סיפור הלידה של ליאה    08.10.07

 

 

ליאה קטנה,

עוד בטרם נולדת היית אסרטיבית מספיק להבהיר להורייך שיש לך בחירות והעדפות משלך,

הרעיון של לידת בית,לא קסם לך אז התחלת להעלות לאמא את לחץ הדם (רק קצת,עדיין במסגרת הנורמה!!)...אני בטוחה שידעת דברים שאנחנו לא ידענו...ולא סתם "עשית קונצים".

וכך,אמא ואבא שתכננו לידת בית טבעית,נאלצו לשוטט ולבדוק את האופציות שבתי החולים מציעים.

לשמחתי הרב,הם לא וויתרו עלי גם כשרעיון לידת הבית התפוגג.

(או כמו שאמא אמא אמרה בסיום קורס ההכנה ללידה :"איך אני יכולה לוותר על הריטאלין שלי???")

כשבועיים אחרי סיום ההיריון,תוכננה לאבא נסיעת עסקים מאוד חשובה,הוא כבר ממש חשב לבטל אותה ולהישאר עם אמא,אבל אמא נתנה לו את האישור הסופי לנסוע.

((בתוך תוכה,היא כבר ידעה שאת לא תחכי לסיום ההיריון,הרי היא כבר מכירה אותך מצוין!)

ואכן,כך היה.

יום ראשון 07.10.08-אמא בשבוע היריון 38+5..

ב 17:10 אמא מצלצלת אליי,אני שומעת שמשהו בקול שלה לא כרגיל...

"אני חושבת שחטפתי וירוס",היא אומרת..."אני משלשלת כבר 3 שעות...ועכשיו גם הקאתי..."

ו..הופס...שמעתי שהיא מקיאה שוב...

שאלתי אותה איך ומה היא מרגישה?,מה היא אכלה?,מתי היא אכלה?...ולפי התשובות שלה ידעתי שאין פה עניין של וירוס...יש פה עניין של קטנטונת שרוצה לצאת!

הנחתי אותה לשתות הרבה מים,להריח קצת ג'ינג'ר,לנוח ואם העניינים קצת נרגעים להיכנס להתקלח ולחכות  להתפתחויות נוספות,בזמן שאני מתארגנת לבילוי הלילי המשותף הצפוי לנו.

ב 19:35,התקשרתי לאמא לשאול אם יש חדש,אמא סיפרה לי שהעניינים קצת נרגעו,שהיא סיימה לארוז את הדברים האחרונים בתיק לחדר הלידה,שאבא יגיע עוד מעט ושהיא נכנסת עכשיו להתרענן קצת במקלחת.

ב 20:00 אמא התקשרה להודיע שהיא יצאה המקלחת,וכשהיא התנגבה,"יצא משהו מגעיל על המגבת...נראה לי שזה היה הפקק הרירי..איזה באסה,הלכה לי המגבת!..."

לפי התיאורים הסברתי לאמא,שאכן מדובר בפקק הרירי...

פתאום אמא השתתקה,שאלתי אותה מה העניין,והיא הסבירה שהיא מרגישה  משהו בגב התחתון..."זה לא כואב...אבל בהחלט לא נעים.....אוקי,זה מתחיל קצת לכאוב..." הסברתי לאמא את העניין,ביקשתי ממנה למדוד לחץ דם, ולצור קשר עם אבא על מנת לספר לו את החדשות.

שמחתי לבשר לה שהשלב הלטנטי של הלידה התחיל...חזרתי על מעט אנקדוטות...והרגעתי אותה

ושאלתי אם היא רוצה שאני אגיע.....?

אמא קפצה על המציאה ולפני שסיימתי לשאול כבר ענתה "כן!".

כשהגעתי תוך 20 דק',הדלקנו נרות,עמעמנו אורות,המערכת ניגנה את עידן רייכל,והכנתי לאמא משהו קל לנשנש-היא הרי חייבת קצת אנרגיה אחרי ההקאות האחרונות,ואת צריכה להבין מה את מפסידה כשאת בפנים...

אמא,ששמעה שאוכל חריף יכול לזרז את התהליך,קפצה למקרר והביאה משם פלפל ירוק חריף...

אני לא יודעת אם זה הפלפל או סתם צירוף מקרים,כי הצירים של אמא תחילו להתגבר ולהתעצם...

ב 20:25 בערך,ירדנו אמא ואני לעשות תרגילים על השטיח. הצירים הגיעו כל 15 דק'.

אמא תרגלה יוגה ואני עשיתי לה רייקי ועיסויים באזור הסאקרום עם מעט שמן.

הנשימות,והקולות הנמוכים היטיבו עם אמא.

אבא נכנס הביתה,התחיל לצחוק,וכשהוא נישק את אמא הוא אמר ש "אם זאת לא הייתה ימית,זה יכול היה להיות מאוד מדאיג מה שקורה פה..."

אבא נכנס למקלחת חפוזה,עצם ההגעה שלו עשה לאמא טוב,כי הצירים התחילו ממש להתחזק.

ב 21:15 תוזמנו צירים כל 4 דק',התחלנו להתארגן ליציאה לחדר הלידה.

אמא,שהייתה גיבורה מאוד ועמדה יפה בצירים,שאלה אם יש אפשרות שאני אסע איתם ...היא ממש רצתה שאני אחזיק לה את היד ואעזור לה לנשום.

כמובן שהסכמתי,זו הייתה החלטה נבונה,כי הנסיעה לא הייתה קלה לאמא.

ב 21:35 הגענו לבית החולים.

אבא הוריד את אמא ואותי בכניסה לחדר הלידה ונסע להחנות את האוטו.

נכנסנו פנימה והתחלנו בתהליך הקבלה.

המוניטור הראה צירים,איכותיים,תדירים וחזקים.

לשמחתנו הרבה,כשהאחות בדקה את אמא היא בישרה לה שהיא כבר בפתיחה של 3.5 אצבעות,ושלחץ הדם שלה תקין.

(מה שאומר שהיא תוכל להיכנס לחדר לידה טבעי!!!)

ב 22:40 נכנסנו לחדר הלידה,הישר לג'קוזי...בשלב זב של הצירים המים הקלו רק מעט את הכאב,הנחתי את אבא איך ללחוץ ולעסות את הגב של אמא בזמן שהיא עומדת על 4 בתוך הג'קוזי.

אחרי כחצי שעה באמבט אמא החליטה שדי לה!,היא חייבת לשכב קצת או לשבת על כדור.

היא התרוממה למצב עמידה כשהיא נתמכת בי,ואבא ניגב אתכן בעדינות עם המגבת.

פתאום התחיל שטף של מים חמימים לזרום במורד הרגליים של אמא,גאונה קטנה,הבנת שאמא יוצאת מהאמבט אז הוצאת את הפקק כדי שירדו המים)

מרגע זה,העניינים תפסו תאוצה,הצירים שאמא הצליחה לעמוד בהם עד עכשיו,התחזקו אפילו עוד יותר.

ב 23:30 המיילדת בדקה את אמא והודיעה לה שהיא ב 6 ס"מ פתיחה.

זה עודד את אמא מאוד,וחיזק אותה.

היא נעמדה ועשתה תרגילי כריעה משולבים בנשימות.

אבא דאג כל הזמן שנשתה,ובזמן שהגיע ציר "קפץ" על אמא,שרכנה/נשענה עלי ועיסה אותה במרץ עם השמן תוך שהוא מעודד ומחזק.

כל הכבוד אבא!!!

ב 00:00 אמא בקשה שיבדקו אותה שוב.

בהזדמנות זאת המיילדת ביקשה לעשות מוניטור על מנת לבדוק שהכל מתנהל כמו שצריך-גם מבפנים.

כשבדקה את אמא,אמרה לה שהיא כבר בפתיחה של 8.5 ס"מ!!!

אמא רצתה קצת לנוח,היא ביקשה להישאר קצת על המיטה תוך כדי שהיא משנה תנוחות ומנסה להתגבר על הצירים.

אמא התחילה קצת להאנק  מכאב,ושכחה לנשום כמו שצריך.

הצעתי לה לשיר שיר שהיא אוהבת. הבחירה של אמא הייתה מעט מוזרה...אבל היא אמרה שזה שיר שיכול להתאים למצב ולשפר את המצב האנרגטי שלה...

אז התחלנו לשיר:

"כל היום אני כמו משוגע...מתקשר אלייך את לא עונה...

אוווווווווווווו,הנה עוד ערב אבוד..."

(מוזר או לא מוזר?!)

ב00:55 אמא התחילה ממש לכאוב,היא אמרה שהיא מרגישה שהיא חייבת לשירותים,ואני בקשתי מאבא לקרוא למיילדת,שבדקה ואישרה שאמא בפתיחה מלאה,ראש או-טו-טו בחוץ.

לאמא קצת היה קשה למצוא את עצמה,היא התיישבה על שרפרף לידה...ואני הנחיתי את אבא איך לתמוך בה מאחור.

אבא נראה קצת חיוור והתחיל לקבל גוון ירקרק (~;שאלתי אותו אם הכל בסדר...ואם הוא צריך להחליף קצת אוויר.

אבא שאל את אמא אם זה בסדר מבחינתה,אמא נתנה רשות ואני החלפתי אותו.

אבא יצא לדקה "לאסוף את עצמו" וחזר עם כוחות מחודשים בדיוק כשאמא התחילה ללחוץ.

אמא לחצה ולחצה,ובפעם הראשונה ראיתי דמעות בעיניה.

שאלתי אותה,"מה?...עכשיו נשברים?!"...והיא ענתה "לא...אני כבר מתה לראות את הקטנה שלי..."

בציר הבא אספנו הרבה כח ואמא לחצה כזאת לחיצה שכולנו שאגנו יחד איתה

"הראש בחוץ",אמרה המיילדת ואמא שלחה יד ללטף אותך.

 

ביום שני 08.10.07 שעה 01:23 יצאת לאוויר העולם,במשקל 3.170 ק"ג.