מי אני?

שמי ליאה ואני אמא לבר ונעמה חיה עם חברי ובן זוגי לחיים איתן ומגדלת בית בקיבוץ משמר העמק שבעמק יזרעאל.

וכך מתחיל הסיפור שלי......

את הלידות הראשונות שלי חוויתי באולם לידה בשנת 91 בהיותי בקורס חובשות בצבא.משם יצאתי המומה ומזועזעת ועם החלטה נחושה שאני לא  אלד ככה ואם בכלל אלד.

למזלי הרב עברו כמה שנים גדלתי והתפתחתי והחלתי את דרכי ברפואה המשלימה.

בתחילה למדתי רפלקסולוגיה אח"כ כשהרגשתי שאני זקוקה לעוד כלי לקחתי קורס בעיסויי

השנים עברו גיליתי את היוגה והתחלתי את הכשרתי בקורס מורים.

נכנסתי להריון והזיכרון העמום של בית החולים צף ועלה,הבנתי שזה לא מקומי והתחלתי לברר על דרך שונה.

אני תוהה אם היום שבו גיליתי את הלידה בבית הוא היום ששינה את חיי.......,

עם אמונה שלמה בגוף שלי ובעצמי ילדתי את בני בכורי בבית.על מיזרון בסלון מוקפת באהבה,עצומה ושימחה ועם המון כלים חדשים  נולדתי-אמא.

בתחושתי האישית הדרך בה בחרתי היתה לקחת אחריות על חיי,לפעול מתוך אמונה בעצמי וידיעה שאני אשה בריאה.

השנים שאח"כ היו מלאות בגדילה ובגידול,כאשר המקום של הלידה תופס חלק נרחב מההתעניינות שבי.

לידה ראשונה שליוותי גרמה לי להסס האם יש ביכולתי את הכוח להכיל ולתמוך,בלידה השנייה שליוותי כבר הבנתי שאין ברירה הדרך של לקורס הדולות סלולה.

את קורס הדולות עשיתי כקורס משולב עם תומכות לאחר לידה.זוהי בעניי הדרך הנכונה ללוות אישה ומשפחה.

ניתנה לי הזכות ללמוד בבית מדרשה של רונית קופליס-"גאיה מקום להיוולד" שם קיבלתי כלים מקצועיים במגוון תחומים.שם למדתי להקשיב ולדעת להתבונן ולנסות לתת לכל אישה את זכות הבחירה.

ועכשיו קצת תודות.

תודה לאמא שלי שילדה אותי ובעוז גידלה אותי.

תודה לאישי וליילדי שנותנים לי את הבית ואת האדמה עליה אני צועדת.

תודה לחברותיי-המשפחה שבחרתי לעצמי.

תודה ולנשים ולגברים שנותנים לי את הזכות הגדולה להיות איתם ברגע של בריאה.

ורוב תודות לעצמי.

תודה לכם שהקשבתם לי