נשים רבות חוות משיכה עזה למים במהלך לידה. מישל אודנט מציין בספרו "We are all water babies" כיצד  לאחר שהוכנסה בריכה לחדרי הלידה בפיטיווירז, ארעו עשרות מקרים בהם נשים נמשכו למים במידה כה רבה עד שנכנסו לבריכה משרק שמעו את זרם המים כשהבריכה עוד היתה כמעט ריקה. פעמים רבות היה זה סימן מקדים לסדרה של התכווצויות עזות שהביאו ללידת התינוק עוד בטרם הספיקה הבריכה להתמלא.

  רוג'ר ליצ'י כותב בספרו "המדריך ללידה במים" כי בעשורים האחרונים ברחבי העולם ילדו נשים במים במגוון כלים יוצאי דופן שכללו גם מיכל מים של פרות בטקסס, מיכל אשפה באנגליה ומיכלי זכוכית ברוסיה. נשים ילדו במעיינות חמים, בים, בבריכות שחייה, ג'קוזי, אמבטיות ביתיות ובריכות מיוחדות ללידה כחלק מתופעה כללית של חזרה ללידה טבעית יותר, ומתוך משיכה למים כאמצעי טבעי, בטוח ויעיל לשיכוך כאבים בלידה.

  בבריטניה, בעת כתיבת הספר (שנות ה-90), קיימים למעלה משבעים בתי חולים ציבוריים בהם יש אפשרות ללידה במים. ארגון הבריאות הבריטי ממליץ לכל בתי החולים לספק אפשרות ללידה במים ונפתחים יותר ויותר קורסים לרופאים ומיילדות המכשירים אותם ליילד במים.

  לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש במים במהלך לידה, וגם לפני תקופת המים הזורמים הועסקו גברים במשך שעות בהרתחת סירים גדולים של מים. קיימים סיפורים בתרבויות שונות על שימוש במים בלידה בקרב המאורים בניו זילנד, אינדיאנים באמריקה, שבטים באפריקה, אוסטרליה ופנמה וכן ביוון הקדומה ומצרים העתיקה.

  כיום בעידן הטכנולוגיה, נשים רבות בוחרות להשתמש במשככי כאבים פרמקולוגים על מנת להקל על כאבי הצירים. למשככים אלו, אפידורל בראשם, השלכות, בחלקן שליליות על תהליך הלידה. מחקרים מראים כי קיים מתאם סטטיסטי בין לידות אפידורליות ללידות ארוכות. כמו כן נמצא קשר סטטיסטי בין מתן אפידורל לבין לידות המסתיימות בניתוח קיסרי. גם שלב הלחיצות עלול להתארך ולהסתיים בלידה מכשירנית. בנוסף לכך, נשים מדווחות על כאבי גב עזים לאחר לידה עם אפידורל, יתכן בשל השארות ארוכה בתנוחה לא נוחה. כמו כן אפידורל מגביר את הנטייה לעליית החום האימהי ובכך גם עליית החום העוברי. האם מקבלת בעקבות כך עירוי אנטיביוטי שעובר לתינוק. (רונאל, ארצי-פדן וכהן-ורדי, 2002)

  מחקרים אחרים מצביעים על כך שהתמכרות לסמים בקרב מבוגרים קשורה לשימוש במשככי כאבים פרמקולוגים בזמן לידה. (ליצ'י והרצברג, 1993)

  בעבודה זו אני מבקשת לבדוק את השימוש במים במהלך לידה כאמצעי לשיכוך כאבים והאם אכן שהייה במים יכולה להוות חלופה למשככי כאבים פרמקולוגים כגון אפידורל.

  אני סוקרת השערות ותאוריות שונות לגבי אפקטיביות השימוש במים והסיבה למשיכה העזה למים שחוות נשים במהלך הלידה. כמו כן אני סוקרת מחקרים שנערכו לגבי השמוש במים בלידה כאמצעי לשיכוך כאבים וכן לגבי בטיחות השימוש במים במהלך הלידה.

הסברים אפשריים למים כמשככי כאבים בלידה

  נשים רבות אם כן, נעזרות במים במהלך לידה כאמצעי לשיכוך כאבים. מהו הדבר שגורם למים להוות מוקד משיכה כה גדול עבור נשים כה רבות?

  מישל אודנט טוען בסיפרו "We are all water babies", כי המים הינם מתווך ראשוני או סוכן המביא להרמוניה בין שני חלקי המח השונים. המח הישן, הפרימיטבי, הרגשי, והניאוקורטקס, המח החדש והמפותח שבכוחו לייצר עכבות בתהליך הלידה. המח הפרימיטיבי המשחרר הורמונים החיוניים להתקדמות הלידה, אינו יכול למלא את תפקידו כהלכה אם הניאוקורטקס אינו משחרר שליטה. מים מהווים מתווך בענין זה ומסייעים לאישה להשיג מצב תודעה המתואר על ידי רבות מהן כ"מעבר לפלנטה אחרת". במצב זה האישה מגיבה למח הישן.

  אודנט מתאר מחקר שבדק התנהגות במים בקרב תינוקות ומצא כי כאשר טובלים במים תינוקות בני מספר שבועות ופניהם כלפי מטה הם מגיבים בתנועות רתמיות של ידים ורגליים, מסוגלים להתקדם מרחקים קצרים בתנועות שחיה, עוצרים את נשימתם בתוך המים ואינם משתעלים או מראים סימני מצוקה נשימתית לאחר הוצאתם מן המים.

  כאשר מתחילים בתהליך הטבילה במים בקרב תינוקות מעל גיל ארבעה חודשים התנועות חסרות סדר וארגון, יש סימני מאבק ונסיון לתפוס ולאחוז ביד. תנוקות אלו אינם עוצרים את נשימתם, עלולים לבלוע מים ומשתעלים לאחר הוצאתם מהמים.

  ושוב, כאשר מתחילים בתהליך הטבלת התינוקות סביב גיל שנתיים תנועות התינוק חוזרות להיות מאורגנות ובכוחו להתקדם מרחק קצר במים. תנועות אלו אינן אוטומטיות כמו בתקופת השבועות הראשונים לחיי התינוק, אלא מכוונות ובעלות מטרה- להגיע לשפת הבריכה.

  עורכת המחקר מציגה פירוש לשוני בהתנהגויות התינוקות הקשור ליחס שבין חלקי המח השונים. לפי פירוש זה התנהגות השחיה האוטומטית בקרב תינוקות בני מספר שבועות שייכת לרפלקסים המוקדמים הנמצאים תחת שליטת חלק המח הפרימיטיבי. מספר חודשים אחרי הלידה מתפתח הניאוקורטקס ומייצר עכבות לרפלקסים אלו, אך עדיין חלש מכדי לאפשר תנועות שחיה מכוונות ומאורגנות דבר המתרחש בסביבות גיל שנתיים.

  מישל אודנט משתמש במחקר זה על מנת להבין ולהסביר התנהגויות אנושיות רבות. המחקר ממחיש את היחס בין חלקי המח השונים בנוגע להתנהגות תינוקות במים ומישל אודנט מסיק מן המחקר כי בני אדם לא איבדו לחלוטין אינסטינקטים אלו הנשלטים ע"י חלק המח הפרימיטיבי. התנהגויות אלו הינן מודחקות אך עשויות לחזור ולהופיע בסיטואציות מסויימות לדוגמא, כאשר הניאוקורטקס נפגע בתאונה או מחלה. יחס זה בין חלקי המח השונים חיוני להבנת התנהגויות אנושיות ויכול להסביר כיצד מים מסייעים לאישה במהלך לידה לשחרר את שליטת הניאוקורטקס.

  מישל אודנט טוען כי תהליך הלידה הוא אינסטינקט ומכיוון שכך נשלט על ידי חלק המח הפרימיטיבי שאחראי על הפרשת הורמונים החיוניים ללידה. ככל היונקים, גם אישה אנושית אינה יכולה ללדת בלי שגופה יפריש אוקסיטוצין, אנדורפינים ופרולקטין ולשם כך על הניאוקורטקס ולשחרר שליטה ולא להטיל עכבות על הפרשת הורמונים אלו.

  מיילדות שצופות בתהליכי לידה מדווחות כי כל פעם שיש גירוי לניאוקורטקס בדוגמת שאלות ישירות, הסברים רציונלים, אור חזק או חוסר פרטיות נוצר עיכוב בהתקדמות הלידה. אישה זקוקה לפרטיות, הגנה ותחושת ביטחון, ובאופן מסורתי אישה היתה זקוקה לנוכחות אימה או אישה מנוסה אחרת מתוך המשפחה בזמן הלידה. מיילדות התפתחה כפונקציה שבאה למלא את מקום האם בלידה.

  כיום בחדרי לידה בבתי חולים האווירה השלטת היא גברית. מרבית הרופאים הינם גברים וטכנולוגיה מפותחת היא סמל זכרי. מים לעומת זאת, בכל התרבויות, הם סמל ניקבי. סמל ל"אם כל הדברים". לנשיות, הכלה, זרימה ורגשות. מכיוון שכך מים יכולים ליצור הבדל משמעותי במהלך לידה.

  רוג'ר ליצ'י מציג בספרו "המדריך ללידה במים", את תאוריית ה”aquatic ape” על מנת להסביר אספקט נוסף של המשיכה למים במהלך לידה.

  שלא כקופים אחרים, בני אדם נולדים ללא שיער. הם בעלי שומן,יכולים לבכות ומותאמים מאד לצלילה מתחת למים. תינוקות שאך נולדו יודעים לבצע תנועות שחיה וכאשר אנו גדלים אנחנו מזיעים, הולכים על שתיים, משתמשים בשפה ויכולים לקיים יחסי מין פנים אל פנים. תכונות אלו מבדילות אותנו מקופים אחרים ודומות ליונקים מסויימים החיים במים כדוגמת לוויתנים והיפופוטמים.

  למרות שידוע שבני אדם הם צאצאי קופים יש פער של 10-20 מליון שנה בין מאובנים של אבותינו הקופים לבין מאובנים ראשונים של בני אדם. פער שניתן להסבר על ידי עידן מים בו בני אדם למדו לחיות ולשחות במים. תאוריה זו מציעה הסבר נוסף מדוע בני אדם באופן כללי חשים משיכה עצומה כלפי חוף הים ומדוע נשים בלידה נמשכות למים באופן אינסטינקטיבי.

  דוקטור ליצ'י ואיילין הרצברג חיפשו דרכים נוספות להבין כיצד המים משככים כאב.

  נשים רבות מספרות שמים בלידה עזרו להן להתמודד עם הכאב וסייעו להגיע להרפיה. במים הן חשו חסרות משקל, יכלו לשנות תנוחות בקלות ולהשאר לאורך זמן בתנוחות שלא היו נוחות ביבשה. ליצ'י והרצברג קראו ספרים ומאמרים רבים בחיפוש אחר ההסבר והגיעו למסקנה שאף אחד אינו יודע במדויק כיצד המים עובדים.

  דוקטור פטריק וול, מומחה בינלאומי לכאב וממחברי "תאוריית שער הכאב", טוען שיהיה זה פשטני מידי להציע מכניזם אחד המסביר כיצד מים משככים כאב. ישנה טענה כי מים, או חוסר משקל, מפעילים מוליכי עצבים מסויימים, בדומה לדיקור סיני, אך לא קיימת כל הוכחה בנוגע לכך. דוקטור פטריק טוען כי אנשים חשים בכאב כאשר הוא רלוונטי ואם האישה רגועה, חם לה והיא חשה בנוח הרי תחוש רק בכאב הרלוונטי והמותאם למציאות. מכיוון שמים חמימים מסייעים לאישה להרגע ולחוש בנוח הדבר מסייע לה להתמודד עם כאבי הצירים.

  ההרפיה אינה מעלימה את הכאב אלא מפחיתה למינימום מתח וחרדה ובכך מסייעת לאישה להתמודד בצורה טובה יותר.

  דוקטור גרנטלי דיק ריד הצביע על הקשר בין חרדה לכאב בלידה וטען כי ללא חרדה לא תחוש האישה כאב. כיום ידוע שגם כאשר האישה אינה חשה חרדה היא סובלת כאבים, אולם חרדה מקשה על ההתמודדות. חרדה ומתח גורמים לשרירים להתכווץ במקום להרפות כפי שנדרש לצורך התקדמות הלידה. הגוף מפריש אדרנלין שגורם לקצב הלב והנשימה להיות מואצים ולסערת רגשות. תחושת פחד בתחילת הצירים יכולה לגרום להפסקת הצירים ולעכב את הלידה.ואילו שהיה במים במהלך צירים עוזרת להרגע ולהרפות ולא להפריש אדרנלין מעבר לכפי הנדרש. בנוסף, שהיה במים חמימים מעודדת הפרשת אנדורפינים, משככי כאבים טבעיים של הגוף התורמים לתחושת רווחה כללית ומסייעים בהתמודדות עם הכאב. (ליצ'י והרצברג, 1993)

מחקרים בנושא לידה במים

  לא קיימים מחקרים רבים הנוגעים ללידה במים, והסיבה העיקרית לכך היא שמהימנות מחקרים כאלו היא נמוכה וקשה להעריך אותם. מחקר סטנדרטי אמור להיות מחקר מבוקר  המחולק אקראית לשתי קבוצות בו המשתתפים אינם יודעים לאיזו קבוצה הם שייכים, קבוצת המבחן או קבוצת הפלצבו. מטבע הדברים, במחקר הבודק השפעות לידה במים, המשתתפים, הן האישה והן הצוות הרפואי, יודעים לאיזו קבוצה האישה משתייכת, דבר המשפיע על מהימנות המחקר. בנוסף לכך, האישה במהלך הלידה עשויה לחוש משיכה עזה או דחיה כלפי מים ולפעול על פי תחושותיה, למרות שאמורה לפעול אחרת על פי קבוצת המחקר אליה היא משתייכת. מעבר לכך, במידה ולא תפעל על פי תחושותיה האינסטינקטיביות, נכנסת שאלה מוסרית לגבי השפעת המחקר על תוצאות הלידה. (ג'ונסון ואודנט, 1994).

  עם זאת, קיימים מחקרים בנושא ומספר חוקרים אספו מחקרים דרך ספרייתCochrane Database of systematic Reviews. וכתבו מאמר בשם "שהיה במים בזמן הריון, צירים ולידה" (קלואט, ניקודם, מק'קנדיש וברנס, 2004). מטרת המאמר להעריך מחקרים מבוקרים ואקראיים לגבי השפעת השהות במים במהלך הריון, צירים ולידה על תוצאות האם, העובר, הילוד והמטפל (מיילדת).

  אסטרטגיית החיפוש: החוקרים חיפשו מחקרים שנרשמו בספריית Cochrane בקבוצת הריון ולידה וכן מחקרים שפורסמו בעשרות כתבי עת רפואיים ותוצאות כנסים בינלאומיים ובחרו  מתוכם מחקרים מבוקרים ואקראיים. לבסוף נבחרו שמונה מחקרים הכוללים 2939 נשים.             המחקרים שנבחרו הם אלו שמבחינה מתודולוגית עמדו בקריטריונים סטנדרטים כפי שהם מופיעים במדריך העריכה של ספריית Cochrane. מתוך שמונת המחקרים שעמדו בקריטריונים וכלולים במאמר ששה בודקים שהיה במים בשלב הלידה הראשון, אחד בודק כניסה מוקדמת מול מאוחרת בשלב הלידה הראשון, ואחד בודק נשים בשלב הלידה השני. לא נבחרו מחקרים הבודקים שהות במים בזמן הריון או בשלב הלידה השלישי.

  לצורך אקראיות השתמשו כל המחקרים במעטפות חתומות אותם פתחו עם תחילת הלידה. מעטפות אלו חילקו את הנשים לקבוצה הטובלת במים וקבוצה שלא. מטבע המחקר, כל הנשים ידעו אם הן שוהות במים או לא. בעיות נוספות במחקר הם חוסר תאום בין המחקרים לגבי טמפרטורת המים, לווי שונה של הנשים בלידה – בחלק מן המחקרים היה לווי אישי ובחלקם לווי של הצוות הרפואי בבית החולים, וכדו'. כל המחקרים הגדירו את שלב הלידה הראשון מזמן שמופיעים צירים סדירים וכואבים בעלי השפעה על פתיחת ומחיקת צוואר הרחם. בכל המחקרים היתה לנשים בשתי הקבוצות, אפשרות לבחור להשתמש במשככי כאבים.

  השערות שונות לבדיקה היו ששהיה במים עשויה לתרום לצירים פחות כואבים, קיצור משך הצירים וצורך מופחת במשככי כאבים. כמו כן לידה במים עשויה לתרום לריכוך והגמשת תעלת הלידה והפרינאום ובכך להפחית את כמות ואיכות הקרעים. השערות נוספות הן ששהיה במים עשויה להוריד לחץ דם וכן להגביר תחושת שביעות רצון ושליטה של האם.

  התוצאות העיקריות של אוסף המחקרים:

  כל המחקרים הראו הפחתה משמעותית בשמוש במשככי כאבים ומאלחשים שונים כולל שימוש בהרדמה אפידורלית, ספינלית ופראסרוויקלית, בקרב נשים ששהו במים בשלב הלידה הראשון (עד פתיחה מלאה) ביחס לנשים שלא שהו במים בשלב זה. הבדל נוסף בעל משמעות סטטיסטית היה שנשים ששהו במים דווחו על פחות כאב מנשים שלא שהו במים. כמו כן נמצא כי שהות במים מורידה לחץ דם אימהי באופן משמעותי.

   לא היו הבדלים בעלי משמעות סטטיסטית בין הקבוצות באורך השלב הראשון והשני של הלידה. כמו כן לא נמצאו הבדלים  משמעותיים לגבי לידות מכשירניות, ניתוחים קיסריים, קרעים בפרינאום וחתכי חיץ.

  המחקרים בדקו סיכון לילוד כגון, אפגר נמוך משבע חמש דקות אחרי הלידה, הפניה לטיפול נמרץ ילודים וזיהומים בקרב ילודים. לא נמצא כל סיכון או הבדל בעל משמעות סטטיסטית.

  רק מחקר אחד בדק שהיה במים במהלך השלב השני. נמצא הבדל משמעותי בחווית הלחיצה של הנשים שחשו יותר אפקטיביות במים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בטראומה לפרינאום, חתך חיץ, הפניה לטיפול נמרץ ילודים וחום גבוה של ילודים.

  מחקר אחד בדק כניסה מוקדמת, לפני פתיחה של חמש סנטימטר, מול כניסה מאוחרת למים בשלב הראשון, ומצא הבדל משמעותי בשמוש במשככי כאבים. היתה עליה בשמוש באפידורל בקרב הקבוצה שנכנסה למים בשלב מוקדם וכן עליה בשמוש בזרוז ללידה.

  מסקנות המאמר הן כי אין עדין מספיק מידע על מנת להסיק מסקנות לגבי השלב השני ולידה     במים. זאת מכיוון שרק מחקר אחד בדק לידה במים ומחקר זה קטן מכדי לבסס עליו תוצאות עבור אמהות או ילודים. ישנן ראיות עם זאת, כי שהיה במים לאורך השלב הראשון מפחיתה שמוש במשככי כאבים, מפחיתה את מידת הכאב המדווחת על ידי אמהות וכן מורידה את לחץ הדם האמהי, ללא השפעות שליליות על אורך הלידה, צורך בניתוחים קיסריים או תוצאות הילוד.

(קלואט, ניקודם, מק'קנדיש וברנס, 2004)

  דוקטור ליצ'י מציג מחקר שנערך בבית חולים ג'ון רדקליף ובו נמצא כי נשים ששהו במים במים במהלך לידה נזקקו לפחות משככי כאבים. בנוסף, בסקר שנערך בבית חולים במערב לונדון בקרב נשים שעברו שלש לידות או יותר נשאלו הנשים מהו משכך הכאבים המועדף עליהן ואחוז גבוה מהן העדיפו אמבטיה חמה כמשככת אפקטיבית יותר מתרופות.

  בנוגע לזיהומים העלולים להתרחש עקב השהות במים ובעיקר לאחר ירידת מים, סוגיה המעסיקה פעמים רבות רופאים ואנשי מקצוע מודאגים, הרי שאוסף המחקרים מספריית Cochrane מאשר כי אין כל עליה בכמות הזיהומים בלידות של נשים ששהו במים במהלך לידה.

  בנוסף לכך, דוקטור מישל אודנט מציין בספרו כי אחוז הזיהומים בלידות מים נמוך ביותר, וכי רופאים ומיילדות בעלי נסיון בשימוש במים במהלך לידה אינם מוטרדים כלל מסוגית הזיהומים עקב שכיחותם הנמוכה. נתונים ממחלקת יולדות גדולה בבית חולים הילינגדון במערב לונדון מעלים כי מתוך 418 תינוקות שנולדו במים בשנת 1993 רק שלשה נדרשו לטיפול נמרץ ילודים עקב זיהומים שונים. זהו אחוז נמוך מן המצופה במחלקת יולדות מודרנית.

  על פי דוקטור אודנט, הסבר תאורטי אפשרי לכך הוא שתינוקות שנולדים תחת מים זוכים למעשה ליתר הגנה מתנוקות שנולדים בנסיבות "נורמליות". תינוק נולד נקי מחיידקים ותוך מספר שעות מרגע הלידה מתבססת בגופו אוכלוסיית חיידקים ענפה. מכיוון שלכל ילוד אותם נוגדנים הנמצאים בדם אימו הרי שחיידקי האם הינם חיידקים מוכרים וידידותיים עבורו ואילו חיידקי בית החולים עלולים להיות מסוכנים עבורו. לידה במים מוודאה שהחיידקים הראשונים בהם נתקל הילוד הינם אותם חיידקים מוכרים וידידותיים והם אלו אשר יתבססו בגופו.

  מישל אודנט טוען כי כל העיסוק בסוגיית הזיהומים הינו הפחדה חסרת בסיס רפואי.

  דוקטור ליצ'י מתייחס לזיהומים בקרב אמהות ששהו במים במהלך הלידה וטוען גם הוא כי זיהומים בקרב אמהות הם נדירים וכי יש להתייחס לסוגיית הזיהומים בהקשר של סיכון לזיהומים בלידה באופן כללי. לפיו, לא קיימת סביבת לידה סטרילית לחלוטין אולם אין ספק כי הגיינה נמוכה עלולה לגרום לזיהומים. בריכות לידה המשתמשות במערכות מתמחזרות של מים חמימים כגון ג'קוזי חייבות להקפיד על סטריליזציה של המשאבה, גוף החימום, הפילטר ופתחי היציאה לקראת כל שימוש בבריכה שכן מערכות אלו הינן בתי גידול טובים לחיידקים מזהמים. בנוסף, יש להקפיד על סטריליזציה של כל הציוד והמכשור שנעשה בו שמוש במהלך הלידה וכן להקפיד על אוורור של החדר למניעת לחות שעלולה ליצור עובש. כמו כן יש להקפיד על ריקון מלא של הבריכה מכיוון שגם כמות קטנה מאד של מים או לחות עלולה להוביל לזיהומים.

   לסכום,

ניתן לומר שנשים רבות נמשכות למים בלידה כאמצעי לשיכוך כאבים טבעי, בטוח ויעיל. מחקרים שונים שבדקו שהיה במים במהלך לידה מצאו שהיא אכן מפחיתה שימוש במשככי כאבים פרמקולוגים ויכולה להוות חלופה למשככים אלו עבור נשים מסוימות. כמו כן מצאו המחקרים כי אין כל סיכונים מיותרים הכרוכים בשהיה במים וזוהי אכן חלופה בטוחה עבור האם והילוד. יחד עם זאת חסרים מחקרים נוספים היכולים לאשש זאת וביחוד מחקרים הנוגעים לשלב השני של הלידה וליציאת התינוק. כמו כן חסרים מחקרים הבודקים את השפעת הלידה במים על התינוק מעבר לשלילת הסיכונים. לא מצאתי בספרות כל מחקרים הבודקים את יתרונות הלידה במים עבור התינוק לטווח קצר וארוך. זאת למרות שגם דוקטור אודנט וגם דןקטור ליצ'י מציינים כי מהתרשמותם והתרשמות מיילדות רבות תינוקות שנולדים במים נראים רגועים יותר. הם שלווים, ערניים, אינם בועטים או בוכים בחוזקה ונראה כי למים השפעה מרגיעה על תינוקות אלו.

  בנוסף לכך חשוב לציין כי מים בפני עצמם מוגבלים במידת האפקטיביות שלהם ועליהם לבוא כחלק ממערך כולל של לידה באווירה אינטימית, רגועה ונוסכת בטחון על מנת שיוכלו ליצור אפקט מרגיע ומשכך. כמו כן יש לציין כי לידה במים בהחלט אינה מתאימה לכל אחת ורק תוך כדי לידה ניתן לדעת אם אישה חשה שמים הם אכן המקום הנכון עבורה. מכיוון שלידה היא תהליך מורכב הכרוך במעבר לשליטת המח הפרימיטיבי, אינסטינקטיבי לא ניתן לתכנן באופן רציונלי את תחושותיה ורצונה של האישה במהלך הלידה.