במהלך ההמתנה מחוץ לחדר הניתוח, אנחנו מבינים שהיו שם באותו יום 11 ניתוחים קיסריים, חלקם אלקטיביים, ואציין שלמרות ההתלהבות שנרשמת לאחרונה מהר הצופים, הם עדיין מחובבי הפיטוצין ואולי גם הקיסרי. בכל אופן ראינו תינוק יוצא מקיסרי, אך לא ראינו את האם יוצאת. בעלה ואמא שלה מחכים קצרי רוח והעסק נמשך ונמשך אולי 45 דקות, אולי יותר, הבעל מתחנן שיגידו לו מה קורה, ושהוא לא יכול לנשום, אבל האחות עונה לשאלתו האם היא בסכנת חיים שהיא לא יכולה לענות. הבעל של היולדת שלי שואל אותי: מה, זה יכול להיות מסוכן? אני עונה בשקט שזה כמו כל ניתוח, אבל אין לנו מושג מה הסיפור של האשה שבפנים. אחר כך יוצאת רופאה שמסבירה לנו שבגלל שהניתוח הקודם הסתבך, והוא עדיין לא הסתיים, הם לא רוצים שמ' תמשיך לחכות ומבקשים שהיא תעלה חזרה למחלקה, תשבור את הצום, והניתוח יידחה לבוקר. מ' עדין במצב רוח טוב ורגוע, אנחנו מאכילים אותה את כל הדברים שפינטזה עליהם כל היום, ומשכיבים אותה לישון. חזרתי קרוב לחצות הביתה, והיום, מהבוקר אני בעצם מחכה לטלפון. עוד מעט אתקשר אליה. בינתים אינני יודעת האם באמת עוד לא הורידו אותה לניתוח, או שהיא החליטה שמיותר לקרוא לי. הדפסתי דף ארוך עם עצות והנחיות לאחרי קיסרי, שתכננתי לתת לה אותו בחדר התאוששות. אתמול עוד חשבתי לתת לה אותו בלילה לפני שנפרדנו, אבל שוב היתה לי תחושה שלא בא לה לקרוא על הדברים הללו. כשקמתי הבוקר בבית, הרגשתי שזה כמו לקחת שתי לידות יום אחר יום, שזה דבר שלא הייתי עושה. אמנם ה"בייבי סיטר" שאני מחזיקה כאן לימים שלמים לא עולה לי כסף, והן די מבסוטות להפסיד יום לימודים באישור שלי... אבל בכל זאת... האם יש לכן חוזה כתוב שבו מפורטים כל התרחישים האפשריים ומה תהיה המדיניות בכל מקרה? אני מעולם לא הדפסתי דבר כזה, כי חשבתי שקשה לשער מראש כל תרחיש אפשרי, ועד כה גם לא היו לי לידות סופר-דופר ארוכות. לגבי האפשרות של גיבוי, במקרה הנוכחי קשה להאמין שאם אצא לכמה שעות, היא תרצה שתהיה במקומי מישהי לא מוכרת. אז יאללה, דברו... אורנה.
|
תוכן התגובה:
|