על שליטה וחוסר שליטה

בחיי היום-יום שלנו "נדמה" לנו שאנו שולטים במהלך הדברים, אנו קובעים מה יקרה ומתי, אך למעשה זו אשליה – ביומיום יש לנו את הפריבילגיה להאמין באשליה הזו כיוון שכמעט תמיד אפשר לתמרן. משהו לא בדיוק קרה כמו שרצינו, נעקוף אותו ונמשיך לחשוב שאנו שולטים בכל – איכשהו ביום-יום אנחנו מצליחים להשלות את עצמנו ביכולת השליטה.

אולם בלידה, כיוון שזה תהליך אינטנסיבי ועוצמתי, אין מקום לתמרונים. כאילו לקחו את היומיום ודחסו לנקודת זמן ומרחב מאד קטנים, ופתאום אנחנו עומדים מול המקום של חוסר היכולת לשלוט – להחליט מה יהיה ואיך יהיה. מחשבות ורגשות שהיו חבויות בתוכנו עולות ומשפיעות עלינו ללא יכולת שליטה.  אשליית השליטה נגוזה ברגע.  האפשרות היחידה להמשיך באשליה היא לקחת מיד משככי כאבים – "אה חזרתי לשליטה, לא כואב לי", אך עדין אין לנו שליטה על תהליך הלידה.

דווקא העבודה על המקום של השחרור וחוסר השליטה כפי שאנו חווים ביומיום, כלומר "אני קובעת מה יקרה בכל רגע ורגע". במקום להתמקד בשליטה עלינו להתמקד בשחרור מתוך ביטחון, אמונה, ואמון בגוף שלנו. להעביר את השליטה מהמח החושב לאינטואיציה של הגוף.

בעבודתי כדולה אני שמה דגש על העלאת הביטחון והאמון של היולדת בגופה וביכולתה ללדת.

יחד עם היולדת אנחנו מנסות להבין אילו אמצעים יעזרו לה להשתיק את המח החושב ולהעביר את ה"שליטה" למח הפרימיטיבי.  מה יאפשר לה להרגיש בטוחה ונינוחה בחדר הלידה.