|
24/3/2008 22:13
|
ורד שדה
|
מאת:
|
|
אנחנו צריכות לחשוב כמו מיילדות
|
כותרת:
|
אם הייתי מיילדת שלא מחבבת דולות ייתכן והמחשבות הללו היו עולות בראשי...:"מגיעה לכאן, רעננה כולה, עם הזוג, עם תיק ההפתעות שלה. נשארת איתם, כל כולה איתם, הם מטופלים על ידיה. הם שלה או שלי?, הי, רגע. אני זו שלמדה כמה שנים טובות כדי להיות מיילדת. אם הייתי מרוויחה את מה שהיא מרוויחה עבור כל לידה שאני מיילדת... זה היה יוצא הרבה כסף!...
נגמרת הלידה והם מתחבקים. לי אומרים תודה אבל להם יש קשר עמוק... אני צריכה כבר לרוץ לחדר השני. תיכף גם שם יש לידה..."
הבנתן? אנחנו ממש צריכות לעשות עבודה. בסוף נעלה על הנוסחא: איך נראה למילדות את הנוכחות שלנו כמשהו שישרת אותן? כקסם.
אני עייפה... אז אפרוש כעת. לילה טוב, ורד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|
