בעבר, תמותת תינוקות היתה תופעה נפוצה ביותר בשל חוסר היכולת והידע להתמודד עם מחלות זיהומיות ועם סיבוכים במהלך ההריון והלידה. כיום, עם התפתחות הרפואה והטכנולוגיה שיעור תמותת התינוקות ירד פלאים, אך יחד עם זאת תופעת ה "מוות בעריסה" נשארה תעלומה למרות מאמצים מחקריים להבינה ולמנוע אותה.

"מוות בעריסה" נחשב לסיבה העיקרית למות תינוקות בשנה הראשונה לחייהם. המוות מתרחש בדרך כלל בלילה כאשר התינוק ישן. התינוק נמצא פשוט ללא רוח חיים בלא כל הסבר מובן גם לאחר בדיקות יסודיות וניתוח שלאחר המוות. שכיחות התופעה משתנה ממדינה למדינה ותלויה בגורמים רבים בינהם גורמים בין תרבותיים ואקלימיים. בארצות מערביות מפותחות שיעור התמותה נע בין 1% ל 2% לכל 1000 תינוקות.

מאות מחקרים נערכו על מנת לפתור את התעלומה אך עדיין התגליות לא היו מרעישות... ישנם מספר מאפיינים שהוצעו בשנים האחרונות כגורמי סיכון:

1.      תופעת המוות בעריסה שכיחה יותר בקרב תינוקות שנולדו טרם זמנם (בדר"כ לפני שבוע 37).

2.      התופעה שכיחה יותר בעונת החורף לעומת עונות אחרות בשנה.

3.      תינוקות לאמהות מעשנות או מכורות לסמים נמצאים בסיכון גבוה יותר.

4.      התופעה שכיחה יותר בקרב משפחות שחוו בעבר את התופעה אצל תינוק אחר.

5.      התופעה שכיחה יותר אצל אמהות צעירות.

6.      תינוקות לאמהות שעבור לידות רבות ותכופות ימצאו בסיכון גדול יותר.

7.      התופעה שכיחה יותר אצל בנים.

8.      התופעה שכיחה יותר במשפחות בעלות מעמד כלכלי וחברתי נמוך.

9.      חימום יתר בסביבת התינוק עלול להגביר את הסיכון.

מחקרים שונים הצביעו על תפקוד פגום של מערכות מוחיות וגופניות השולטות בנשימה, בויסות הטמפרטורה, בקצב הלב ובמנגנוני היקיצה משינה כסיבה אפשרית ל"מוות בעריסה". השערה נוספת היא שהתופעה נובעת כתוצאה מכשל מנגנוני השימור העצמי של התינוק. באופן נורמלי כאשר נוצרת מצוקה נשימתית, ישנו מנגנון יקיצה במוח המזהה כי רמת החמצן בדם ירדה וגורם לתינוק להתעורר כדי לחדש נשימתו. אצל תינוקות בעלי סיכון סף היקיצה גבוה יותר לגירויים חיצוניים והם זקוקים לגירוי חזק יותר על מנת להתעורר במצבים אלו.  מחקרים אף מצאו שתינוקות שנחשבו בסיכון גבוה הם בעלי דפוסי שינה מעוכבים בהתפתחות לעומת תינוקות אשר לא בסיכון. אחת מפריצות הדרך בתחום השינה היא מציאת הקשר בין תנוחת השינה לתינוק לבין התופעה. מחקרים שונים הצביעו כי הסיכון ל"מוות בעריסה גדל עד פי 10 כאשר תינוקות מושכבים לישון על בטנם. במדינות רבות, ובכלל זה גם בישראל, ממצא הוביל פרסום רשמי של מהבריאות להשכיב תינוקות לישון על גבם או על צידם ולא על בטנם. לאחר המלצה זו נמצאה ירידה משמעותית במקרי המוות הלא מוסבר בשינה הקרוי בארצות אשר פרסמו הנחייה זו.

בחודשי חייהם הראשונים חווים תינוקות רבים אירועים של הפסקות נשימה בשינה אשר חלקם מוגדרים כאירועים מסכני חיים. האירועים מאופיינים בעצירת נשימה ממושכת, היחנקות והכחלה. תינוקות אלו נמצאים בסיכון ל"מוות בעריסה אף על פי שסיכויים לחוות זאת נמוך למדי. רופאים ממליצים להתקין על מיטת התינוק מכשיר אשר מתריע על הפסקות הנשימה של התינוק באזעקה שתפקידה להעיר את התינוק ולגרום לו לחדש את נשימתו וכמובן להעיר את הוריו לסייע לו. אך עם זאת לא בכל המקרים ניתן לסייע ולשנות את תוצאת התופעה. מקרים רבים של "מוות בעריסה" התרחשו בנוכחות מבוגרים שלא הצליחו להפסיק את האירוע או לשנות את תוצאותיו הטרגיות.

 

ביבליוגרפיה:

1."לישון כמו תינוק", פרופ' אבי שדה, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2005.http://www.tau.ac.il/~sadeh/clinic/sleep.htm