ליווי לידה

את ד' ובן זוגה ליוויתי משבוע 28. ידענו שיש לנו מספיק זמן וקיימנו פגישת היכרות ולאחריה 3 מפגשי הכנה ללידה. במפגשים העברתי להם ידע תיאורטי לגבי הלידה והאפשרויות השונות שעומדות בפניהם, הם גיבשו דגשים לגבי הלידה והטיפול בתינוק לאחריה ותרגלנו יחד נשימות, תרגילים על הכדור ותנוחות לידה. לימדתי את בן הזוג איך ואיפה לבצע מסאז', והדגשתי בפניו את הדברים שהוא אחראי להם. ד' לא היתה בטוחה אם תרצה אפידורל או לא ודיברנו על כל האפשרויות ועל מתי ואיך כדאי לקבל אפידורל. דיברנו גם על התקופה הראשונית שאחרי הלידה והם העלו חששות טבעיים מכך שהם אוטוטו הופכים להורים. סיימנו את ההכנה לפני שנכנסה לחודש תשיעי והיינו בקשר טלפוני. אני הרגשתי שציידתי אותם בהרבה כלים ושמחתי על כך שאני מלווה זוג כזה מקסים.

כשקיבלתי טלפון בשישי אחה"צ, בשבוע 37 חשבתי שזו שיחת עידוד וחיזוק ולא שהגיעה השעה. ד' רק רצתה לספר לי שבבוקר הם ערכו קניות לתינוק והיא חשה רטיבות מסוימת וגם עכשיו, והיא לא בטוחה אם זה פיפי... הגענו למסקנה שזה טפטוף של מי שפיר וכיוון שעברו כבר כמה שעות ובנוסף היא לא כ"כ הרגישה באותו יום תנועות עובר המלצתי לה לגשת למיון יולדות. הם התארגנו וחשבו שלפני ארוחת ערב הם רק יעברו לבדיקה בבית חולים, גם הם עוד לא עיכלו שזה הזמן ללדת. היינו בקשר טלפוני ולאחר בדיקת רופא הוחלט לאשפז אותה ותוך 48 שעות לבצע זירוז מלאכותי אם עד אז לא תתפתח לידה. אנחנו,כמובן, רצינו להימנע מפעולות רפואיות והחלטנו להשתמש בעזרים טבעיים לזירוז, אבל לא לפני שנת לילה טובה כדי לתת לגוף מנוחה ולצבור כוחות ללידה. בשבת באתי לבקר, לא היו צירים אם כי מדי פעם מיחושים. עשיתי לה קצת רפלקסולוגיה ושיאצו בנקודות שיכולות לזרז לידה ולימדתי את בן הזוג איפה ללחוץ. הם חזרו על זה מספר פעמים בשעות הבאות. בנוסף, ציידתי אותם בכדורי קאלופילום הומיאופתים אותם שמרנו כפעולה אחרונה לפני הזירוז הרפואי. הייתי בטוחה שבלילה אני חוזרת ללוות אותם בלידה. בראשון בבוקר כבר היו לה צירונים אבל לא מסודרים וקבענו שאני אגיע בהמשך בכל מקרה. ד' החליטה להתחיל עם הכדורים ההומיאופתים. לאחר כשעתיים הצירים התחזקו ממש והיא נכנסה למקלחת ולא רצתה לצאת, עד שהעבירו אותה לחדר לידה. הלידה שלה התקדמה ממש במהירות, וכשאני הגעתי הערכתי שהיא בשלב מאוד מתקדם ומצאתי אותה במקלחת מחוברת לאינפוזיה כדי לקבל אפידורל. עזרתי לה במסאז'ים בזמן הצירים, ובמנוחה בין הצירים כשהיא ביקשה שוב ושוב שנקרא למרדים חיזקתי אותה שהיא מתקדמת נפלא ושהמרדים צריך להגיע בכל רגע. הצירים כבר היו ממש תכופים ואני אמרתי לה שאולי בכלל לא תספיק לקחת אפידורל, אבל היא אמרה שלא מעניין אותה ושיבוא כבר... העבירו אותנו לחדר לידה אחר ואמרו שהוא תיכף בא. לאחר מספר דקות, כשהצירים כבר הורגשו ממש בפרינאום, הגיע המרדים ואיתו מיילדת חדשה (כלומר מיילדת ותיקה ומנוסה, אבל חדשה אצלנו בחדר). לשמחתי המיילדת ממש התעקשה לבדוק את הפתיחה שוב לפני שהמרדים מבצע את עבודתו. ואז היא אמרה- את כבר יולדת! בציר הבא תתחילי ללחוץ! ד' היתה בשוק, אבל מצאה את הכוחות הנפשיים כדי לנסות להסתובב ולהיות על הברכיים כיוון שזכרה שזו תנוחה מומלצת לשלב הלחיצות. בן הזוג נתן למיילדת את שמן השקדים שהם הביאו והיא כמובן שמחה לעזור ולהשתמש בו. בלחיצות הראשונות ראיתי שד' ממש חושבת איך ללחוץ במקום לזרום עם התחושה של הגוף, ואמרתי לה לעזוב את כל המחשבות ולהתרכז רק בלהוציא את התינוק, הראש כבר מבצבץ, הוא ממש תיכף בידיים שלך! המיילדת עשתה עבודה מדהימה ועודדה אותה כמו שצריך, התינוק נולד תוך מספר צירים נוספים...ללא חתכים או קרעים, תואם בדיוק להערכת המשקל האחרונה שנתנו לה – 2600 ג"ר. תוך שנייה החיוך חזר לפניה של ד' ההמומה... הדקות הראשונות שלהם עם התינוק היו קסומות ביותר. גם האב הטרי היה נרגש מאוד והאם בעצמה עוד לא קלטה שילדה ושעשתה את זה באופן הכי טבעי שיכול להיות. השעתיים הבאות בחדר הלידה היו באמת זמן של חיבור משפחתי, ואני צילמתי אותם ברגעים היפים האלו.

תודה שנתתם לי להיות שותפה למסע המופלא הזה ולרגעים הנדירים שלאחר לידת תינוק!