אבנר שיבטן היקר שאל אותי שאלה :

למה יולדת בוחרת ללדת בבית?

זוהי שאלה מצוינת, שנראה לי שיש לתת לה תשובה הולמת. חשבתי על עצמי כיולדת בית.

כולם אומרים לי שאני ממש אמיצה ללדת בבית

אני חושבת שאני פחדנית , פחדנית ללדת בבית חולים

אני לא רוצה להכנס לרכב לנסיעה בזמן צירים,

אני לא רוצה שילחצו עלי לעשות דברים שלא מתאימים לי בזמן שלא מתאים לי,

אני לא רוצה להיות תחת מפל לחצים של חוסר זמן או חוסר מקום בחדר לידה שיגרום לצוות בלית ברירה רצון לזרז עניינים שיתפנה החדר.

אם הכל תקין אני לא רוצה להיות קשורה בכבלים אל המוניטור שיגבילו את התנועה שלי .

אני לא רוצה להלחם בזמן הצירים/ הלידה/ אחרי הלידה על הרצונות והבקשות שלי שלא תואמות את פרוטקול בית החולים.

אחרי שחוויתי כמלווה כמה לידות בית חולים, הגעתי ללידת בית שהייתה מדהימה ביופייה ובעוצמתה. הבנתי שזו הדרך הנכונה בשבילי ללדת:

אני כן רוצה להכיר את המיילדת שלי מראש ולוודא כי היא מתאימה לי , אני רוצה לשוחח איתה ושתדע מה חשוב לי ותתחשב בזה בזמן הלידה. אני רוצה לעבור איתה תהליך של הכרות והבנה משותפת.

אני כן רוצה אווירה אינטמית, שליטה על ויסות האור, חום, רעש והאנרגיה בחדר הלידה שלי

אני כן רוצה להיות במקום מוכר, נוח ואהוב עלי.

אני כן רוצה גישה חופשית לבריכה/ אמבטיה/ מקלחת/ שרותים

אני כן רוצה אפשור בתנועה שלי, בתנוחת הלידה שלי.

אני כן רוצה במידה והכל תקין להמתין עם חיתוך חבל התבור.

אני כן רוצה שלא יפרידו אותי מהתינוק שלי. גם לא לשקילה (המשקל לא משתנה בכמה שעות הראשונות...)

אני רוצה שיכירו בעוצמות ובתהליך הרגשי במהלך הלידה ויתייחסו בהתאם לתהליך זה בשלווה ובאמונה בכוח ובבריאות התהליך הטבעי בלידה וישתאו מקסם הבריאה.

אני רוצה ללדת בשמחה, בנחת בבטחון ועם הרבה אפשור והקשבה.

אני יודעת שכל זה לא בהכרח מתאפשר בבית חולים בעקבות תנאי המתקן/ עומס על המחלקה/ משמרות מתחלפות של הצוות ועוד תנאים מגבילים.

אחרי שתי לידות בית שחוויתי כיולדת שהיו נפלאות, מרגשות, עוצמתיות, משמחות, מעצימות ומחזקות. ברוך השם.