שיחות נשמה.

בתקופת ההיריון הרגשתי צורך עז להכין לעובר בקרבי מתנה,משהוא שיהיה עבורו כשהוא ייצא,איזשהו זיכרון מהיותו ברחם, שיתפתי אותו בתחושות שלי בהתרגשות לפני בדיקה,בחששות ובשמחה, כתבתי עבורו יומן עם פרוט בתחושות וברגשות ,יצרתי עבורו ספר מבד מתנה, ציירתי אותו איך שהוא נראה בעיני רוחי, כשגיליתי שיש לי בת כמובן הכל הפך להיות בלשון נקבה, שוחחתי איתה ,כתבתי לה,סיפרתי לה על המשפחה שמחכה לה בחוץ על הסבים והסבתות ,על הדודים על בני הדודים שמחכים לה, סיפרתי לה על העבודה שלי ומה אני עושה סיפרתי על החיים שלי.

אני בחיי הייתי צריכה לשאוב פיסות מידע מאימי על חייה, אימי כמעט ולא משתפת ומספרת על סיפור חייה ,הכל מאוד סגור וסודי,ידעתי שאני רוצה שעם הילדה שלי זה יהיה אחרת היא תכיר את אמה, היא תדע עליי ותהיה גאה,נהיה כנות ודוברות אמת לא נסתיר או נתבייש נהיה פתוחות,לא נשפוט אחת את השנייה-לא נבקר- פשוט נהיה כל אחת וחוויותיה.

יחד עם זאת נכבד כל אחת את פרטיותה של השנייה,ניתן מרחב לגדילה.

אני מוצאת שהפתיחות שלי עם העוברית שברחמי קירבה אותי אליה מאוד,עשינו הכרות ממשוכת כל תקופת ההיריון, דבר שחיבר אותי אליה מאוד,אני יודעת שהיא הייתה קשובה,הרגישה ושמעה ,חיכיתי כבר להיוולדה על מנת ללמוד ולהכיר אותה.

היי גאה בחייך בהישגייך במחשבות ובמעשים שלך, תיצרי מתנה לעוברך, תרגלי כנות ואמת ,הקשבה וקבלה.