יש הרבה דרכים להעניק, לתת מעצמך, לתת את עצמך, לוותר, להיות מכוונת כל כולי למען מטרה מקודשת אחת. זו אחת הדרכים היפות ביותר שאפשר לעשות כל זאת – בתור אם: פשוט להניק.

להניק.

זה כלל לא פשוט.

זה דורש מוכנות, רצינות, נכונות, המון רצון והבנה, המון הכלה, הבנה לתהליכיות, הבנה וקבלה של השינויים. המון אהבה ללא שום תנאי.

פשוט להניק.

יש נשים שלהן זה יותר פשוט.

לי זה היה מאוד לא פשוט. מאוד מאוד לא פשוט!

זה דרש הרבה מכל מה שפורט כאן למעלה בתוספת הרבה רצון ונחישות, אמונה בדרך, בגוף, בטבע המופלא, אולי גם בבורא עולם.

זה הוציא ממני המון דם, יזע ודמעות.

בהתחלה זה הוציא ממני קללות על ה"קללה" בעצב תלדי בנים – לא ילדתי בעצב ילדתי בשמחה!

אבל להניק זה היה בהתחלה בעצב, עם מחשבות "כפירה" שאולי כל האידואלוגיה הזו היא לא באמת בשבילי.

זה היה קשה. מאוד מאוד קשה.

אבל התמדתי, למדתי, מעיין בני היקר למד. בהמשך הזמן גם התמודדתי עם עוד דברים שהיו לי קשים: להיות ולא לעשות. פשוט לשבת להניק בלי לזוז, בלי לפעול, רק לשבת ולהניק.

5 דק' , 30 דק' , 60 דק', 70 דק'... כמה שדרש, כמה שרצה.

בהתחלה אפילו ניהלתי יומן מדויק של זמני הנקות.

עם השגרה החדשה, התחלתי להנות מהאינטימיות המשותפת הזו, התחלתי להעריך את עצמי – הוא עלה במשקל יפה – בזכותי! רק ממני. זה קטע מדהים. סוג של אגו טריפ. הוא עולה במשקל ממני.

הזוי.

פלא הבריאה.

פשוט מדהים.

ויש לזה עוד משמעויות כמובן – אין אפשרות (או רצון בהתחלה) להתנתק.

צריך להיות 24/7 בכוננות "ציצישלוף" ולמרובעת שכמוני ששלושה חודשים לפחות הניקה בישיבה באותה כורסה ובאותה תנוחה (בעקבות סירוב לנסות בשכיבה מהחשש ...), לא פשוט.

קמה בלילה כמה דק' לפני מעיין באינסטינקט אימהי, מכינה, מארגנת את עצמי על הספה כדי לקחת את המתוק הזה להנקה בתנוחה הנכונה וסידור הכריות לתמיכה J . במסירות ובאהבה רבה לעוד הנקה ועוד הנקה. מהות האמהות הראשונית.    פשוט להניק.

להניק זה לא פשוט.

זה נפלא, מאתגר, מחשל, מרטיט, מטלטל, מרומם, גורם לך להתאהב בתינוק שלך אהבה מדהימה, מלמד על סבלנות, סובלנות והקשבה.

מלמד על דרכי התמודדות שלי כאם, כאישה, כאדם. באמת מדהים.

מדהים כמה שזה דורש, מדהים כמה זה מתגמל.

לא הייתי מוותרת על זה בעד שום הון שבעולם!             פשוט להניק.

להניק זה לא פשוט, איך עוברים למזון מוצק? איך מוותרים על הפשטות, הקרבה, הקלות, הנוחות, הזמינות... פתאום כל ההתעסקות הזו וההתלבטויות : אורגני, לא אורגני, דייסה והכל נורא מלכלך J

אבל זו הדרך וחלק מההתפתחות הטבעית – שלב ראשון לקראת הפרידה מההנקה.

אבל עדיין, תמיד מוצא נחמה באמא שמוציאה שד בכל מקום עם שיטות שפיתחה לשמור על הצניעות והדיסקרטיות ופשוט להניק.

לא דיברתי בכלל על המשאבה. זה בכלל לא פשוט לשאוב. זה דורש, זה מאתגר, זה כואב, זה הרבה כלים לשטוף ולחטא. אבל זה שווה את המחיר. להמשך ההנקה.

ואז התחילו הגבות מסביב להתרומם, הוא כבר גדול למה את עדיין מניקה... סבא שיהיה בריא מחזק כל הזמן, להניק זה חשוב ופשוט מצוין.

כאן התחילו התלבטויות האם בלילה זה עדיי צורך? בכל זאת 3 פעמים בלילה, כמעט בן שנה. האם זהו באמת צורך? שלב שני לקראת הפסקת הנקה.

הזמן עובר וההתלבטויות קיימות אך זה כל כך קל, זמין, נוח ונעים... אז למה להפסיק?

אני חוזרת לעבוד ואז משהו משתנה, כמות השאיבות עולות על כמות ההנקות . אני נפצעת שוב ושוב בכל שאיבה ובכל הנקה...

וכבר הפצעים מדממים ולא מבריאים ומכאן הדרך מובילה רק לכיוון אחד והוא עצובL פשוט להפסיק להניק.

להפסיק להניק זה לא פשוט כלל!!

מתי ואיך. האם זה באמת מה שאני רוצה? הייתה לי פנטזיה כזו שאניק עד הילד הבא או לפחות עד גיל שנתיים. הוא קטן (?!) רק בן שנה וחודש.

אבל, ההנקות מתחילות להעיק, השאיבות מתחילות להחניק. מפחיתה בכל פעם... בפעוטון, במהלך היום... נשארו הלילות לטוב ולרע. המצב נהלך ונהיה גרוע מיום ליום, מתייעצת, שואלת. מתי הזמן הנכון? שאישי יהיה כתחליף? שיבריא מההצטננות? שאני אהיה פנויה?

אין זמן נכון להפסיק להניק. כי להפסיק להניק זה לא פשוט!

הזמן עובר והכאב מתגבר – זה כבר לא סובל דיחוי וזהו התקבלה החלטה – די! להפסיק.

היום הנקה אחרונה – היום אינטמיות אחרונה שכזו בהרבה אהבה.

אחרי לילה מפרך וכאב מפלח את הגוף מהכאב של הצמדות כל הלילה .

נפרדים.

בהמון אהבה. בהמון כאב ועצב. קשה הפרידה.

הסברתי לו על ההחלטה (הוא כבר שמע אותי בשבועות האחרונים...) אני מקווה שהוא מבין.

הנקה אחרונה. מתוקה חמוצה. מכווצת את התחושה בפטמה.

בהמון אהבה, פשוט להפסיק להניק.

קשה לסכם את התקופה הזו. גם לא כ"כ פשוט...

אבל מה שכן פשוט הוא הכרת הטוב שבה:

  את הקשר המיוחד במינו שנוצר ביננו.

  את התחושה שאני עושה את המיטב בשבילו.

  את הזמנים האלה, הקטנים והארוכים מנשוא שלנו ביחד, שכל שאר העולם מתפוגג מסביב.

  את הפעם הראשונה שהיישיר אלי מבט בזמן הנקה. רגע מדהים!!

  את התחושה הממכרת הזו שאין כמוני בעולם – בשבילו!

  את כובד האחריות – אני מזינה אותו בכל.

  את השמחה והחדווה שבהנקה.

  את משחקי האצבעות בזמן הנקה...

  את ראשו המונח על השד "מסוחרר" לאחר הנקה...

  את השמחה והחדווה שבגדילתו והתפתחותו.

  את הנחישות שבי שגרמה לי להתמיד ולא לוותר

  את ההכרה בתהליכי הטבע הגדולים בעולם

  את היכולת לשחרר (וזה קשה לי!)

  את היכולת להתיישב ולא לדעת מתי אקום וזה בסדר!!

  את האמונה בגוף המדהים הזה

  את האמונה בגוף שלי

  את התמיכה של הסביבה שלי

  את האפשור והתמיכה של האיש היקר שלי!!

  את זה שיש לי את מעיין!!

פשוט להניק.