הלידה של בר

 

לבחור ללדת את בר בבית נראה היה לי הברירה היחידה בחיים שלי.

בר קפץ לי לרחם קפיצה ישירה ובטוחה וכך גם הרגשתי עם ההריון שלי,הכול היה כל כך נכון,ללא פחד והיסוסים.

את אבא של בר פגשתי מתוך מקום גדול של אהבה ומהר מאד ניתנה ונזרעה בתוכי מתנה גדולה.מתנה של אהבה.

הניצן הקטן שבתוכי נבט והתפתח ואבא שלו ואני צימחנו בתוכנו וגידלנו שורשים.עברנו לבית חדש והקמנו בתוכו קן מזמין לבר שיבוא.וכך באמת קרה.

ללדת בבית שלנו נראה לי הדבר היחידי האפשרי בשבילי,ללדת ליד הכלבה שלי שנמצאת עמי תמיד.

התחלת הלידה.

ציר ראשון-24:00-אאאאאאוווווווההה זה כואב אימים!-האם זה ציר?

סה"כ לא ידעתי כלום במשך כל היום הזה היו כאבים,התכווצויות רגשות מעורבים,צירים?

00:14-אאאאאאה כואב לי כל כך.האם הכאב המשתק הזה באמצע הבטן כמו כפתור שמשתק הכול מבפנים הוא ציר?

לנסות להיכנס למיטה,להחליט שזה עוד לא הזמן להתקשר למיילדת,נראה מה יהיה.ועד שאני נוחתת במיטה מתחיל עוד אחד.

00:24-כואב,ללכת לצעוד לא לעצור להסתובב בבית כמו אריה בסורג,רק לנוע מצד לצד וליפול.

ליפול למיטה שוב לרגע להירגע.

זה כנראה קורה!!! אני מתייעצת עם איתן ומחליטה שעוד לא,עוד לא נתקשר למיכל (המיילדת) יש בטח עוד מלא זמן.

והנה עוד ציר.

00:46-אני הולכת מצד לצד מטבח-חדר שינה לא יכולה להפסיק להיות בתנועה.

ושוב למיטה.

ציר _____________________זה כואב כל כך,אני לא יכולה להישאר ללא תנועה,אני יורדת לרצפה,זוחלת עם הכלבים ומתרוממת-אני כבר לא יכולה.

האם כך זה ימשך?

כך תעבור עליי הלידה?

כזו עוצמה של כאב?!.

כך עוברים להם עוד שני צירים ואני צריכה לשירותים.

הגוף הזה מדהים עובד ויודע בדיוק מהם הצרכים שלי ואני מתרוקנת כולי.

מקלחת ........,כל מה שיקל טיפה את הכאבים.

והנה עוד ציר בא.

אני יושבת על האסלה ומגלה שזה המקום הכי נוח בבית!,אפשר לשבת פה ברגליים מפוסקות ולהחזיק בקרש חזק!!! מאד חזק!!!

ציר בתוך המקלחת המים באמת קצת מקלים על הכאבים.

02:45-מתקשרים למיכל-זהו אני יולדת,אני מבינה שאין דרך חזרה ומתקשרת למיכל בחוץ הסופה משתוללת ואני משתוללת בתוכי סוערת וגועשת.

רק לשמוע את קולה של מיכל בטלפון ואני הרבה יותר רגועה.מיכל שואלת כל כמה זמן יש לי ציר ואני מחליטה לנתק איתה ולמדוד זמנים.

בעשר דקות היו לי שלושה צירים!!!

03:00-מתקשרים למיכל ומודיעים.וכך בלילה של סופה מיכל אלינו יצאה.

ואצלי....אצלי לידה פעילה.מהכדור למקלחת לשירותים ולצעוד לצעוד ולזחול לנוע במרחב להגדיל צעדים להרחיב את האגן אין לי זמן לחשוב על הכאב רק לזוז ולנוע.

04:00-איתן מדבר עם מיכל,אני על השירותים והמים המים פוקעים.משפריצים.אף אחד לא הכין אותי לזה,כזו הפתעה המים מזנקים ממני ועל הקיר משפריצים.

איתן איתי והכלבים וכולנו נוכחים.

זוהי החוויה הכי נוכחת שהייתה לי בחיים,כולי הפכתי לגוף,תחושות עצומות ומעצימות.הנה אני פה!!!

04:30-ציר לחץ!!.

הגוף לוחץ הכול למטה,הגוף ורק הגוף מוכן ללדת.אני על השירותים מפחדת כל כך הגוף רוצה להוציא ואני עוד לא.ומה אם אני אקרע? פחד! מה עושים? ושוב הגוף רוצה ללחוץ ואני לא מרשה ומניחה יד שם ומרגישה את הראש דוחף שם למטה ורוצה לצאת החוצה הוא רוצה לבקוע מתוכי.

א ל ו ה י ם!

ע ו ד  ל א!!

04:45-מיכל מגיעה ואני לא מוכנה לקום מהשירותים.איתן בנתיים מסדר את המזרון על הרצפה והכלבים עוברים ורואים,בודקים שהכול בסדר ואני מוכנה לרדת מהשירותים.

04:51-מיכל מדווחת שאני בפתיחה מלאה ואני עוברת לסלון יורדת על שש מרגישה כמו חיה שממליטה.הגור שלי בדרך כמה נפלא!

אני יולדת!!!

אני מרגישה שהוא רוצה לצאת ואני עוד לא יכולה לשחרר,עוד לא,עוד קצת אני לא מוכנה ללחוץ.לשחרר לנשום,לנשוף לתוך הכדור,להוציא צלילים אני יולדת וזה תיכף פה בחיים.

סקאנק (הכלבה) שוכבת לצדי,מיכל ואיתן רואים את הראש והנה שוב הכאבים,אני נקרעת,אני נשרפת,אלוהים,איזה כיף.החיים!

הכאב כאילו נותן בי חיים חזקים.מיכל ממליצה מהכדור לרדת ואני כמו ילדה ממושמעת יורדת ועוברת לשכב על הצד.

עוד ציר עובר ואני מגבשת החלטה ומודיעה למיכל "יאללה לעבודה".

ואז בשני צירים שלוו בשלוש לחיצות בר עם ראשו מציץ,אח הרבה יותר קל,והגוף הזעיר מחליק החוצה,פפפפפפפ אפשר לנשום.

06:06-איתן מכריז,איזו הקלה,איזה חיים,איזה שקט......סקאנק מגיעה ולראשו הקט נותנת נשיקה ואותי שוטפת בכל הפנים.איזה יופי,פלאים.חבל הטבור בנינו מחבר פועם ונושם.ואת השליה מוציאים עוד לידה קצרה ואחריי כל זה כבר כלום לא משנה.אני הכול יכולה והילד הזה היפה שעליי....איזו שלמות,פלא של חיים.

זה יצא ממני,הקלה פושטת בכל גופי שקט מסביב.

אנחנו שנינו עטופים בשמיכות אור ראשון חודר דרך התריסים בוקר חדש מפציע ואני אימא.

מיכל מנתקת את חבל הטבור ובר מרוקן את מעיו עליי,לראשונה בחייו הזעירים הפעוטים,ילד שלי מוצלח.

אני נכנסת להתקלח שוטפת את הלילה המפרך הזה,המים זולגים על גופי ואני מנסה לעכל את מה שקרה כאן עכשיו וברור לי שאני לא מבינה,כל תא בגופי חי וקיים אני חייה בתוך תחושות.ויודעת שעכשיו מתחיל פרק חדש בחיי,חדש ומרגש.

אני נכנסת למיטה שלי,המצעים שלי הריח המוכר והטוב.אני מיניקה,רגע של הבנה,החיים הקטנים הללו שצמודים לי לשד ילוו אותי מעכשיו ועד עולם,ילד שלי,גור קטן.

07:00-אני יוצאת מהמיטה,יותר מידי אדרנלין זורם בעורקיי,מהרהרת על חיים חדשים שהתחילו עכשיו.שקט מסביב איתן ובר ישנים,מיכל מכינה לי משהו לאכול ואני אט אט מעכלת את המעבר שקרה בתוכי עכשיו, יותר לא לבד.

תשעה חודשים ארוכים,כבדים מלאי חידושים שהסתיימו עכשיו.עכשיו יש את בר! הוא כאן וכל כך קטן ויפה.על פניו נסוכה הבעה של שלווה, שלווה גדולה בתוך שינה עמוקה.הייתה לנו לידה מדהימה,נס של חיים,פלא החיים,פלא אלוהי ואנושי.

אני עדיין מלאת אדרנלין,יודעת שאני צריכה לנוח ולא יכולה.רק להסתכל עליו ולחייך.אהבה גדולה מציפה אותי מהולה בהורמונים גועשים.

 

09:00-מיכל עוזבת והכול כל כך אמיתי.איתן ואני הורים.טלפון ראשון מפלח את הדממה ומיכל מודיעה שקשת ענקית חוצה את שדות העמק ואין דרך מקסימה יותר לסיים ולהתחיל את הבוקר הראשון שלנו בחיים החדשים.

 

בר נולד עם אור ראשון ב-05.01.2005 –כד בטבת

תודה