א-מחייה | חנה קרומביין | דולה, רפלקסולוגיה, עיסוי

הלידות שילדתי אני עצמי,נחרתו בזכרוני,כחוויות מיוחדות ונפלאות.קשה במילים להעביר לאחרים, את גודל עוצמתן.

היתה בהן התרגשות עצומה,על פלא יצירת חיים חדשים,שמחה אדירה, על היותי לאם ואף סיפוק רב,על כך שעשיתי זאת,בגדול!ללא שימוש במשככי כאבים.

התקופות לאחר הלידות,זכורות לי כ"נאכס" אחד גדול.הסתובבתי כואבת כמעט בכל איבר נשי קיים.

הייתי מעוכה,עייפה,דואגת לתינוק,לכל מי שנשאר בבית,וכשהתאפשר,אף לעצמי.

הייתי רגישה ודרוכה מאוד לשמוע כל מילה ,שיאמר מישהו,על היצור החדש שהבאתי לעולם.בכיתי מיידית וללא שליטה,מכל דבר קטן שראיתי בחיתול או שדמיינתי, שראיתי על פניו של הרופא בחדר התינוקות.

כשהגעתי הבייתה,סובלת מהתפרים,מגודש,מדלקת פה וזיהום שם,נעזרתי רבות באימי המסורה,ע"ה,אצלה שהינו אחרי הלידה הראשונה.

הייתי זקוקה מאד לכל עזרה פיזית:בישול, כביסה,טיפול בתינוק או באחיו ה"בוגרים"ואף להמון עידוד,תמיכה ועיצה טובה.

כשראיתי שאחד הנושאים לעבודה מסכמת הוא פוסטפארטום, המוח המופלא,"תרגם"אותו לטראומה שלאחר הלידה.התברר לי אח"כ שלא זה תרגומו המילולי של המונח, המדבר על התקופה שאחרי הלידה.

התאים לי לחקור את הנושא,בגלל חוויותי הלא פשוטות האישיות וגם ממקום חדש של אם וחמות המשתדלת,להקל ולסייע בתקופה זו על בנות-כלות.

גם בעבודתי כמטפלת הוליסטית,וכמדריכה לעיסוי תינוקות ,אני פוגשת נשים לאחר לידה. חשוב לי לדעת עוד,כדי לשכלל את יכולתי להקל עליה ןוכחלק חשוב מתפקיד הדולה.

חשוב מאד שהדולה תתייחס מראש ותביא למודעות הזוג גם את ההתארגנות הפיסית והמוכנות הנפשית לתקופה שלאחר הלידה.

אחרי הלידה,חיוני שתשאל את הזוג ואף תשתמש ב"ששת" חושיה,כדי לקלוט כיצד היולדת ובן זוגה עוברים תקופה קשה זו.

זה גם זמן, שסביר מאד, שתוכל אף לסייע להם במציאת נשות מקצוע נושק כמו:מדריכת הנקה,רופאים מומחים בתחום,ואף לעיתים דולה המתמחה בתמיכה אחרי לידה.

כידוע ,פעמים רבות,מוקפת היולדת,קרובות ובעלות נסיון רבות שמייעצות לה מה לעשות,אם נשאלו ואף אם לא.קיימת אף ספרות אודות הטיפול בתינוק ובעצמה,שנכתבה ומציגה גישות שונות ואף נוגדות.

הדולה שנבחרה על-ידה ,יכולה לשמש בתקופה זו דמות משמעותית ואפילו סמכותית,מבחינת הידע שלה ולעזור לה בגיבוש דרכה שלה ,בכל הבלבול הזה.

לכן כה חשוב לדעת ולהבין,כל מה שקורה או עלול לקרות לאשה אחרי לידה ,כדי לשמש יועצת-טוב.

אם יש מי שחושב,שאחרי לידת ילד,אמנם בקצב מסוים,חוזרים החיים לקדמותם,אין זה כך!

חשוב מאד להפנים ולקבל שזהו עידן חדש בחיים.נכנסים למסע מרתק,ולעיתים אף מתיש.

נראה לי שבבית ואף במסגרות החינוך השונות יש להכין ילדים להכיר ולהבין משמעותם של מעברים שונים במעגל החיים:לידה,מעבר דירה,לידת אחים,התבגרות,מעבר ממסגרת לימודית-חברתית אחת לאחרת,שירות צבאי ,רכישת מקצוע,עצמאות ובגרות,חתונה,עבודה ושינוי מקום עבודה,לידת ילד ועוד עד להתמודדות עם אובדנים ומוות,שאף להם מקום בחיינו,נרצה או לא.

מעבר להכרת מעברים והצורך לגייס כוחות פנימיים וללמוד להעזר באחרים ,חשוב מאד מאד לעזור לילדים ומתבגרים ,להכיר את נקודות הכח שלהם,איתם הם פותרים ומתמודדים עם קשיים .

זהו חלק מ"ארגז הכלים" האישי,שמתפקידינו לעזור לילדים להצטייד בו ולהכיר את תכולתו המגוונת,בצעדם במסע חייהם המרתק והמאתגר.

חשוב, ודאי,ללמוד,אנגלית וחשבון.בסיסי וראשוני יותר,ללמוד את "שפת החיים",את פלאינו ויכולותינו לגדול לצמוח ולהצמיח אחרים.(יש המכנים זאת "אינטלגנציה רגשית").

ככל שאנו מתרחקים מחיי החמולה,כך עלינו לשים לב, לפתח כישורי חיים טבעיים ,לכאורה,במודעות והתכווננות שלנו כהורים,מחנכים ומסייעים.

נראה,שככל שנכיר בחשיבות חישול הילדים להתמודדות,באמצעות הכרת כוחותיהם,ייקל עליהם להתמודד,כשיהיה להם קשה!

תקופת בתר-הלידה,ובמיוחד הולדת ילד ראשון היא קשה,מתישה ותובענית מעין כמוה! כדאי להגיע מוכנים!

מומלץ באמת להשתתף בקורס הכנה ללידה,לקרוא ולהרחיב היידע,להאזין לסיפורי נשים ובכלל להקדיש מחשבה והערכות לא רק ללידה ,אלא גם לתקופה המאתגרת שבעקבותיה.

משכב הלידה מוגדר כפרק הזמן המתחיל עם יציאת השיליה ונמשך ששה שבועות.

כמו בחיים ,יש שוני מאשה לרעותה,גם באורך תקופת ההתאוששות אחרי הלידה ובעיקר שונה אופיה מאשה לאשה.

יש נשים,אולי המעט, ש"לא נודע" כמעט כי ילדו.קמות ,מתאוששות,שמחות בילדם החדש וממשיכות הלאה.

אצל נשים רבות,קיימים קשיים נורמלים הנובעים מריבוי שינויים,החלשות הגוף,ריבוי המטלות ועוד...

חיה,מורתי,מצאה מקור בגמרא המספר על שינויים גופניים אצל יולדת הנמשכים שנתיים.

יש בה גם התייחסות לגלישה או התעצמות הקשיים ,מעבר לכך ודרכי ההתייחסות המתחייבים.

יתכן שנכון יותר להתייחס תחילה, לשינויים הרגשיים בתקופה זו,שהם לעיתים רבות,עוצמתיים ביותר.

מכיון שפעמים רבות שינויים אלו, מושפעים מאד, גם מהשינויים הגופניים,החיצוניים והפנימיים,גם בעבודה אתייחס לשינויים מהחוצה פנימה.

לכאורה,יש עתה חזרה לתקופה הקדם-הריונית,כאמור למעלה מה שהיה הוא לא מה שיהיה-אנחנו בתקופת חיים חדשה ומרתקת.

שינויים הורמונליים ובהם ירידה חדה של פרוגסטרון ואסטרוגן ועליה של פרולקטין.

כמו-כן חשוב שמערכות הגוף,כלן,(גם אלו שאינן חלק ממערכת הרביה,שחלקם השתבשו לעיתים בהריון או בלידה,) תפעלנה בתקינות לאחר הלידה :

היולדת נשארת,כשעתיים לאחר הלידה ,בחדר התאוששות ,סמוך לחדר לידה.

המיילדת עוקבת אחר עוצמת הדימום והתכנסות הרחם,לחץ-דם,דופק,מתן שתן,כאבים ותלונות .

לחץ-דם נמוך מאד,יחסית, יכול להעיד על איבוד דם רב,ויצריך לעיתים מתן מנות דם ליולדת.

ובכלל בגלל שעלולים להתפתח מצבי פתולוגיה מסכני חיים,בשלב זה,יש לתת תשומת-לב רצינית ולשים לב ל:

לקרעים או המטומות בתעלת הלידה או בפרמטריה(רקמת החיבור שעוטפת את הרחם ועלולה להקרע).

חלק מהדימומים שהוזכרו ניתן למנוע בפשטות ,ע"י עיסוי חיצוני של הרחם וע"י מתן מכווצים,במקרה של אטוניה.

כן,עלולים להופיע,אז,מצבי אלרגיה ותגובות חריפות,לחומרי אילחוש שקיבלה היולדת.

גם מחלות יסודיות שהיו ליולדת,עוד קודם,עלולות להתעצם בעקבות הלידה.למשל:

כשפרק זמן זה עובר בשלום, מועברת היולדת למחלקת יולדות למספר ימים.

במשך שהותה של היולדת בביה"ח,מומלץ,שתקבל הדרכה נכונה להנקה וטיפול בתינוק,כולל החזקתו,רחצה,היגיינה ובריאות וחשיבות הקשר לטיפת חלב.

ללמוד לעסות את שדיה,לעשות מקלחת חמה,או קומפרס,במקרה של גודש הגורם לנוקשות וכאבים בשדיים,ולפנות למדריכת הנקה ואח"כ אולי לרופא,אם אלו לא יעזרו וחום גופה יעלה.

חשוב ללמד את היולדת ולעודדה ,לעשות תרגילים בסיסיים לכווץ רצפת האגן,שעוזרים גם הם בריפוי חתך החייץ.

בעקבות התקטנות הבטן,נרפה העור שהיה מתוח,ומאבד באופן זמני את האלסטיות שלו.סימני המתיחה אינם נעלמים לגמרי.צבעם הופך לכסוף,ורוחב הפסים קטן.

לעיתים מתרחבים שרירי הבטן הישרים ולעיתים קיימת רגישות ניכרת מעל לסימפיזיס פוביס.

תופעה חמורה יותר היא היפרדות שני חלקי עצם הבושת,שעלולה לגרום לקשיים בהליכה ולהליכה מתנדנדת.זה עלול לקרות כתוצאה מהרלקסציה ההריונית של פרקי האגן,העלולה גם לגרום לכאבים באגן,בשל התרופפות המפרקים האיליו –סקרליים,או בשל פריקת עצם הזנב.

פדזיוטרפיסטית בכירה,אותה שאלתי,ממליצה במקרה של היפרדות עצמות הבושת,להמנע מהרמת משאות כבדים. להמנע מהליכה מרובה ולבצע תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן.

הפטמות מתכהות וגדלות.(אז מה קרה?) השדיים צונחים או משנים צורתם לאחר ההנקה, ישנו מגוון של שינויים בהם.

שרירי דפנות הבטן מתקשים לחזור למראה הקודם שלהם,אך ניתן לשפר זאת בתרגילי חיזוק שלהם.

יתכן שתחוש שגופה כבר אינו מושלם,כפי שהיה קודם שהרתה. בעיני הוא נעשה נשי יותר...מה דעתך? מהי נשיות אם לא, פריון, על כל המשתמע ממנו?!

עלולות להופיע תופעות פתולוגית שונות ,שאין לפרטן כאן.חשוב לכן ,כתמיד, להיות קשובים לגוף.אם מתעורר חשש,שמשהו לא תקין מתרחש,לפנות לרופא,אפילו כדי לוודא,שאין סיבה לדאגה!

אמנם משכב הלידה הוגדר לתקופה של שישה שבועות.זו גם התקופה שאומרים,שלוקח לאם ולתינוק להכיר ולהסתגל זה לזו,בהנקה ובצרכים נוספים.מדובר באנשים ולא בלוחות-שנה,כך שיתכן שוני במשך ההסתגלות מ"זוג"(אם-תינוק) ל"זוג".

גם אם משכב הלידה מסתיים,ניתן לומר ,לדעתי לפחות,שתקופת "אחר הלידה" ארוכה יותר.

ההתאוששות הגופנית,מצב חוסר השינה, ההסתגלות למערך המשפחתי החדש ולמצבים רגשיים משתנים,הינם תהליכים אנושיים משתנים באורכם ובאופיים,מאשה לאשה ואף מלידה ללידה אצל אותה אשה.

את השינויים הגופניים,הרבים,כתבתי במכוון ,בטור אורכי ,כדי לתת את התחושה כמה הם רבים ו"חובקי מערכות",רבות בגוף.(בבחינת:רק מלראות זאת אפשר להתעייף).

השינויים בעקבות הלידה,חלקם הרב,פתאומיים הרבה יותר,ומהווים בעצם חלק או המשך של "הלם הלידה" שמתואר בפי נשים ואנשי מקצוע טיפוליים.

שינויים חדים וגדולים,מהווים,במידה זו או אחרת ,טראומה לגוף,גם לאשה שעברה הכנה לכל המכלול הגופני-רגשי,רב העוצמה הזה.כמאמר חז"ל:"אינה דומה שמיעה לראיה"וודאי לא לחוויה!

וסיפרה לי ,חברה עובדת סוציאלית,שהיום, כוללים אנשי מקצועה ,את התקופה שלאחר הלידה,בהגדרת "פוסט-טראומה"-PTSD.

ניתן לומר,שיש בתקופה זו,לפחות,אפשרות שתהפך לתקופה קשה מהרגיל,עקב כל השינויים ביחד.מוכנות טובה,חינוך נכון להתמודדות מציאותית בשלבים שונים ולא פשוטים בחיים,יכולים לעזור ליולדת ובן-זוגה להתמודד,עם הקשיים הגדולים והחדשים. גם הכרה בחשיבות גידול הילדים.

אלו בעצם שינויים פנימיים,במערך הפרשת ההורמונים מבלוטות הפרשה פנימית שונות,המווסתות על-ידי המח,וההיפופיזה שתחת פיקודו.

בהגיעו לאיבר המטרה המושפע מאותו הורמון,חלים שינויים באיבר,והוא משתנה בצורתו או פעילותו.

לשינויים הורמונליים יש אם כן לרוב,גם ביטויים חיצוניים,כגון:גדילה,התפתחות מינית,ויסות השתנה,הפרשת חלב ועוד המון...

לדוגמא: הורמון הפרולקטין מופרש מההיפופזה,(שהיא בלוטה בתחתית המח-יותרת המוח)ומעורר בשד יצירת חלב.

כיום יודעים שלא רק איברי המטרה הספיציפיים לכלהורמון,מושפעים ממנו.

לעיתים,ישנם איברים אחרים שמעוררים בצורה זו או אחרת ,אצל,אנשים מסוימים,מהורמון שמיועד בעצם לפעול דווקא,על איבר מסוים.מצב זה,עלול לגרום תופעות לוואי,כמו בדוגמא בקטא הבא:

המחקר הזמין היום מצביע על כך שההריון,יכול להעמיד את איברי הגוף בלחץ רב.

האסטרוגן,למשל,משפיע השפעה כולסטטית קלה,היוצרת לחץ גדול מהרגיל על הכבד ועל כיס המרה של האם.הכבד מתפקד פחות יעיל והאם עלולה לחוש עקצוצים בעור,בגלל משקעים של מלחי מרה,שמצטברים תחת העור.

סמוך לסוף ההריון עולות רמות האסטרוגן עד פי אלף בנשים הרות לעומת נשים שאינם בהריון.עליה דרמטית בכמויות ההורמונים,עם גדילת הרחם,מגנה מפני לידה מוקדמת.

כמויות אדירות אלו,אולי לא יהיו במחזור הדם לאחר כשבוע,עשרה ימים,אך לפעולתם על הגוף,לוקח זמן רב יותר להתפוגג.

הורמוני ההריון מעבים את שיער האשה,יוצרים בעורה חום וסומק.כמויות שומן מצטברות על בטנה ירכיה ושדיה.ביטויים אלו פוחתים לאט לאט.אולי לא יתאים לה הבגד שחלמה ללבוש בברית...

כמות הפרוגסטרון עולה גם היא בהריון.הירידה ברמתו לאחר הלידה, מהירה יחסית,ובמקביל אליה יורדת כמות האסטרוגן.

קיים קשר מוכר ו"כואב" בין שינויים הורמונליים לשינויים רגשיים.רואים זאת בתקופת ההתבגרות,במצבי רוח משתנים,ואצל חלק מהנשים בתסמונת הטרום –וסתית PMS שגורמת גם לעצבנות.

יש רופאים וחוקרים ,כמו קתרינה דלטון ,הסבורים כי הירידה החדה ברמת ההורמונים,במיוחד הפרוגסטרון,עשויה לעורר דיכאון שלאחר לידה

חוקרים אחרים גילו קשר בין רמות גבוהות של פרולקטין או קורטיזול ובין דכאון אחרי לידה.

בשבועות אחרי הלידה יורדת רמת ייצור התירואיד לאט-לאט והיא עשויה לצנוח לרמה נמוכה מזו שהיתה לפני ההריון.

הפרשת אוקסיטוצין,ממשיכה וגוברת דווקא עם ההנקה ,ותורמת דווקא לשיפור מצב הרוח.

עד כאן נמנו מכלול שינויים רבים המתחוללים בגוף האשה לאורך ההריון ,הלידה ואחריה.

גם אשה בריאה לחלוטין,שחוותה הריון תקין,ואף לידה נורמלית והתאוששות טובה,עוברת מהפך אדיר בגופה.איני חושבת שיש עוד תהליך גופני נורמטיבי בו מתחוללים כה הרבה שינויים.

חברות מסורתיות מכירות בכך ועוטפות יולדת בצמר-גפן ורדרד,רך ואוהב.מטפלים בה ואוסרים עליה לעשות,כל מלאכה,מלבד הנקה.

פרק זה נכתב רובו כתמצית ספרה המלא תיאורים רגשיים של קיית פיג'ס:"החיים אחרי הלידה"

הוספתי לו דוגמאות חיות מהמציאות הישראלית-יהודית בת-זמננו,אותה שמעתי מיולדות רבות.

בהריון ולידה,מעורבים המון רגשות יחד.חלקם יכולים להיות סותרים לכאורה.

דומה שזה חלק גדול מ"חווית" היולדת:המון שינויים יחד,המון משימות חדשות או מתחדשות, לפעמים עד-כדי כאוס.ונלווים כאבים,דאגות,דכדוך .מה שכחתי?(כן, גם שכחה)

מה שאתאר כאן אלה מצבים רגשיים, שיכולים להתחולל בחיי יולדת.ברור שלא כל היולדות יחוו את כל המתואר .מאידך, חשוב להכיר את המכלול, שחלקו הגדול מובן וטבעי,לאור כל מה שתארנו.

זה אחד הדברים שמאד חשוב ליידע כל יולדת:כל זה הכי טבעי והכי נורמלי,לאור החוויה המסעירה הכרוכה בלידה ותוצאותיה.

לידה היא מאורע ע נ ק בחיי האשה ומשפחתה,מהמשמעותיים ביותר שהיא חווה.

חשוב ביותר ,להכיר להביט בעינים ולא מידי להבהל.זוהי תקופה מורכבת מאד,מלאת רגשות סותרים,מבלבלים ולעיתים מפחידים.

אשתדל לתאר את מכלול הרגשות הנורמליים לתקופה זו ,ולציין מצבים שיש להתייחס אליהם בתשומת-לב נוספת,כדי למנוע הדרדרות המצב.

בת שגדלה בשבט,בחברה מסורתית,ואולי אפילו,ב"חמולה"משפחתית או במשפחה ברוכת ילדים ,מועדת אולי פחות לחלק מהתסמונות שאתאר.

נראה ,אבל, שיש תופעות חובקות עולם בשלב זה של החיים, המשותפות לרוב היולדות.

עם הכאבים השונים והתקלות של הגוף בחתך ובשדיים,מתחילות האנחות,הבכי,אליהם מצטרפים גם דאגה עמוקה לשלום התינוק.

חוסר בטחון ביכולתה לטפל בתינוק,לזהות בזמן את צרכיו ולהיות מסוגלת לספקם.כל-זה מלווה בחוסר ידע מה תקין ומה לא ,ומי הכתובת להעזר בה?

ואיך תעשה חלוקת התפקידים:מי יטפל בהכנות לברית,ומי יקנה דברים לתינוק?

והחמות,כמובן:איך תשתלב במערך המשפחתי,בלי שהיולדת תלחץ ממנה?

דילמות רבות הנובעות ממצב חדש ולא מוכר,מלווה בכאבים פיזיים קשים,חוסר –ידע וחוסר בטחון והמון חוסר שינה...

גם הבעל עלול להיות עייף,נבוך,חסר-בטחון,מה שיקשה עליו לעזור לאשתו.

לעיתים ,חש הבעל קצת עזוב,כשאשתו עסוקה מאד בגופה הדואב,קשייה עם התינוק ובכלל,כשהיא צוללת לעימקי ההתקשרות עם האוצר החדש שתלוי בה כל-כך.

אולי יקבל רמזים,שאינו מתפקד כראוי,לא תומך מספיק,או לא זמין עבורה,כשהיא כל-כך צריכה את תמיכתו.

הוא עלול גם לחוש קצת "שלימזל",שאינו יודע איך לנהל את משפחתו המתרחבת, ביד רמה ,כפי שעשה עד-כה.

יתכן שאשתו או אימה יסתכלו עליו(לדעתו לפחות) כעל חדל-אישים.מה הוא כבר עושה פה,בעצם?אולי אפילו קצת מפריע ליולדת לנוח!מתי הוא כבר יגדל?..

בקיצור: המערכת הרגשית –הסביבתית קצת יוצאת מאיזון ונחוץ איזשהו תהליך של re-framing-"מסגור" שונה ומחודש של התמונה כולה ,לצורך איזון מחדש.

אודה על האמת,עד לפני מספר שעות,חשבתי,שזה מה שקורה לאחר לידה,אין משהו אחר.

לאחר שקלטתי,שהצגתי כמעט,רק את הצד הקשה של תקופה זו.ובעקבות הארה,שכתבת לי ,חיה,חפשתי צד נוסף ולשמחתי מ צ א ת י!

שכנה יקרה שלי,שילדה לא מזמן,את ילדה השמיני,אישרה,שהיא כן מאושרת אחרי לידה.

היא ממש באופוריה!מלאה אושר,שמחה ואפילו גאווה על היצור הנהדר שגידלה ברחמה.

היא גם מרגישה שותפות עצומה עם בעלה ,בכל ההוויה של היצירה המשותפת בהריון ובלידה .

גם חיבור חזק מאד עם בורא-עולם העומד עימם וממלא את רחמה וביתה בעוד ועוד ניסים עצומים!

בשבילה תקופת ההריון ,הלידה,כשיא וגם אחרי הלידה,מהווה תקופה נפלאה של קירבה אמיתית ותלות חשובה בקב"ה,שאותו היא מרגישה קרוב קרוב אליה יותר מתמיד.

הקשבתי וחיפשתי את "סוד" ההרגשה המופלאה שתארה שכנתי...יש לי רעיון..

סיפורה של שכנתי,שונה ומיוחד.אצל נשים רבות,ה"וואו"שהיה אחרי הלידה משתנה תוך ימים מעטים ומצב רוחן יורד.

די בחלק ממרכיבי המערכת שתוארו עד כה,להביא את היולדת לדכדוך.ולעיתים רובצים שינויים רבים מאד על גבה הקט והדואב ממילא.(כן ,שכחתי להזכיר כאבי גב).

מאפייניו הם:בלבול, חוסר בטחון,חוסר החלטיות,עצב, בכי שפורץ בקלי קלות ,גם על דברים קטנים לכאורה.

המון רגשות סותרים:שמחה ועצב,אמון בגופה וביכולתה כאשה שבאו לביטוי בלידה וחוסר אמון ביכולתה לגדל כראוי ילד.

מה באמת טיב היחסים שיש לי עם אימי? האם התגברנו על המתחים שהיו בינינו בנעורי? איך אעזר בה,בלי להכביד עליה מידי? האם תדע לומר לי כשקשה לה? האם אצליח לא להיפגע,אז?

מה קורה לי עם בעלי?האם הוא מסוגל בכלל להבין אותי? רואה למה אני זקוקה?איך הוא יכול לתמוך בי ,כשאינו יכול אפילו לגעת בי באצבע הקטנה?!(אצל שומרי-מצוות).

היכן כל החברות שלי?אין להן זמן בשבילי?שיבואו וייעצו לי מניסיונן!אולי יעזרו קצת!

מה עם הפיגורה? הנשיות? הזוגיות? הקריירה? על כל אלו אוותר מכאן ועד עולם?

רובן של הנשים מתעשתות לאחר זמן,לרוב ,בעזרת תמיכה משפחתית-סביבתית.אולי גם בזכות ההחלמה וההתאזנות ההורמונלית ,לאחר זמן.

כ-10% מהיולדות עלולות להגיע לדכאון של ממש שמלווה הזיות,חוסר שינה,המון בכי, מחשבות אובדניות ואף מחשבות או נסיונות לפגוע בתינוקן.הן זקוקות להמון הקשבה,ולטיפול מקצועי בשיחות ולעיתים גם בתרופות.

אפשר לנסות קודם פרחי באך ולראות אם ניתן להסתפק בהם,לפני שעוברים לתרופות פסיכיאטריות.אבל אם נשקפת סכנה לחיי האם או התינוק,הכרחי לטפל בה תרופתית בשילוב מעקב הכולל שיחות טיפוליות.

כדאי שבסביבה הקרובה של היולדת יהיו אנשים שירעיפו עליה אהבה ושיקשיבו לצרכיה ורצונותיה.

רוחץ מלביש ,מחליף חיתולים,מרגיע,מטייל-אם זה רצונה.או לחילופין מי שישחררה מכל יתר המטלות ,כך שתתפנה לטיפול בתינוק ובעצמה.

מבשל ומגיש לה אוכל,מכבס ,מנקה,מחליף מצעים,מאוורר החדר והרבה מאד מ ק ש י ב!

מעודד אותה לשטוף החתך,לעשות תרגילי רצפת האגן לטייל מעט או לצאת לאוויר הצח,לטבע הקרוב.

כמובן לא הכל מתאים לכלן!כמו שאמרנו:להענות לצרכיה ורצונותיה המסויימים.

להציע ולאפשר פעילויות שאוהבת:לצפות בסרטי קומדיה(זהירות על התפרים) לדאוג לה לחומר קריאה קליל,ירחוני נשים ,ל"בלות " באתרי אינטרנט בנושאי אמהות,נשיות.

לעודד ולהזמין ביקורי נשים שינעמו לה:חברות ובנות משפחה קרובות.לסנן ביקורים מכבידים.

דואג להשיג לה תרופות,משחה לפטמות, משאבת חלב טובה,יועצת הנקה מעולה,מזמין תורים לרופא,לטיפת חלב.

בקיצור, לאפשר ליולדת לטפל בעצמה ולהניק.לפחות כמה שבועות ראשונים.

מעניין שבד"כ,יבצעו אותם מספר אנשים! מי חושב שיולדת אחת יכולה לעשות כל זה לבדה?!

חשוב להסביר ליולדת שהיא בתקופה מיוחדת וטבעי ופשוט שאינה יכולה לעשות הכל בעצמה.תפקידה לחזק את עצמה למענה ולמען ילדה-ילדיה.

אם אימה של היולדת יכולה להיות חלק במערך התומך הזה,נראה שיש בכך ערך מוסף מבחינה פסיכולוגית.היולדת שנדרשת כעת להתמסר לתינוק שלה,שואבת כוח ממין חזרה לתינוקות שלה ,כשאימה מתמסרת אליה.(קראתי זאת באחד המחקרים-אני בטוחה בכך)

לא תמיד מתאים שאם היולדת תמלא תפקיד זה.יש עוד דמויות שיכולות לתת יחס תומך ואמהי ליולדת.חברה טובה,דולה מומחית:

יש דולות מיוחדות שמתמחות בעזרה ליולדת אחרי הלידה.הן נותנות תמיכה רגשית ומעשית.דולה כזו נותנת מענה לצורך שתואר,כשאין או לא מתאים שחאם הביולוגית תמלא תפקיד זה,עכשיו.

אם עברה האישה קורס הכנה ללידה,חשוב הקשר עם מדריכת הקורס יכולה גם.היא להגביר את התמיכה הקבוצתית,במפגשים משותפים,אחרי הלידות של כולן.

בהכנה וגם בתמיכה לאחר הלידה,יש הרבה מקום להעצמה רוחנית ואמונית של האשה בהריון ובלידה והאדרת כוחותיה,ע"י התפעמות מגבורתה בלידה ובכל הנגזר ממנה.

אם נעזרה האישה בדולה בלידה,יכולה גם היא להיות מקור תמיכה והעצמה,גם עם שחזור הלידה.זו תעמיד במרכז,את רגעי התעלות הרוח וגבורת האישה ותעזור בצמיחתה.ותפנה למומחים להנקה או לתמיכה רגשית,לפי הצורך.

חשוב שהכל ישדרו ליולדת, שדכדוך קל הוא ממש נורמלי בתקופה זו.הוא יעבור,בע"ה,דווקא אם ניתן לו מקום ונאפשר ביטוי לסערת הרגשות המשמשים בעירבוביה.

אפשר גם להציע לה לרשום כעין יומן,או לצייר ,לפסל או לנגן או כל דרך ביטוי לבטא ולתעל מה שמתחולל בתוכה שזה המון וגדוש.זה מאפשר שחרור ולעיתים סוג של ארגון,ה"כאוס" העצום בו היא שרויה.

כדאי לשחרר אותן לפרק זמן מסוים,לצאת ולהסתובב חופשיות,כשמישהו שומר על תינוקם.

אפשר להמליץ ליולדת לקחת תמציות באך שיותאמו בצורה טובה לנדרש לה.לדכדוך קל מתאים לקחת MUSTERD.אם אין שיפור כדאי להוועץ במרפא בפרחי באך.

גם תוספת של אומגה 3 שיש בה,עוד רכיב נוסף נוגד-דיכאון כדאי לה לקחת.

אמבטיות מרגיעות יכולות להקל,גם עיסוי טוב,יכול להיות נפלא,ולעזור גם לכתפיים וצואר,סובלי הנקה.

סדנאות לעיסוי תינוקות,מהוות מקור ידע,המוסיף בטחון וגם קבוצת תמיכה ומפגש עם עוד נשים במצב דומה.זה גם יכול להפיג בדידות של אשה בביתה,כשהיתה מורגלת לאנשים בעבודה וכו'

קבוצות הנקה,כמו של איגוד לה-לצ'ה,מוסיפות ידע ,ומיומנות ומאפשרות"sharing"-שיתוף והתחלקות בקשיים ודרכי התמודדות,שיכול לחזק ולעודד מאד!

חיוני מאד לשים –לב לשינויי מצב-הרוח של היולדת.אם יש שיפור,או שמא,מתעצמים רגשות שקשה לה להתמודד עימם.

אם מצבה הרגשי מחמיר,חשוב להפנותה לטיפול,על-מנת להתחזק,ולעבד את כל מה שהיא חווה.משהו שיעזור לה לגלות את הכוחות שבתוכה להתמודד עם הקשיים.

השינויים הגופניים ברובם היו מוכרים לי,אך כשרשמתי אותם והם היו ערוכים לפני עיני במאונך,הובהר לי שהם רבים ומשתרעים על פני מערכות שונות ואיזורים שונים בגוף.

מזכרונותי האישיים,כאבי התפרים של האפיזיוטומיה,ושל שדיים מודלקות וגדושות,לבדם,כבר היו קשים ביותר .

כל התופעות אלו יחד ,בעיני, יכולים להוציא כל אשה משיווי משקלה ולגרום לה צער,עצב וחוסר אונים ואפילו להביאה לכעס על מצבה ועל הגורמים לכך:התינוק?הבעל?היא עצמה?

כל הנ"ל,וירידה חדה ברמת ההורמונים,הינם תמהיל שיכול להוות מזון מתאים לצמיחת תסכולים אמהיים,חוסר אונים,כעסים.

אם נוסיף לאלו,חוסר שינה,בגלל השכמות התינוק,ולעיתים חוסר ניסיון,יתווספו תשישות ועייפות רגשית ,חוסר בטחון ועד ליאוש מסוים מהיכולת לתפקד בתנאים אלו ולהעניק לתינוק,את המגיע לו,ויותר מזה:את הטוב ביותר!

יוצא שתופעת הדכדוך בתקופה זו,נחשבת לתגובה נורמאלית לעומס הפיזי והרגשי שחווה היולדת.

מאד מאד חשוב שהיא תדע ותשמע זאת עוד ועוד,כדי שלא תיבהל מידי מעצמה.חשוב שיובהר לה שרוב הנשים חוות זאת,וזה יעבור בע"ה.

חשוב עוד יותר לחבק אותה בהמון המון אהבה.לעטוף אותה בפינוקים וטיפולים,לשחררה מכל עבודה,שיכולה להתבצע ע"י אחרים,כך שהיא תתפנה לאכול ולהאכיל,להתפנק ולפנק.היא חייבת למלא מצברים,כדי להיות מסוגלת להעניק לתינוקה את צרכיו.

השיתוף שלה,מחזיר לה איזושהי שליטה,שגם אותה היא עלולה להרגיש שהיא מאבדת.

המוקד בתקופה זו הוא דאגה לשלומה כאשה וכאם ולחיזוק בטחונה בהנקת התינוק ובטיפול בו.

רצוי לתת לה חיזוקים רגשיים ותרופות טבעיות מחדקות,וכל גילויי אהבה אפשריים.

אם נראה שהדכדוך נמשך,או מתעצם,הכרחי לפנות לעזרה בפרחי באך ,למשל ו/או לשיחות טיפוליות,כדי לא להגיע להחמרה שתחייב טיפול תרופתי.חלק קטן מהנשים כן תצטרכנה ,לתקופה,להעזר בתרופות שיאזנו אותן ,וישמרו על בריאות גופנית ונפשית.

חשוב אם-כן להבין את הרגישות המיוחדת של תקופה זו ,שלעיתים קרובות הינה קשה ו"שברירית". כל מי שמוכן להתגייס לעזור ורצוי ליולדת,יבורך!

"גיליתי" גם כמה חשוב שבטבעיות ובמודע נעצים בנות,מגיל צעיר,ע"י הכרה בעונק ובפלא של תפקידם המופלא להרות וללדת,במחשבה ובמעשה, נשמות גדולות ואנשים נפלאים.מה שיכול לתת משמעות לקשיים וכח לשאתם,עבור תכלית כה עצומה.

הגם שהייתי מודעת לנושא בכלליות,היה לי חשוב להעמיק בו,ולהבין בו עוד.

אני תקווה שעלה בידי,להעביר גם לקורא את התחושות ,בעיקר, ולהביא להבנת המצב כנורמלי מחד,ומחייב התגייסות מיוחדת ,מאידך.


כל הזכויות שמורות ©	צרו קשר	שיווק באינטרנט	הריון ולידה	תקנון והצהרת פרטיות	קידום והקמת אתרים