התחום. מורות הדרך.

דיאנה אידלמן הנפלאה סקרה בהרצאתה נסיבות היסטוריות, כלכליות וחברתיות להתפתחות "עבודות שקופות" שנראות כיום בלתי נחוצות או לא ראויות לתשלום. עודדה אותנו להתפרנס מעבודתנו ולא להתנצל על כך. הזכירה לנו את הגבר. הי, גם הוא חלק מהחבילה, גם הוא מבולבל, נרגש, עייף וזקוק לחיזוק ולתמיכה. עלינו להסביר את הנחיצות של המקצוע שלנו על מנת שהזוג יקבלו תמיכה רגשית ועניינית לאורך שנת ההולדה: למשל, בטיפולי הפוריות, בהריון, בהכנה ללידה, בלידה, בהנקה, בארגון הבית לאחר הלידה, ברזי ההורות. אם נדע לשווק את עצמנו, להסביר את חשיבותנו בשפה מדעית-גברית, להעז ולקבל שכר על כך, אולי נוכל לחסוך את התשלום לייעוץ זוגי לאחר המשבר? ובמילותיה של דיאנה – אם חברת קוקה קולה שכנעה אותי בנחיצות המוצר שלה, שקיים בכל בית, לבטח אני יכולה להסביר את נחיצותי.

את הכנס סיכמה מצגת שהגישה הדי הרפז, היחידה במינה. ללא מילים, שהיו מיותרות כאן, פשוט הבטנו בתמונות שכולנו מכירות מעבודתנו, מקבלות שוב אישור עצמי לבחירתנו את המקצוע הזה. דמעות ההתרגשות, שחיכו בגרון מהבוקר, זרמו מהעינים כשאת המצגת ליווה קולה של בט מידלר בשיר the rose"", שיר הנושא מתוך סרט המבוסס על חייה של ג'ניס ג'ופלין, האמא של הרוק, שאמרה פעם "על הבמה אני עושה אהבה עם קהל של אלפים אבל הולכת לישון לבד". ובכן, הרבה אוקסיטוצין נשפך שם מול המצגת הצנועה הזו, ומי כמו הדי מבינה בחשיבות הורמוני האהבה לתפקודי הגוף בשנת ההולדה.

תודה.

תגובות אלי tamar@harit.co.il