מפגשים לשיחה על מהות הלידה.

נפגשנו נשים בהריון ובני זוגן (וגם סבתא אחת הצטרפה...). דולות, הגב' אלכסנדרה גורביץ' ד"ר קרלוס רוזנברג ואנוכי, ציפי מונט, בערב לאור הירח. המפגשים נערכים במתחם "סטודיו לוטוס- הרחם" בכפר מעש.

שוחחנו על מהות הלידה.

אקדים ואומר כי אני מליאה אושר והכרת תודה לכל מי שהיגיע, לאלכסנדרה לקרלוס ולאל. הרוך והאהבה אפפו  ועדיין אופפים אותי ואת כל הנוכחים ואין לי ספק שהשפעת המפגש האנרגטי הזה תלווה אותנו ואת הסובבים אותנו ( גם אילה שלא נכחו פיזית) עוד הרבה זמן.

אז מה בעצם קרה?

התכנסנו כאמור  לאור ירח בפאתי שדה חרוש בערב חם ודיברנו על העוברים ואיתם.

אלכסנדרה פתחה והזכירה לכולנו את הזרימה האלוהית שבה אנחנו נמצאים.

האמונה בטבע, באלוהים היא הבסיס  והיא מהות הלידה.

כיצד נתחבר לזרם האלוהי? יש צורך להיפגש ולתרגל את המפגש עם האמונה שבתוכנו כל יום כל רגע ובכל מקום. 

הנשמות שברחם הבאות אלינו. הנשמות שאנו , כמו שאנחנו עכשיו ומי שהיינו. היא דיברה על תפקיד ההורים בשמירה האחד על השני. תפקידו של הבעל בנוכחותו המתמדת, בהגנתו על התינוק והאם ובקשר שבין האם לאב. ההרמוניה שבה הם שרויים או ששואפים ומתכווננים אליה. התינוק ברחם הוא מרכז  אור היודע הכול והמפיץ אורו החוצה לכל סביבתו. על האם הנושאת בתוכה מרכז אור תפקידה כשומרת ומגינה.

התפתחה שיחה חשובה ביותר בנושא המעגלים מורחבים.

הורי הזוג, המשפחה המורחבת, איך מתפתח הקשר המיוחד במצב החדש שבו נמצא הזוג.הזוג כמוקד מרכזי , מעגל אנרגטי הכולל את הזוג והתינוק שבדרך ואיך מתחברים או מחוברים הסבים והסבתות העתידיים לתהליך. מצד אחד הצורך באינטימיות רגשית ארוטית בין בני הזוג במהלך ההריון ובלידה ואיך מצרפים לתהליך את ההורים הנרגשים והחוששים שבעצם נמצאים במצב של למידה מחדש.

למידה של מה זה להיות סבא וסבתא, עוד לפני הלידה, איך לאפשר לזוג לצאת לדרכו החדשה עם הרצון והאהבה להיות שותפים לדרך זו. בפני הסבים והסבתות כיום תפקיד כפול והוא בראש ובראשונה ללמוד את הדרך הייחודית לנו. לצערנו רובנו לא חווינו חווית גדילה עם סבתאות נורמאלית עכשיו אנחנו "ממציאים מחדש" את התפקיד.

 דובר על בנית מערך תמיכה של קבוצות החברים הקרובות. כמו למשל ליצור סבב בין החברים הקרובים של עזרה מאד פשוטה. אוכל. ההורים הצעירים מקבלים מחבריהם אוכל מוכן לימים הקרובים. קל פשוט ועוזר מאד עם ההבנה שהתקופה הקרובה אחרי לידה היא לא זמן מתאים לביקורים חברתיים אלא רק ביקורי עזרה. (רעיון של אורנית- דולה)

ד"ר רוזנברג דיבר על הידע העוברי. על ההקשבה ועל השיח עם הישות המתהווה. על חשיבות האמונה ביכולת ההקשבה של ההורים הצעירים. על יכולות העובר. הקליטה החושית באופן שאינו מודע קיימת בעובר באופן כזה או אחר מרגע היווצרו. העובר גם יודע וגם  מסוגל להעביר לנו את הידע עליו ועל ידיעותיו על ידי אינטליגנציה גבוהה.

מה שאנחנו צריכים לעשות הוא רק להרכיב את המשקפיים המתאימות ללמוד ולשמוע מה יש לעובר לספר לנו.

לעובר אינטליגנציה ויכולת ליצירת קשר.דיברנו  על הפנמת העובדה שכן, יש עם מי לדבר כבר מהרגע הראשון להתעברות. שתקשורת זו הינה נלמדת על בסיס האמונה שיש פרטנרים לשיחה, שהמעברים האינפורמטיביים פתוחים שקליטת התחושות  האהבה והקבלה קיימת. שכל האינפורמציה הן הרגשית החווייתית והאינפורמטיבית, שמצבי הרוח, שתחושות בעקבות אירועים שקורים בחיינו , שכל מה שאנחנו חווים , חושבים ומרגישים עובר באופן רציף וזורם בין הפרטנרים בשיחה.

בין ההורים הצעירים,  המעגלים המורחבים לבן הישות החדשה המתהווה.

דגש על האמונה ביכולתנו ללדת. דיברנו על ה"מכונה " הנפלאה שהיא הגוף היודע "לבנות" תינוק שלם מכמעט כלום שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להמתין בנחת ולתמוך בתהליך באופן הפיזי הנפשי הרוחני.  העבודה הפנימית הנדרשת היא הפנמת העובדה והאמונה הפנימית ביכולתו של הגוף שלנו ללדת.  " ללדת לבד". הידע קיים בגוף. צריך להאמין בו באופן מנטאלי ואז תפקידי היולדת הינם בליווי ותמיכה בתינוק המגיע לעולם, ותפקיד  הסובבים הוא לתמוך ביולדת. הסביבה פועלת באופן המיטבי ביותר בשקט הנוצר סביב היולדת, ב"ישיבה על הידיים" בלא לעשות כלום והעשייה הזו, קרי, ה"עשייה בלא עשייה" היא תמיכה מדהימה על פשטותה ותוצאותיה.

מכאן התגלגלה השיחה ליכולת להקשיב לגוף ולהיות בתהליך בשיתוף פעולה ובהרמוניה עם הצוות הרפואי. דובר על זכות האם והאב ליצור את המסגרת המתאימה עבורם בתוך מערכת של נהלים והתייחסות רפואית. על היכולת הנובעת מהידיעה והאמונה בזכות ההורים הצעירים לפעול על פי שיקול דעתם בעצה אחת עם רופאים והאחיות בתינוקיה. וכל זה בדרך של מצב תודעתי המגיע לשורש הייחוד של כל הורה והורה ותינוקם.

אם מגיעים לחדר לידה במצב תודעתי של קדושה ואמונה בתהליך, באהבה והוקרת תודה לצוות הרפואי התומך ולמסגרת המשקיעה משאבים רבים כל כך של ידע , מחשבה וכספים כדי להיות לצידכם אם מתעורר הצורך, הלידה תתנהל באווירה זו.. המקום הקדוש שהוא חדר לידה שבו מגיעות נשמות חדשות לעולם יכול להתנהל וצריך להתנהל באהבה.

בעקבות המפגש הראשון נפגשנו שוב לשיחה נוספת על מהות הלידה.

כהרגלם של תכניות ורעיונות לפני,  הערב התנהג כך, ששוב למדנו שזה מצוין לתכנן אבל כל אירוע משמעותי בחיינו, כמו לידה למשל...... מה שיקרה בפועל זה מה שיקרה בדיוק בזמן שיקרה. סביר להניח שזה יהיה שונה לחלוטין ממה שתכננו.....

אלכסנדרה פתחה וברכה את הבאים ואת ה"קטנצ'יקים". העוברים קיימים בפשטות שלהם. הם חכמים ביותר, כל הידע נמצא בתוכם והגדולה שלהם היא הדרך שבה הם יכולים להעביר לנו את אורם בפשטות ובישירות.

היכולת להקשיב לעוברים שלנו, לשמוע אותם ולהתחבר אליהם, קיימת. היא בחירה שלנו. כדברי ד"ר רוזנברג.

ההריון מתחיל עוד לפני ההריון. ברצון, התשוקה ובאהבה.

הלידה, ההריון , כל התהליך כולו אפוף בחושניות, תשוקה ואהבה. התינוק נהיה במעשה אהבה מיני –רוחני. התינוק נעשה בחיבור בין שני אנשים אוהבים.

הריון מלווה בחושניות, באהבה בסנסואליות ובמיניות של חיבור בין בני הזוג . ההבנה ,ההכרה וההתכוונות לדרך זו יכולה להביא ללידה שכולה התעלות מינית אורגיאסטית. במובן הרחב של האורגזמה כהתגברות איתני הטבע , כהתגלמות אירוע דרמטי עצום במימדיו הקוסמים בגוף האישה.

ומה שמיוחד בלידה כזו שכל הנוכחים בלידה חווים את ההוויה הזו.

עליזה זילברשיין, יקירתנו,מיילדת ותיקה ומנהלת מועדון יולדות מתל השומר, הוסיפה והסבירה כי האוקסיטוצין המופרש במהלך הלידה באופן פיזיולוגי הוא ההורמון המופרש בזמן קיום יחסי מין ובזמן האורגזמה. ובלידה אותו הורמון מביא את היולדת ואת הנוכחים למצב תודעתי של חיבור ואהבה.

ואז שרנו.

שרנו לעוברים החכמים שבתוכנו, שרנו לאור שהם מרחיבים בנו ובעולם ,שרנו לפשטות.

אלכסנדרה הנחתה והובילה את כולנו לחיבור לאזורים בגופנו , אזורי עונג. עמוד השדרה, רצפת האגן ,  העור. תוך כדי השמעת צלילים צלילי אאאאהההה שנהיו לסימפוניה מלאכית של אהבה לעובר, של חושניות וחיבור.

זה קורה בשדה פתוח שכרגע מושקה לקראת זריעת גידולי החורף, בפאתי כפר מעש. הירח ההולך וחסר לקראת החגים, האורות המנצנצים ממרחק ,שמים כהים עם כתמי עננים ועדין חם.

שקט מסביב , קולות של לילה והכלב של השכנים מוסיף את קולו לשירה.

דיברנו על בחירה.

בחירת בני הזוג, בחירה של היולדת להיות במצב של התכנסות פנימה של ריכוז וחיבוק של הקשבה לפרטנר שכרגע, בזמן הלידה הוא סמוי מן העין. מכוסה. מכוסה אבל נוכח במלואו.

האפשרות לבחור ולתת לעובר, לתינוק שתיכף מגיח לעולם להיות נוכח בכל התהליך.

המצב הטבעי הוא שהתינוק פעיל. הוא יוזם ומכוון. ההקשבה למה שמעביר לנו באיתותיו המיוחדים באמצעי התקשורת שניחן בהם, ההקשבה היא בחירה של מי שסובב אותו.

הוא שם.

יש לו אפשרויות ויכולת לתקשר איתנו. גם בחדר לידה בעיצומה של הלידה עם הכאב וההתרחשויות הסביבתיות זו בחירה שלנו לתת לו מקום. יש אפשרות ללמוד לתקשר עם העובר עוד לפני שמגיח לעולם. ד"ר רוזנברג שיתף אותנו מניסיונו בשיטה שנקראת "הפטונומיה", אותה למד בצרפת. תהליך הפטונומי מאפשר לשני בני הזוג, בין היתר, לבנות קשר עם התינוק שבבטן בעזרת מגע. ההריון הופך להיות כייפי, חווית שמחה, של ביחד. יישום של הפטונומיה בזמן לידה, הופך את הלידה לעשייה בצוות. מעין ריקוד של אבא אמא ותינוק, כאשר כל אחד מטריאדה זו, עושה דברים אקטיבים, כל אחד עושה את הלידה.

החושים של העובר חדים והוא קולט תדרים שונים מאיתנו. כמו כלב שמזהה שבעליו מגיע מקצה הרחוב ככה העובר מזהה את הסובבים אותו ו"מריח" ובוחר עם מי להיות בקשר. אנחנו יכולים לבחור להיות שם. בשבילו.

הבחירה שלנו להכוונה של האווירה בחדר לידה היא באחריותנו.

עליזה הדגישה כי מתוך הצורך ובקשות של יולדות ובני זוגן אפשר ורצוי לבחון את הקשר שנוצר עם המיילדת והצוות בחדר לידה. אם מסתבר שקיימת תחושה של חוסר תקשורת מדויקת מה שנקרא "אין כימיה" לצרכי היולדת, אפשר ואף מקובל  לבקש בנימוס ובאהבה להחליף את מי שיטפל.

הובאה דוגמא של יולדת  שהביאה לחדר לידה צלחת יפה ובה פירות יבשים וכיבוד לצוות. היא ובן זוגה אמרו כי כיוון שהם מגיעים ל"סלון" של חדר הלידה הם באותו אופן מזמינים את הצוות ל"סלון" שלהם והאירוח יהיה הדדי.

ד"ר רוזנברג איזן ואמר כי יש לזכור שכל לידה היא שונה כשם שכולנו שונים. גם לידות חוזרות של אותה אישה לעולם יראו אחרת לידה מלידה.

כך שגם אם שומעים על רף גבוהה של יכולת חיבור וחוויה אורגיאסטית בלידה שנזכור שלא תמיד זה קורה וחשוב שנזכור ונבין שכל לידה קורית בדיוק כפי שהייתה אמורה להיוולד.

כאנשי מקצוע אנחנו מתלבטים האם בכלל להראות סרטי לידה , האם להביא דוגמאות של לידות כאילה ואחרות כי זו השוואה בין תפוז לתפוח. אין אפשרות להשוות לידה ללידה מעצם קיומן של חוויות שאמורות ובמהותן שונות.

ומצבים של החלטה ש"אני רוצה לידה כזו או אחרת" מקבעים ולא מאפשרים זרימה והרפיה.

בנגיעות הועלה שוב הנושא של תקשורת בחדר הלידה. קיימת תחושה שהדרך עדין ארוכה. הדרך להגיע למצב שבו היולדת ובן זוגה לא יזכו ליחס של פציינטים חולים . מצב שבו ההבנה וההכרה כי התהליך הלידה הוא תהליך של זרימה אלוהית. האפשרות והצורך לתת לעובר שתיכף מגיע לעולם להיות נוכח בחדר לידה, שנראה עם מי יש לנו עסק. שנזכור כי בן אדם שלם קיים כאן עם רצונותיו, אופיו, תכונותיו וידיעותיו. הקטנצ'יק החכם.

במדיטציה נוספת לחיבור לזרימה האלוהית שבתוכנו , לחיבוק של העוברים , הקטנצ'יקים  הסתיים הערב.

זה היה , שוב, ערב קסום.

ערב של עבודה אנרגטית עם דיון  מעשי ביותר על האפשרויות לבצע את הדברים כאן ועכשיו.

ברצוני להודות מקרב לב לבאים.

תודה גדולה לכל מי שבחר לבוא לערב של עבודת קודש.

אהבה ושמחה.

ציפי, אלכסנדרה וד"ר רוזנברג.

האתרים שלנו.

ציפי מונט www.studiolotus.co.il

ד"ר קרלוס רוזנברג www.harechem.com